1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים הכוללים 2 עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר בכוונה להכשילו ועבירה של החזקת כלים.
על פי האישום הראשון בכתב האישום, בתאריך 15.3.11, ביקש שוטר, אשר חשד כי המשיב נושא על גופו סמים מסוכנים, לערוך חיפוש על גופו של המשיב. בהמשך לכך, הוציא המשיב מתחתוניו חתיכת נייר טואלט ובה 3 שקיות ניילון קטנות שהכילו חומר הנחזה להיות סם מסוכן מסוג "קוקאין" והשליכו ארצה, ובכך הפריע לשוטר בשעת מילוי תפקידו.
על פי האישום השני בכתב האישום, הואשם המשיב בכך שהחזיק בביתו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 7.4403; סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.5111 גרם נטו; סם מסוכן מסוג קנאבוס בתפזורת במשקל נטו של 2.8058 גרם נטו; משקל אלקטרוני; 2 שקיות ניילון שקופות ריקות וכפית חד פעמית. כן נמצא באחד מחדרי הבית, בחדר בו נוהג המשיב ללון כסף מזומן בסך 10,000 ש"ח, ניירות גלגול המשמשים לעישון סמים מסוכנים וכלי לעישון סמים מסוכנים.
באישום השלישי בכתב האישום, הואשם המשיב בכך שבתאריך 12.10.10, החזיק בתחתונים סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.5765 גרם.
2. ביחד עם כתב האישום הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים.
3. ב"כ המשיב ביקש לקיים את הדיון בבקשה מבלי לעיין בחומר הראיות, שכן לדבריו המשיב הודה בהחזקת הסמים אולם טוען כי מדובר בהחזקה לשימוש עצמי בלבד. לפיכך, לדבריו, ניתן לשחרר את המשיב גם בנסיבות העולות מכתב האישום.
לטענתו, אין לייחס כל משקל לאישום הראשון המיוחס למשיב שכן מיוחס לו כי זרק ניילונים ולא סם מסוכן; לאחר שנחקר בגין העבירה המיוחסת לו באישום השלישי בכתב האישום המשיב שוחרר, ומשאין כל שוני בין עובדות האישום השלישי לעובדות האישום השני בכתב האישום, יש לשחרר את המשיב גם עתה; בהארכת המעצר לצורך חקירה האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב בכדי שהיחידה החוקרת תבצע פעולת חקירה אשר לא בוצעה; בית המשפט יכול להתרשם מהראיות הקיימות כי הסם שנתפס הינו לשימושו העצמי של המשיב ועברו הפלילי של המשיב ישן מאד, כאשר העבירה האחרונה בוצעה בשנת 2002. לאור האמור, עותר ב"כ המשיב לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לתמיכה בבקשתו, הגיש המשיב פסיקה לפיה, לטענתו, שוחררו משיבים בנסיבות דומות ואף חמורות יותר.
4. המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהיא מדגישה כי מעבר לעובדה שסם הקוקאין שנתפס, הינו בכמות הגבוהה מהכמות הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן : "
פקודת הסמים"), אשר קיימת לגביה חזקה שהיא לצריכה עצמית, קיימות אינדיקציות נוספות בחומר החקירה המלמדות על כך שהסם אינו לצריכה עצמית. עוד הדגישה את העובדה כי מדובר במספר אישומים וכי קיימת עילת מעצר סטטוטורית.
ראיות לכאורה
5. מבלי לקבוע מסמרות בעניין טענותיו של ב"כ המשיב באשר לאישום הראשון, איני מוצאת לתת משקל של ממש לאישום זה בהחלטה זו, ועל כן אתייחס לאישומים השני והשלישי בלבד.
6. באישום השני מיוחס למשיב כי החזיק סמים מסוגים שונים. כמות הסמים מסוג חשיש וקנאבוס שנתפסה, הינה בכמות שאינה גבוהה מהכמות הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים, אשר לגביה קיימת חזקה שהיא לא לצריכה עצמית, ועל כן אין בהם לבדם כדי ללמד על כך שהחזקת הסם הינה שלא לצריכה עצמית.
7. עם זאת, בחזקתו של המשיב נתפס סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 7.4403 שהינו גבוה פי כמה מהכמות הקבועה בפקודת הסמים, אשר לגביה קיימת חזקה כי הסם אינו לצריכה עצמית. עובדה זאת, בצירוף העובדה שנתפסו ברשותו של המשיב בין היתר משקל אלקטרוני, שקיות ניילון שקופות וכסף מזומן בסך 10,000 ש"ח, מהווים ראיות לכאורה לעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית המיוחסת למשיב.
8. בנוסף, על פי האישום השלישי, נתפס בחזקת המשיב סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של ,1.5765 שאף הוא בכמות גבוהה פי כמה מהכמות שלגביה קיימת חזקה כי אינה לצריכה עצמית, ועל כן אף לגבי אישום זה קיימות ראיות לכאורה.
9. לאור האמור, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב באישומים השני והשלישי בכתב האישום.
עילת מעצר
10. קיימת עילת מעצר סטטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.
חלופת מעצר
11. על פי ההלכה הפסוקה, בעבירות סחר בסמים מסוכנים והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, אשר הינה אחותה התאומה של עבירת הסחר בסמים מסוכנים, אין לשחרר לחלופת מעצר (ראו בש"פ 6666/08
שמעון דיין נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים 2008), בש"פ 5570/03
אברג'יל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 2003)).
12. בענייננו, למשיב שני אישומים של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, כאשר כאמור לעיל, באחד האישומים נתפס סם בכמות יחסית גדולה, וקיימות אינדיקציות נוספות לכך שמדובר בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית. את טענת ב"כ המשיב, כי אם המשיב שוחרר לאחר שנחקר לגבי האישום השלישי, יש בשל כך לשחררו גם לאחר שביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו באישום השני, אינני מקבלת. נהפוך הוא, העובדה כי ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו באישום השלישי, שוחרר, ולאחר מכן ביצע לכאורה עבירת סמים חמורה אף יותר, היא נסיבה לחומרה, המלמדת על כך שקיים קושי במתן אמון בו.