1) בתאריך 9.5.2012 הגישה המבקשת נגד המשיב כתב אישום המייחס לו שתי עבירות - האחת, שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק") שבוצע בסניף הדואר ברחוב המלך ג'ורג' 60 בתל אביב (להלן: "
הסניף") ביום 9.4.2012 בשעה 08.50, והשניה עבירת ניסיון שוד לפי סעיף 402(א) בנסיבות סעיף 25 לחוק, באותו סניף בתאריך 1.5.2012 בשעה 16.40.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחסד"פ (סמכויות אכיפה, מעצרים) התשנ"ו-1996.
הדיון נדחה מעת לעת והתקיים בפני רק ביום 19.7.2012 לאחר שב"כ המשיב עיין בחומר הראיות.
2) בפתח הדברים אציין כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נעוצה בשאלת קיומן או היעדרן של ראיות לכאורה, המבססות את בקשת המעצר.
לשאלת בית המשפט השיב ב"כ המשיב כי במידה וייקבע כי קיימות ראיות לכאורה, הוא מסכים כי קיימת עיעלת מעצר סטטוטורית ולעת הזו, גם אין בידי המשיב להציע כל חלופת מעצר.
3) ב"כ המבקשת הפנתה לראיות לכאורה שבידיה ואלו הן :
הודעות המתלוננים המפרטות את אירועי ביצוע העבירות, טביעת אצבעו של המשיב שנמצאה בזירת האישום הראשון, סרט אבטחה המתעד הגעת המשיב והסתלקותו מן המקום בעת ביצוע העבירות. מסדרי זיהוי תמונות בהן זוהה המשיב כמי שביצע את העבירות ברמת וודאות גבוהה.
גרסת המשיב לביצוע האישום השני, כאשר בגרסתו זו הוא קושר את עצמו לאירועי שוד אחרים באופן כללי. דוח פעולה לפיו נתפס המשיב בסמוך למקום ולזמן ביצוע האישום השני ומזכר לפיו אמר המשיב לשוטר ששמר עליו בעת היותו בטיפול רפואי בבית החולים, כי הוא עובד בביצוע שודים וכי הוא זה שביצע את השוד האמור בסעיף השני.
4) על כל אלו חלק ב"כ המשיב וטען כי אין די בראיות עליהן מצביעה המבקשת כדי להניח את התשתית הראייתית הלכאורית, המצדיקה את מעצרו של המשיב, כאשר עיקר טענותיו מפנה המשיב כלפי הודעתו-הודייתו הראשונית (להלן: "
ההודייה"), זו שנגבתה ממנו ביום 2.5.2012. לטענתו, ההודייה נגבתה מן המשיב כשהוא סובל מבעיות רפואיות קשות ונאנק מכאבים קשים, כאשר כל שענין אותו באותה עת היה קבלת טיפול רפואי, ומשכך אין לסמוך על הדברים שאמר בהודייה הנ"ל.
5) עוד טען ב"כ המשיב כי הוא מטיל ספק גדול מאוד אם הדברים שנרשמו במזכרו של השוטר מוסקוביץ הם אכן דבריו של המשיב וכפי שתועדו במזכר מיום 1.5.2012 לפיהן במהלך שיחה ספונטנית אמר המשיב לשוטר שהוא "עובד בביצוע שודים" ושהוא ביצע את השוד בדואר ברחוב קינג ג'ורג' 60 היום, וכי ביצע את השוד כדי להיתפס ולשבת בבית הסוהר כדי שיטפלו בבעיותיו הרפואיות.
עוד טען כי הזיהוי עליו נסמכת המבקשת איננו זיהוי וודאי, שכן איש מכל אלו שנחקרו לא הצביע על המשיב בוודאות הנדרשת כאיש שביצע את המעשים בשני האישומים.
6) לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהונח בפני בשני תיקי החקירה, יכול אני לקבוע כי אכן נתקיימה דרישת המחוקק לקיומן של ראיות לכאורה על פי הלכת זאדה.
הודייתו של המשיב קושרת אותו לביצוע המעשים המיוחסים לו בשני האישומים; באישום השני במידה רבה יותר ובאישום הראשון במידה פחותה יותר, ומכל מקום, טענות כנגד קבילות ההודייה, אמיתות תוכנה הן טענות שיפות להליך הפלילי העיקרי ואין מקומן בהליך הנוכחי.
7) מדובר בהודייה שנתמכת בראיות נוספות, כאשר קדמה להודייה האמורה
"ראשית הודייה", זו המתועדת במזכרו של השוטר מוסקוביץ שנרשם ביום 1.5.2012 בזמן שהוא שמר על המשיב בעת קבלת טיפול רפואי בבית החולים.
להזכיר, כי הודייתו של המשיב נגבתה ממנו ביום 2.5.2012 בשעה 02:50, כך שהטענה המרומזת לפיה ספק אם הוא אמר את הדברים שתועדו על ידי מוסקוביץ ביום 1.5.2012, אין לה כל בסיס.
עיון בהודייה מלמד כי המשיב הודה "ברוח הדברים" שנרשמו מפיו על ידי מוסקוביץ כאמור, ולא ההפך. עוד אזכיר כי בעת מעצרו של המשיב, תגובתו הראשונית לשוטר היתה "
זה לא שוד, רק ניסיון".
8) הודעותיו המאוחרות של המשיב, זו מיום 3.5.2012 וזו מיום 8.5.2012, היו בבחינת ניסיון בלתי צליח לחזור בו מהדברים שאמר בהודייתו הראשונית, משהשיב תשובות מתחמקות בסגנון "לא זוכר", "יתכן", סירב להתייחס לזיהויו בסרטי האבטחה בטענה כי אינו רואה וכהנה וכהנה טענות מטענות שונות, תוך שהוא חוזר ומסביר את התנהגותו זו במהלך החקירה במצבו הבריאותי.
9) כפי שציינתי כבר קודם, הודייתו של המשיב נתמכת בראיות נוספות, כך למשל האירוע שהתרחש באישום השני התקבל במוקד המשטרתי ביום 1.5.2012 בשעה 16:45, כאשר המשיב נעצר באותו יום בשעה 16:55 באזור הבימה. יצוין כי האזור בו בוצע ניסיון השוד באישום השני התבצע בדיזנגוף סנטר, כאשר על פי הראיות (הודעת דימיטרי למברג המאבטח בבנק הדואר), לאחר ניסיון השוד יצא המשיב מן הבנק ונכנס למונית שהמתינה לו מחוץ לבנק ומשם הוא הסתלק עימה. טענתו של המשיב אותה השמיע בסוף דברי סנגורו לפיה הוא לא יכול היה להגיע ממקום ביצוע השוד עד למקום בו הוא נעצר בפרק הזמן הקצר מאוד, לאו טענה היא, משמדובר במי שהתנייד באמצעותה של מונית (ראה הודעה מיום 1.5.2012 שו' 44-45).
10) בעת מעצרו כ-10 דקות לאחר ניסיון השוד (שבאישום השני), לבש המשיב את אותם בגדים ונעל אותם נעליים בהם נראה במצלמות האבטחה כשהוא נכנס לבנק ויוצא ממנו. בהודעה מיום 8.5.2012 שו' 10-11 התבקש המשיב להסביר פשר עובדה זו אך הוא לא סיפק כל הסבר. כשהמשיב נשאל אם הוא היה בסניף הדואר באותו יום, השיב "
יכול להיות, אני לא בטוח". בהמשך אישר המשיב כי היה בסניף
"אני מאשר שהייתי בסניף", שו' 29 להודעה מיום 8.5.2012.