כללי
1. בפני בית הדין בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר כימות ואי תשלום מלוא האגרה, ולחילופין להורות על כימות התביעה.
2. עניינה של התביעה דנן, הינה למתן סעד הקובע כי התובע, בתפקידו כאפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי, בהיותו מוקבל בשכרו לשכר שופט מחוזי, זכאי לתוספת לה זכאים פרקליטי מחוז בשיעור של 5% מכוח ההסכם הקיבוצי משנת 2000 שנחתם לגבי פרקליטים המקבלים שכר מוקבל לשכר שופט.
3. הצדדים חלוקים ביחס לקיומה של דרישת הכימות בתביעה, בהתייחס לפסקאות 21-22 לכתב התביעה:
"
החישוב המדויק לסכומים המגיעים לתובע בגין תביעתו נמצאים בידיעת הנתבעת. להערכת התובע שווי הסכומים שהיה על הנתבעת לשלם לו ברבות השנים בגין דמי ניהול מאז כניסתו לתפקיד עומד על כ-80,000 נטו.
לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית הדין הנכבד לקבל את התביעה ולקבוע כי זכותו של התובע לקבל מהנתבעת תוספת דמי ניהול בשיעור 5% לשכר ששולם לו מאז כניסתו לתפקיד האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי ביום 1.2.2002, לרבות חישוב תוספת זו כרכיב מחייב לענין פיצויי פיטורים, קופת קרן השתלמות וקרן פנסיה וכי לסירובה של הנתבעת להכיר בזכותו זו של התובע אין כל יסוד לא מהבחינה המהותית ולא מהבחינה המשפטית."
4. לטענת הנתבעת, התביעה הינה תביעה כספית להפרשי שכר בתוקף רטרואקטיבי החל מתחילת עבודתו בנתבעת, אשר לא שולמה האגרה המתאימה בגינה. הנתבעת טוענת כי התובע לא כימת את סכום התביעה כיון שהתייחס לסכום של 80,000 ש"ח בכלליות ולא לחשבונות המדויקים, וכן התייחס לסכום נטו, ולא ברוטו, וכמו כן לא כומתו הסכומים אותם תובע בגין פיצויי פיטורים והפרשות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה.
5. לטענת התובע, אין מקום לסלק התביעה על הסף מחמת העדר כימות, אלא לכל היותר לאפשר לו לתקן את הפגם. לטענת התובע, לא מדובר בתביעה שלא כומתה, שכן הוא כימתה על סמך הידוע לו באופן משוער, ואף שילם אגרה בהתאם. לפיכך, בנסיבות אלו טוען התובע כי מתקיימות התכליות העומדות מאחורי דרישת הכימות, כגון ידיעת גבולות החיוב הכספי. התובע טען כי בידי הנתבעת היכולת והידע לערוך חישוב מדויק בקלות, ואין לדרוש זאת ממנו. כן טוען התובע כי כשם ששכרו שולם לו בנטו, אין מניעה לערוך את החישוב על פי הנטו.
הכרעה
6. נקדים ונאמר, כי הסעד של סילוק על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה על ידי בתי המשפט ובבתי הדין לעבודה
"קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מד/15-3
אפנר נ' מפעלי הדסה לחינוך, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242 וכן דב"ע נא/31-3
חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון פד"ע כב 518). שאיפתו של ביה"ד היא לא לשלול מהתובע להביא את עניינו לדיון ולממש זכות משפטית. בענייננו, כפי שנראה להלן, אין מקום לסילוק התביעה בשלב זה.
7. תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי כתב תביעה צריך לכלול, בין היתר, את שוויה המשוער של התובענה. המטרה היא שהצד הנתבע ידע מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עשוי להתחייב בו. בית הדין הארצי, התייחס במספר פסקי דין לשאלה בדבר מתן סעד הצהרתי וחיוב תובעים לכמת תביעותיהם.
בפסק הדין בעניין אסולין (ע"ע 74/06
רשות השידור - אסולין ניתן ביום 20.9.06), נקבע, כי
"ככלל, אין להיעתר לתובענה למתן סעד הצהרתי בלבד, אם התובע יכול להשיג את מבוקשו בתובענה, שבה יתבע את מלוא הסעד הממשי".
בפסק הדין בעניין רפפורט עמד הנשיא אדלר על הטעמים התומכים בחיוב התובעים בכימות התביעה: שיקול יעילות הדיון, תשלום אגרות, והקושי שיש לנתבע לעמוד על מהות התביעה ולהכין את הגנתו בהעדר כימות (ע"ע 1193/04
רפפורט נ' רשות שדות התעופה (ניתן ביום 30.1.06)).
בדב"ע נב/ 217-3
מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי - הבנק הבינלאומי פד"ע כ"ז 3, נאמר כך:
"כאשר תובע לא עשה כל שביכולתו לפרט את העובדות הדרושות לקיומה של עילת תביעה ולכמת תביעה לסכום כסף, דין התביעה להימחק. כאשר נראה לאדם שפלוני חב לו חוב, חייב הוא לברר את העניין ולאסוף את ראיותיו קודם שיפנה לבית הדין. אסף ומצא ראיות שנראות לו מספיקות לביסוס תביעתו, יתכבד ויפנה לבין הדין. אמנם אין הוא חייב להביא בכתב תביעתו את ראיותיו, אך חייב הוא להביא עובדות שאם תוכחנה כראוי, ולא תסתרנה, יזכה בדינו.
גישה זו עומדת ביסודה של הדרישה, כי יש לכמת תביעה כספית. אומרים לו לתובע: קודם שתגיש תביעתך עשה ככל יכולתך לבסס תביעתך
על נתונים וחשבונות, ואל תטיל על בית הדין, או בעל הדין השני, את מלאכתך".
(ההדגשה שלי, א.א.)
8. עיינו בבקשה ובתגובה לה, ואנו סבורים כי אין הצדקה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר כימות. בית הדין לא יורה על מחיקת או דחיית תביעה על הסף, מחמת העדר כימות, מקום בו מדובר בפגם הניתן לריפוי. עם זאת, נראה כי יש מקום להורות על כימות התביעה באופן מדויק ומפורט יותר מהכימות הכללי שנעשה בכתב התביעה.
9. אכן, התובע העמיד את סכום התביעה על סך מסוים - 80,000 ש"ח נטו - ואף שילם אגרה, כך שאין המדובר בתביעה שאינה מכומתת כלל. עם זאת, הצדק עם הנתבעת כי כימות זה אינו עונה על דרישת הכימות, ואינו מאפשר לנתבעת להתגונן כדבעי. כימות כללי כזה אינו מקיים אפוא את התכליות העומדות ביסוד דרישת הכימות. עניינו של התובע אף אינו נמנה על החריגים שנמנו בפסיקה כמצדיקים פטור מחובת הכימות. על התובע לפרט אופן החישוב והדרך בה הגיע לסכום זה, על סמך נתונים מספריים ונתוני משכורתו החודשית, ולא להסתפק בקביעת סכום אומדן משוער ללא כל ביסוס. אין המדובר בתביעה לפיצוי כללי ומשוער, אשר ניתן לקבוע על דרך האומדן, כי אם בתביעה להפרשי שכר של תוספת חמישה אחוזים משכרו של התובע, דבר הניתן לחישוב מספרי. ברשות התובע המידע הנוגע לגובה שכרו במשך התקופה וכן ביחס לאחוזי ההפרשות לפיצויי פיטורים, לקרן ההשתלמות ולקרן הפנסיה. יחסי העבודה בין הצדדים נותקו, ולא מדובר אפוא בחישוב זכויות עתידיות. ככל שהתובע נדרש למידע נוסף וספציפי מהנתבעת, יגיש בקשה מתאימה. נכון הוא אם כן שהתובע יפרט ויבהיר מהם "הנתונים והחשבונות", כאמור בפסיקה, עליהם הוא סומך תביעתו, וסכום הפיצוי כנגזרת מהם, ולא כאומדן בעלמא. מובהר בזה כי אין מניעה שהסכום הנתבע יהיה סכום הנטו. ברי כי ככל שיזכה התובע בתביעה, המס על הסכום שייפסק יהיה בהתאם לדין וינוכה במקור.