1. לפנינו בקשת המבקשת,
המועצה המקומית ערערה (להלן -
המועצה) ליתן הוראות/הבהרות בעניין ביצוע פסק הדין שניתן על ידנו ביום 11/3/2012.
2. בפסק הדין קבענו, כי על המועצה לפרסם מכרז פנימי חדש התואם את הוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים מיום 26/12/2002.
3. בבקשתה טוענת המועצה, כי ביום 21/8/2011, דהיינו בתקופה שבין מועד שמיעת הראיות בתביעה ועד מתן פסק הדין, פורסם חוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/2011, הכולל הנחיות חדשות בנוגע לתנאי הסף למשרת מזכיר המועצה (נשוא המחלוקת בתביעה).
בנסיבות אלה מבקשת המועצה מבית הדין, ליתן לה הוראות באשר לחוזר המנכ"ל על פיו עליה לפרסם את המכרז הפנימי החדש, האם על פי חוזר המנכ"ל מיום 26/12/2002 שהיה בתוקף במועד פרסום המכרז הפנימי הקודם וכפי שנקבע בפסק הדין, או שמא על פי חוזר המנכ"ל מס' 4/2011.
4. המשיבים 1 ו-3 מתנגדים לבקשה. לשיטתם לבית הדין אין סמכות להזקק לבקשה. בית הדין אמר את דברו בפסק הדין ולאחר מתן פסק הדין אין בית הדין מוסמך ליתן הוראות או הבהרות. מדובר בשינוי מהותי בקביעת בית הדין וראיה חדשה שלא היתה בפני בית הדין, ובית הדין אינו מוסמך בשלב זה לשנות את פסק דינו, אלא הצדדים רשאים לערער על פסק הדין .
5. המשיב 2 גם הוא מתנגד לבקשה וטוען כי המועצה מבקשת לשנות את קביעת בית הדין, דבר שהוא פסול מעיקרו וככל שהמועצה חולקת על פסק הדין, רשאית היא לפנות לערכאת הערעור.
6. המשיבה 4 (להלן -
המדינה) טוענת כי חוזר המנכ"ל 4/2011 שפורסם ביום 21/8/2011 מסדיר בין היתר את תנאי הכשירות המחייבים ביחס לבעלי התפקידים הסטאטוטוריים ברשות המקומית וכי עמדת משרד הפנים היא, כי מיום פרסומו, חוזר המנכ"ל מס' 4/2011 הוא החוזר החל, ומכרזים לתפקידים סטאטורוריים יפורסמו בהתאם להוראותיו.
7. המשיבים 3-1 (התובעים) טוענים, כאמור, כי בית הדין סיים מלאכתו עם מתן פסק הדין ואינו מוסמך כיום לשנות את פסק הדין ולהורות למועצה לפרסם את המרכז הפנימי החדש בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל 4/2011. בטענה זו של המשיבים (התובעים) יש ממש ויש לקבלה.
8. עיקרון הוא כי בית-המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. לאחר מתן פסק-הדין שוב אין בידו להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה, אלא במסגרת המותרת לו בחוק, ובסוגיה שבעניננו אין הוראה בחוק המתירה לבית הדין לחזור וליתן החלטה בעניין שבו הכריע באופן סופי. דבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין הכלל בדבר "גמר המלאכה" בפסק דין
אברהם שטרית נגד אחים שרבט יפים ונכוחים גם לענייננו:
"המערערים טוענים כי ההחלטה המאוחרת ניתנה בלא סמכות, לאחר שבית-המשפט סיים את מלאכתו, ולפיכך יש לראותה כבטלה.
בטענה זו של המערערים יש ממש, ויש לקבלה. עיקרון הוא כי בית-המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. לאחר מתן פסק-הדין שוב אין בידו להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות, כמשמעותה בסעיף 81 ל
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על-ידי בית-המשפט לפסק-הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 ל
חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. טעויות סופר עניינן תיקון שגיאות שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב והוספת דבר באקראי. מדובר בעיקר בשיבושים טכניים שחלו שניתן לתקנם בתוך 21 יום מיום מתן ההחלטה. הבהרת פסק-דין על-פי חוק ההוצאה לפועל איננה אלא מתן הסבר ופירוש לפסק-הדין ככל הנדרש לשם ביצועו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אין בבקשת הבהרה כזו כדי להסמיך את בית-המשפט להוסיף על פסק-דינו או לתקנו אלא להבהירו בלבד. עקרון 'גמר המלאכה'
"Functus Officio"
נועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים כדי להגשים ערך של ודאות, ביטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי-דין לאחר סיום משפטם. הוא נועד גם להבטיח את תקינות פעולתה של מערכת השיפוט ולמנוע את עיסוקה בעניינים חוזרים במחלוקת שכבר הוכרעה, בעוד מחלוקות רבות שטרם הוכרעו ממתינות בשער (השווה ע"א 769/77
יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667; ע"א 330/78
המהפך אגודה שתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס הכנסה, פ"ד לה(2) 499, בעמ' 504). על רקע מגמות אלה מובנת המסגרת הצרה והדווקנית שהותרה בחוק לפתיחת הכרעה שיפוטית שנסתיימה ומתן החלטה מאוחרת במסגרתה. ברי כי אין במסגרת זו כדי להסמיך את בית-המשפט להוסיף עניינים מהותיים הקשורים להכרעה השיפוטית, לגרוע עניינים כאלה או לתקנם לאחר סיומה (ד"נ 29/83
'סהר' חברה לביטוח בע"מ נ' כהנקא, פ"ד לט(4) 433, בעמ' 437; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה 6, תשס"א)
, בעמ' 286 ואילך). תיקון טעויות החורגות מגדר סעיף 81
לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] או השלמת חסרים מהותיים בפסק-דין יכולים להיעשות על דרך הערעור (ע"א 159/90
סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, בעמ' 22-21).
ראוי להוסיף כי ההלכה הפסוקה הכירה בעבר בקיומה של סמכות טבועה הנתונה לערכאת שיפוט להעניק ארכת חסד לבעל-דין לאחר שניתן פסק-דין סופי בעניינו, וזאת באורח חריג לכלל הרגיל של 'גמר מלאכה' ומקום שהענקת הסעד נדרשה ל'מניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן'. חריג זה הוחל במקרים נדירים של כורח מציאות שאם לא כן היו נגרמות תוצאות קשות של עוול ואי-צדק (ראה לעניין זה ע"א 230/87
שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו(3) 279, בעמ' 287; ב"ש 79/82
ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ נ' ברנפלד, פ"ד לו(2) 362; ד"נ 22/73
בן שחר נ' מחלב, פ"ד כח(2) 89)."
ר' ע"א 9085/00; רע"א 478/01
אברהם שטרית ואח' נגד אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 462, בעמ' 475 - 476; ר' גם דב"ע נג/3-96
ראיק יוסף ח'מיס - בית הספר התיכון "טרה סנטה", פד"ע כ"ו 255).
9. בענייננו אין מדובר בתיקון טעות לפי סעיף 81 ל
חוק בתי המשפט או בקשת ראש ההוצאה לפועל למתן הבהרה, אף אין מדובר בענייננו בחריג לכלל הרגיל של "גמר המלאכה" משאין מדובר בבקשה להארכת מועד. בנסיבות אלה אין לנו סמכות לחזור וליתן החלטה בעניין שבו כבר הכרענו באופן סופי במסגרת פסק הדין.
10. בשים לב לאמור לעיל - אין אנו מוסמכים לשנות מפסק דיננו ואין אנו מוסמכים ליתן הוראות שונות מאלה שניתנו בפסק דיננו. משכך הבקשה נדחית.
11. אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בפקס ובדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ב, 3 אפריל 2012, בהעדר הצדדים