בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, בעקבות הגשת כתב אישום, בו מיוחסות למשיב, במסגרת שלושה אישומים, עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") (
אישום ראשון); חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק, הסגת גבול, לפי סעיף 447(ב) לחוק (
אישום שני); נשיאת נשק ותחמושת, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק, יריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק, חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) לחוק וסעיף 380 לחוק (
אישום שלישי).
על פי כתב האישום, בוצעו המעשים האלימים המיוחסים למשיב בעקבות סכסוך בין בני משפחת המשיב, אלטורי, לבין בני משפחת אלבחירי; המשפחות מתגוררות בבתים סמוכים בשכונה 12 ברהט.
על פי האישום הראשון, ביום 31.1.2013, בשעה 13:00 לערך, הגיעו המשיב ואחרים, שזהותם אינה ידועה, אל בית הספר "אלראזי" ברהט. המשיב ניגש אל הקטין ה.ב. (יליד 21.9.1995) בן משפחת אלבחירי, שישב בכניסה לבית הספר, והחל בצוותא חדא עם האחרים, להכות את הקטין במכות אגרוף בפניו, וכן חבט בו באמצעות קרש מעץ בעורפו. כתוצאה מהמכות, נפל הקטין ארצה ובעודו שוכב, המשיכו המשיב והאחרים להכותו ולבעוט בגופו ובפניו. עקב מעשי האלימות, נגרמו לקטין פצעים מדממים בעורף ובשפתיים, וכן "סימן אדום" במצח. הקטין נזקק לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.
הקטין הגיש בו ביום תלונה במשטרת רהט, לאחר שהוסע לתחנת המשטרה על ידי קרובת משפחתו, מונה אלבחירי (להלן: מונה).
על פי האישום השני, בעקבות האירוע נשוא האישום הראשון, ביום 1.2.2013, סמוך לשעה 9:00, הגיע מוחמד טורי, דודו של המשיב, לביתה של מונה בשכונה 12, שם צעק ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה, בשל כך שהסיעה את הקטין לתחנת המשטרה, ולאחר מספר דקות עזב את ביתה. כעבור כחמש עשרה דקות, שב מוחמד לביתה של מונה ברכב מסוג "מזדה", כשנלווים אליו המשיב, ס.ט (קטין יליד 18.12.1995), מ.א (קטין יליד 21.8.1995) ואחיו של המשיב, מוחמד.
המשיב והאחרים נכנסו לחצר ביתה של מונה, כשהם אוחזים בידיהם מוטות, באמצעותם ניפצו את שמשות רכבה של מונה, ג'יפ יונדאי. מיד לאחר מכן, עזבו המשיב והאחרים את המקום באמצעות רכב מסוג שאינו ידוע, שהמתין מחוץ ביתה של מונה, ונסעו מספר מטרים עד הצומת הקרוב, שם ירדו מהרכב ועזבו את המקום.
על פי האישום השלישי, בהמשך לאירועים המתוארים באישומים הראשון והשני, ביום 1.2.2013, סמוך לשעה 11:00, הצטייד המשיב באקדח מסוג שאינו ידוע והתקרב לבתיהם של בני משפחת אלבחירי בשכונה 12, כשנלווים אליו מוחמד (בכתב האישום לא צוין אם מדובר בדוד או באח) ואחרים שזהותם אינה ידועה- חלקם אוחזים במקלות. המשיב החל לירות באמצעות האקדח לכל עבר, בסמוך לבתיהם של בני משפחת אלבחירי, ואף לעבר בית מספר 24, בו מתגורר באסם אלבחירי. לשמע קולות הירי, יצא עלי בחירי (להלן: עלי) מביתו הסמוך, והתקדם לעבר המשיב כדי לנסות למנוע את המשך הירי; המשיב ירה מספר יריות לעבר גופו של עלי בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. עלי ניסה לאחוז בידו של המשיב ולהוציא ממנו את האקדח, אך המשיב המשיך בירי לעברו. אחד הקליעים פגע בכף רגלו הימנית של עלי; לאחר מכן בעטו מוחמד והאחרים בגופו של עלי והכו אותו באמצעות מקלות, בכל חלקי גופו. במהלך האירוע אף יודו אבנים לעבר בתיהם של בני משפחת אלבחירי ואל כלי רכב שחנו ברחוב. מיד לאחר מכן, נמלטו המשיב והאחרים מהמקום.
בשל פצע הירי בכף רגלו, נותח עלי בבית החולים "סורוקה" ואושפז עד יום 4.2.2013. בנוסף נגרמו לעלי שטפי דם בכתף ובמותן ימין.
ב"כ המשיב סבור כי לא עומדת ביסוד האישומים תשתית ראייתית נאותה, וכי יש להורות מטעם זה על שחרורו של המשיב. טענה זו מוצדקת, ככל שהיא מתייחסת לפרט האישום הראשון, שכן למעט הודעתה של מונה המספרת כי הבחינה בקטין הפצוע וכי הסיעה אותו לעבר תחנת המשטרה המקומית, לא הוצג בחומר הראיות שנמסר לעיוני על ידי ב"כ המבקשת, עו"ד בורג, כל ראיות של ממש, הקושרות את המשיב לביצוע מעשה התקיפה נגד הקטין.
שונים הדברים ביחס לשני האישומים האחרים.
על פי הודעותיהן של מונה וביתה שושנה אלבחירי, נכנסו המשיב - המוכר לשתי העדות - ואחרים, ביניהם דודו של המשיב, מוחמד טורי, לחצר ביתה של מונה, בבוקרו של יום 1.2.2013, וניפצו באמצעות אלות את שמשות רכבה של מונה - גיפ יונדאי בצבע שחור (שנת ייצור 2013). הנזק שנגרם לרכב מתועד בצילומים המצויים בתיק החקירה, שנערכו על ידי השוטרים שהוזעקו למקום בעקבות מכלול האירועים האלימים שהתרגשו אותו בוקר. מונה ושושנה מציינות כי זמן קצר קודם לפגיעה ברכב, הגיע לביתם מוחמד טורי שאיים על מונה כי יפגע בה, נוכח הסיוע שהושיטה לקטין בהגשת התלונה למשטרה כנגד מעורבים ממשפחת אל טורי. יצויין כי הדוד, מוחמד, המכחיש כי היה מעורב בכל אירוע אלים, אישר עם זאת באמרתו, כי פנה למונה אותו בוקר, וטען בפניה כי ילדיה גרמו לשבירת שמשה של רכב גרר השייך לאחיינו, באופן העשוי להצביע על מניע נוסף למעשה שבירת השמשות ברכבה של מונה.
עוד מסרו שתי העדות כי בני החבורה התקרבו לביתם בשלושה כלי רכב, כשהמשיב נהג ברכבו, מסוג הונדה אקורד בצבע שחור. גם עדים אחרים (באסם אלבחירי, חאכמה אל בחירי, הודה אל בחירי) מוסרים בהודעותיהם כי הבחינו במשיב הנוהג בשכונה באותה שעה ברכב ההונדה, כשנלווה אליו רכב נוסף, וכי מדובר היה בנהיגה משתוללת - "חראקות".
ביצוע הירי על ידי המשיב לעבר עלי בחירי, ופציעתו של עלי מפגיעת כדור אקדח ברגלו, כמתואר באישום השלישי עולה מעדויותיהם של עלי, שושנה, הודה אל בחירי ובאסם אל בחירי.
מהעדויות עולה תיאור מפורט של ההתרחשויות שסבבו את הירי בעלי. העדים ציינו כי לאחר ביצוע הנזק לרכבה של מונה, יצאו המשיב ואחרים מבני משפחתו, רגלית, לעבר בתיהם של בני אלבחירי; המשיב וסלימאן אבו מדיעם, שהיה בין בני החבורה, ביצעו ירי מאקדחים (המשיב אחז באקדח שחור, וסלימאן באקדח כסוף); הירי כוון לעבר בתים, ונופצו שמשות בתים באמצעות אבנים. מעדותה של אחת התושבות, יוסרה אל בחירי, עולה כי קודם לכן, בשעה 09:15, נכנסו המשיב ושלושה מבני משפחתו לחצר ביתה וניפצו שמשות רכבה מסוג טויוטה קורולה.
עלי מסר בהודעתו כי שמע את קולות הירי והוזעק על ידי בתו המפוחדת. הוא יצא אל מחוץ לביתו, כשהוא אוחז במקל להגנה עצמית, ואז התקרב אליו המשיב וירה ברגלו, לאחר שעלי ניסה לתפוס את ידו של המשיב כדי לחלץ את האקדח. לאחר מכן הוכה באלות על ידי מספר אנשים שפניהם היו רעולות. יצויין, כי שושנה מעידה כי בעת העימות עם המשיב, כיוון סלימאן את אקדחו לראשו של עלי, והורה לו לעזוב את המשיב. עלי עצמו אינו מזכיר זאת בהודעותיו השונות. באסם אלבחירי ציין אף הוא כי המשיב וסלימאן שאחזו באקדחים היו צמודים לעלי, לפני שנורה ברגלו, אם כי לא הבחין מי מהם ירה בו.
הנזקים המתוארים לרכוש מתועדים אף הם בצילומים שנערכו על ידי השוטרים שהוזעקו למקום זמן קצר לאחר מכן. עלי עצמו פונה לבית החולים באותו בוקר, ובניתוח שנערך, הוצאה פיסת קליע ממקום הפציעה. בעניין זה מצוייה בחומר הראיות תעודה רפואית ומזכר שוטר בדבר קבלת חלק מקליע בקופסת פלסטיק של בית החולים.
מדוחות השוטרים עולה בנוסף, כי נאספו במקום הירי 11 תרמילי אקדח, ונקבע על ידי מז"פ כי נורו מנשק אחד. בדיון בפני עלה, כי למחרת היום, 2.2.2013, בעקבות מידע מודיעיני, נתגלה אקדח במבנה הנמצא בבניה, מאחורי מתחם אלבחירי, ומדוח השוטר שי מלול, עולה, כי ניתן להיכנס למקום בנקל. בבדיקת מז"פ הסתבר כי התרמילים שנאספו ביום 1.1.2013 במקום הירי, נורו מאקדח זה. עוד עלה, כי ביום 2.2.2013, התרחש אירוע אלים נוסף, שנסיבותיו אינן עולות מהחומר שבפני, שבמהלכו, כך נטען, תקפו בני משפחת אלבחירי את בני משפחתו של המשיב, ואף פצעו את אביו.
ב"כ המשיב טען כי בעדותו של עלי נפלו סתירות לא מעטות באשר לנסיבות הירי, ובין השאר, זאת שעלי טען תחילה, שהמשיב ירה לעברו מספר כדורים, ובסופו של דבר עלה מהעדויות כי בוצע ירי של כדור אחד בלבד שפגע ברגלו. עוד נטען כי אין לסמוך ממצאים על עדויותיהם של בני אלבחירי, העויינים את המשיב ובני משפחתו עקב הסכסוך הממושך ביניהם, וכי נוכח ממצאי מז"פ, ומשהאקדח נתפס בסמיכות מקום למתחם מגורי אלבחירי, יש מקום להניח כי עלי נפגע מירי שבוצע על ידי מישהו מבני אלבחירי, ולא על ידי המשיב. כחיזוק נוסף לאפשרות זאת, מציין הסניגור כי סלימאן שהינו עד ניטראלי, על פי הנטען, מסר בהודעתו (מיום 29.6.2013), כי בעת שיצא מהמחסן שליד ביתו במהלך האירועים שהתרחשו, ראה ליד ביתה של מונה, את עלי ובאסם עם אקדח, וייתכן כי הם אלה שביצעו את הירי ולא המשיב.
בנוסף מציין ב"כ המשיב, כי המשיב הכחיש כל מעורבות במעשים, ואף מסר באמרתו אליבי מפורט למעשיו בשעות הרלוונטיות לאירועים; המשיב טען בעניין זה כי שהה באותן שעות עם חברתו, חדרה אלקירנאווי, בחוף הים באשקלון. דבריו של המשיב נתמכו על ידי חדרה בהודעה שמסרה במשטרה.