1. כבת אישום הוגש נגד המשיב, המייחס לו עבירות לפי חוק העונשין של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, נהיגה בפזיזות, הכשלת שוטר וכן הסעת שוהים בלתי חוקיים, עבירה לפי סעיף 12 (א) (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל. זאת, באירוע בשעת לילה ביום 21/05/12 בנסיעה ברכב בפזיזות שהגיעה לכדי ניסיון דריסה של שוטר שביקש לעצור את רכבו.
2. המשיב, נעצר ושוחרר בתנאים של הפקדה והעמדת ערבויות לבקשת המשטרה, כאמור בהחלטה שניתנה ע"י כב' השופטת א' זיסקינד ביום 22/05/12. לאחר חלוף זמן, נעצר המשיב בשנית, לא מחמת הפרת תנאי השחרור כי אם בשל חשד לבצוע עבירה של ניסיון פריצה לבית מגורים והוגשה הצהרת תובע. אי אז, הוגש כתב האישום בגין האירוע מיום 21.5.12 אשר בגינו נעצר ושוחרר המשיב ולא בגין ניסיון התפרצות שהביא למעצרו השני.
3. עם הגשת כתב האישום, הוגשה הבקשה ובטיעוני המבקשת נאמר כי טעתה המשטרה משהודיעה בזמנו על הסכמה לשחרורו של המשיב ממעצר למרות המסוכנות הגבוהה הטמונה במשיב לאור נהיגה פרועה שלו , ניסיון ההימלטות משוטר וניסיון דריסה. לפיכך, אין להותיר על כנה את ההחלטה בדבר שחרורו ויש להבטיח את שלום הציבור בהשמתו במעצר עד תום ההליכים.
בנוסף, נטען כי אין לתת אמון כלשהו במשיב המהווה תנאי לשחרורו בתנאים, לאור טיב העבירות המיוחסות לו ובפרט, כאשר מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד כנגדו. לפיכך, אין לבחון כלל חלופת מעצר כלשהי.
4. המשיב טוען מנגד כי אין להורות על מעצרו לאחר שחרורו, בפרט כאשר הייתה הסכמה של המשטרה לשחרורו בתנאי של הפקדה וערבויות. תנאי השחרור לא הופרו ולא יוחס לו ביצוע עבירות נוספות ואף הטיעון של ב"כ המבקשת בנוגע לניסיון פריצה, נועד רק להשחיר את פניו, ללא כל בסוס . היא הנותנת, כי לא הוגש כתב אישום בגין פריצה .
בנוסף טען המשיב כנגד קיומן של ראיות לכאורה למעט הכשלת שוטר בחלק מהאירוע. קרי: לאחר שעצר את רכבו החל להימלט אך זאת מחמת כורח עקב איומים של נוסעי הרכב עליו משעצר את רכבו כמצוות השוטר כפי שמסר בהודעתו במשטרה.
5. המשיב טען בנוגע לסתירות חמורות בהודעות השונות של המפליל עצמו , וסאם חוסין אבו עיד וחוסר אמינותו בולט, על רקע הודאותיו לפיהן הוא עצמו ביצע התפרצויות לבתי מגורים . יתירה מכך, ואסם חסין הוא "עד מדינה" ועדותו טעונה סיוע , מבלי שהמבקשת גילתה זאת למשיב ולבית המשפט. הדבר, נודע למשיב באקראי מעיון במסמך בודד בתיק החקירה שהמבקשת, התנגדה בתוקף להגשתו לבית המשפט במסגרת הדיון בבקשה.
6. המבקשת הגישה הודעה בנוגע למעמדו של ואסם חסין כעד המדינה בהבהירה כי הוא אמנם עד מדינה אך המשיב, לא הועמד לדין בגין ניסיון הפריצה בהסתמך על עדותו של עד המדינה. לפיכך לדידה של המבקשת, יש לדחות את טענותיו של המשיב כנגד משקל עדותו מה גם , שהמשיב דווקא הורשע בעבירה של עדות שקר ושיבוש הליכי משפט.
7. מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה, הקושרות בין המשיב ובין העבירה של הסעת תושבי שטחים בהתחשב בין השאר, במקום האיסוף של הנוסעים ברכבו בסמוך לגדר ההפרדה. אין להכריע בשלב זה בשאלת מהימנות גרסתו של המשיב בנוגע לאי הזיהוי שלו את הנוסעים כתושבי שטחים הואיל ולא עשו עליו רושם כתושבי שטחים. למרות זאת, עולה תהייה בדבר הטעות בזיהוי של הנוסעים לאור הרשעתו של המשיב בעבר לא רחוק ממועד האירוע בגין הסעת שוהים בלתי חוקיים (בתיק 9683/11/2010 כאמור ברישום הפלילי) מבלי שטרח לפי הודעתו לברר מה מעמדם ובהיעדר אינדיקציה לכך שהם אינם תושבי שטחים למרות מקום האיסוף והיעד אליו בקשו להגיע (הודעת המשיב מיום 22/05/12 , שורות 55-61). לכך מתווספת הודעתו של השוטר עתאד שנאן ודו"ח פעולה שלו מיום 21/05/12 בנוגע לנקודת האסוף של הנוסעים ומקום עצירת הרכב שלאחריה נמלט אחד הנוסעים מהרכב וכן בדוח פעולה של השוטר טפליאקוב מיום 21/05/12.
כך גם, עולה תהייה בנוגע לטענתו של המשיב לפיה הנוסעים עלו אליו במקרה בעת שעצר את רכבו מחמת קלקול בו והוא הודיעם כי הוא בדרכו ליעד אחר מהיעד אליו בקשו להגיע, לגבעת זאב לצורך רכישת רכב שכן, לפי אופי נהיגתו (לפי הודעות השוטרים) אין כדי להתיישב עם טענתו בדבר קלקול ברכב מה גם שאין ליישב, את נסיעתו לרכוש רכב בשעת ערב, 'אם יראה מודעות' למכירה כדבריו בהודעתו.
8. ערה אני לכך שואסם חוסין העיד על עצמו כי הוא בעל חזות אירופאית ועברית טובה (שורות 430-431 בהודעתו מיום 11.6.12) אך מהודעותיו ומהודעת המשיב, אין ללמוד כי הוא דבר עברית ברכב בזמן הנסיעה על מנת לאשש את אותה חזות לה טוען המשיב בהכחישו כי ידע שהנוסעים שוהים בלתי חוקיים ובהתעלמו כאמור, אירוע קודם שבגינו הוא הורשע בגין הסעת שוהים בלתי חוקיים.
7. לפיכך אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לבצוע עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים.
8. מחומר החקירה עולה גם כי קיימות ראיות לכאורה בדבר נהיגה בפזיזות, במהירות גבוהה ביותר ( ראו דו"ח פעולה של השוטר טפליאקוב) ואי ציות לרמזור מבלי שאדרש בשלב זה לשאלת מהימנות ההודעות בפרט, כאשר לפי הודעתו של המשיב הוא לא ידע מה קורה איתו ( הודעה מיום 22/05/12 וכן הודעתו של השוטר שנאן מיום 22/05/12 שורות 41-43). ניראה לכאורה, כי המשיב היה ער לכך שהמשטרה בעקבותיו והאיץ את מהירות הנסיעה בשל כך.
9. המשיב לא ציית לכאורה להוראת שוטר במלואה שכן אף שנענה להוראה בראשונה ועצר את רכבו, הוא החל בנסיעה מבלי שהותר לו לעשות כן. איני נדרשת בשלב זה לטענת ההגנה של המשיב אך עולה תהייה על כך שחששו מפני הנוסעים, שלא נטען שהיה בידם אמצעי לפגוע בו עלה על חששו מפני השוטרים שהורו לו לעצור.
10. בשונה מכך, עצמת הראיות הלכאוריות בנוגע לניסיון תקיפת שוטר בנסבות מחמירות עקב נסיעה לעבר השוטר אינה גבוהה, בהתחשב במיקומם של השוטרים, בטענה כי הוא נסע לאחור ועלה על אי תנועה לאחר מכן בנסיעתו קדימה בשעה שהשוטרים עמדו לכאורה לצד הדרך. עסקינן בהודעות סותרות ואין חולק כי איכותו של סרט הצילום אינה מן הטובות מה גם, שאין בתיק החקירה הערכה של בוחן תנועה על מנת לתמוך בטענה בנוגע לנסיעה פרועה לעבר השוטרים.
11. העבירות המיוחסות למשיב בנוגע לנהיגתו ברכב מקימות מסוכנות לפי טיבן אך בה בשעה, יש להתחשב בעוצמת הראיות המופחתת ביחס לניסיון התקיפה בבואי לבחון את הבקשה (ראו: בש"פ 5564/11
פלוני נ' מדינת ישראל , פורסם בנבו, ניתן ביום 08/08/11).
טיב העבירה של הכשלת שוטר, מעמידה אכן ספק בנוגע למידת האמון שניתן לתת במשיב להבטחת קיום תנאי שחרור ולחלופת מעצר אך המשטרה, כאמור בבקשה שנידונה בפני כב' השופטת זיסקינד במ"י 43249/05/12 היא שביקשה להורות על שחרור בתנאים בהדגישה את אופי הנהיגה וכי מאסר על תנאי בר הפעלה, תלוי ועומד כנגד המשיב.
לא עסקינן אם כן במשיב שזה עתה נעצר וטרם הוברר אם יוכל לעמוד בתנאי שחרור, כי אם במשיב ששוחרר בתנאים ולא נטען כי הופרו תנאי השחרור או כי קיים חשד לבצוע עבירה אחרת ממועד השחרור בתנאים.
במצב דברים זה ובהתחשב בכך שהמשיב חזר למעצר בשל חשד לביצוע עבירה אחרת שלא הבשיל לכתב אישום, לא בנקל יורה בית המשפט על החזרת אדם למעצר לאחר שחרורו כי אם במקרים נדירים, אם הפר את תנאי השחרור או כשנודעו עובדות חדשות עליהם לא היה ידוע במועד שחרורו ממעצר (ראו: בש"פ 8015/09
קוניוף נ. מדינת ישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 20/10/09; בש"פ 5628/11
סליק נ. מדינת ישראל , פורסם בנבו, ניתן ביום 10/08/11, פסקה 13 להחלטה).