ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
21581-06-12
16/07/2012
|
בפני השופט:
הרשם אילן סופר
|
| - נגד - |
התובע:
1. איגור דונסקוי
2. יבגני קופרין
עו"ד דוד ויניצקי
|
הנתבע:
1. דניאל בירן
2. אנ- טרנס סקיוריטי בע"מ
עו"ד שירה להט
|
| החלטה |
1. לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי
בבאר - שבע מיום 1.5.12 (השופטת יהודית גלטנר הופמן; ס"ע 32539-06-10
וס"ע 32604-06-10).
רקע וכללי
2. בבית הדין האזורי התבררה תביעתם של המבקשים, אשר עבדו כמתכנתים אצל המשיבים, לתשלוםשכרעבודה, פיצוייפיטורין ופיצוייהלנה, דמי הודעהמוקדמת, פדיוןחופשהשנתית, פדיוןדמיהבראה, תמורהבגיןמכירתמניות המשיבה 2 ופיצוי בגיןעגמתנפשואיאכיפתהסכם. בית הדין דחה את התביעה להרמת מסך ההתאגדות, כנגד המשיב 1 וקיבל התביעה כנגד המשיבה 2 בחלקה.
3. ביום 12.6.12 הגישו המבקשים הבקשה דנא להארכת המועד להגשת הערעור בה טענו כי בשל חילופי כח אדם במשרדי בא כוחם, כמו גם חוסר הוודאות בדבר רצונם של המבקשים בהגשת הערעור - התעכבה הכנתו עד ליום 11.6.12 - הוא היום האחרון להגשת הערעור. אולם חרף הכנתו במועד - איחר שליח משרד באי כוחם בהגשת הערעור לבית הדין. לבקשתם, צירפו המבקשים תצהירו של השליח בו פירט הסיבות לאיחור בהגשת הערעור ובהן סידור העבודה לאותו היום כפי שנקבע על ידי מעסיקתו.
המשיבים טענו בתשובתם כי המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 10.5.12 ועל כן, משנשלח הערעור ביום 11.6.12 - נשלח באיחור ואף אם היה עולה בידי שליח באי כוחם להגיע בו ביום למזכירות בית הדין - היה הערעור מוגש באיחור. כן ציינו המשיבים כי הבקשה אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכי אין באפשרותם להתייחס לסיכויי הערעור מאחר שהודעת הערעור לא הומצאה להם.
דיון והכרעה
4. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)
התשנ"ב-1991 (להלן: "
התקנות") אשר קובעת:
"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.
משהומצא פסק הדין למבקשים, לטענתם, ביום 10.5.12, הרי שהערעור היה צריך להיות מוגש לכל המאוחר ביום 9.6.12 ומכיוון שיום זה חל בשבת - ביום 10.6.12 ומשהוגש ביום 12.6.12 - הוגש באיחור.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא"
.
לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".
5. מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, ציינו המבקשים כ"טעם מיוחד" את לידת אחת מעורכות הדין במשרדי בא כוחם וכן חילופי כוח אדם. כאן המקום לומר כי טענתם בדבר איחורו של שליח משרדם אינה מעלה ואינה מורידה מבקשתם שכן, אף אם השליח לא היה מאחר להגיע לבית הדין - מוגש היה הערעור באיחור.
על טענות המבקשים בדבר השינויים במשרדי באי כוחה, נאמר כי הינן במישור מערכת היחסים שבין לקוח ועורך דינו, כאשר הלכה פסוקה היא כי תקלה במערכת יחסים זו אינה מהווה טעם מיוחד או נסיבה שלא ניתן לצפותה ואינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד .