1. בפני בקשה לקיום משפט חוזר בהתאם לסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ג' קרא) ביום 16.1.2007 בשלושה אישומים, עקב מעורבותו בהתארגנות עבריינית אשר עסקה בפעילות פלילית מגוונת. כתב האישום נגד חברי ההתארגנות (16 במספר) כלל 16 אישומים. שלושת האירועים בהם היה מעורב המבקש ובגינם הורשע, כללו ירי בשני בני אדם וירי לעבר בית קפה, בשליחותה של ההתארגנות. על המבקש נגזרו 11 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורו של המבקש לבית משפט זה על הכרעת הדין נדחה ביום 26.11.2007 (השופטים א' א' לוי, ע' ארבל ו-א' רובינשטיין). בערעור זה היה השופט רובינשטיין בדעת מיעוט כי יש לזכות את המבקש מאחד האישומים שיוחסו לו. הדיון בעונשו של המבקש הוחזר לבית המשפט המחוזי, ולאחר קבלת תסקיר מבחן נקבע כי אין לשנות מן העונש. ביום 28.9.2008 דחה בית משפט זה (השופטים א' א' לוי, א' רובינשטיין ו-ח' מלצר) את ערעורו של המבקש על גזר הדין. כיום מרצה המבקש את עונש המאסר שנגזר עליו. עניינה של בקשה זו, כפי שיבואר להלן, הוא ראיה חדשה שהמבקש טוען כי יש בה כדי להביא לזיכויו בשניים משלושת האישומים בהם הורשע.
רקע עובדתי והליכים קודמים
2. כנגד המבקש ו-15 אחרים הוגש כתב אישום מתוקן, אשר ייחס להם מגוון רב של עבירות שנעברו בעת שהיו הנאשמים חברים בהתארגנות עבריינית. במרכז ההתארגנות עמדה משפחת עייאט-חרירי מג'לג'וליה, וכחלק מפעילותה בוצעו מעשי ירי, סחיטה, הצתה, שוד, חבלה, איומים ועוד. מקצת מן הנאשמים היו בכירים בהתארגנות, וחלקם האחר - ביניהם המבקש - היו "חיילים" שסרו למרותם של הראשונים. למבקש יוחסו שלושה אישומים: באישום הראשון בכתב האישום יוחסה למבקש מעורבות בביצוע ירי "הרתעתי" כלפי אנואר מסראווה, ובגינו הורשע המבקש בנשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה. באישום הרביעי בכתב האישום יוחס למבקש ירי אל עבר בית קפה בחדרה, ובגינו הורשע המבקש בעבירות של נשיאת נשק, ירי במקום מגורים, הדחה בחקירה וסחיטה בכוח. באישום השנים-עשר בכתב האישום יוחס למבקש ירי לעבר יוסף עיסאוי, ובגינו הורשע המבקש בנשיאת נשק וניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה.
ראיה מרכזית שעמדה ביסוד הרשעתו של המבקש - ואליה עוד אשוב ביתר פירוט - היא עדותו של באסל עאסי (להלן: באסל), שהיה אף הוא "חייל" בהתארגנות, והפך לסוכן משטרתי ולימים לעד מדינה. לאחר תום הפרשה יצא באסל למסתור במדינה זרה.
3. ביום 16.1.2007 הורשע המבקש, כאמור, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת"פ 40276/05, מפי השופט ג' קרא). על הרשעתו זו ערער המבקש לבית משפט זה, יחד עם מערער נוסף (יצוין, כי משפטיהם של המעורבים השונים בפרשה התנהלו בהליכים שונים, בפני מותבים שונים). במוקד הערעור עמדה שאלת מהימנותו של באסל, ומהן התוספות הראייתיות לעדות זו הנדרשות לצורך הרשעה. בית המשפט (השופטים א' א' לוי, ע' ארבל ו-א' רובינשטיין) דן בהרחבה בראיות השונות אשר עמדו ביסוד הרשעתם של שני המערערים בשלושת האישומים מושא הערעור. ההרכב היה תמים דעים כי יש לדחות את הערעור ביחס לאישום הראשון והרביעי. עם זאת, באשר לאישום השנים-עשר, סבר השופט רובינשטיין בדעת מיעוט כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק, בעוד דעת הרוב קבעה כי יש להשאיר את הרשעתו על כנה. על כן בסופו של יום נדחה הערעור על הכרעת הדין ביחס לשלושת האישומים (ע"פ 3197/07 אגבאריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.11.2007)).
במסגרת הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המבקש ללא קבלת תסקיר מבחן. טענה זו התקבלה, והדיון בעונש הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך בחינה מחדש של העונש שנגזר על המבקש, על יסוד תסקיר מבחן. לאחר קבלת התסקיר קבע בית המשפט המחוזי ביום 10.1.2008 כי אין הוא רואה לשנות מהחלטתו בעניין העונש. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, אשר נדחה ביום 28.9.2008, יחד עם ערעוריהם של שמונה מהמעורבים האחרים בפרשה (ע"פ 790/08 ברק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.9.2008)).
הבקשה למשפט חוזר
4. עניינה של הבקשה למשפט חוזר בשניים מן האישומים בהם הורשע המבקש: האישום הראשון והאישום השנים-עשר. לטענת המבקש, יש בידיו ראיה חדשה אשר עשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. הוא טוען כי יש חשש של ממש לעיוות דין שנגרם לו - ומשכך יש להורות על עריכת משפט חוזר בהתאם לסעיפים 31(א)(1), 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט.
הראיה החדשה
5. המבקש צירף לבקשתו דיסק ובו שני קטעי וידאו, בהם נראה עד המדינה באסל. לטענתו, גרסתו החדשה של באסל, כפי שהיא משתקפת מקטעי וידאו אלו, מוכיחה כי יש לזכותו מן האישומים הראשון והשנים-עשר. בבקשה מתוארות נסיבות הגעתו של הדיסק לידיו של המבקש: על פי האמור בבקשה, אחיו של באסל, בילאל, יצר קשר עם בא כוחו הקודם של המבקש, עו"ד מנשה סלטון, וביום 13.2.2011 אף נפגשו בילאל ועו"ד סלטון במשרדו של עו"ד סלטון. בפגישה זו אמר בילאל לעו"ד סלטון כי באסל מבקש לנקות את מצפונו, ולהפסיק את העוול אשר גרם למבקש. כוונתו של באסל, כך טוען המבקש בבקשתו לפי מה שנאמר בפגישה, להרשעת שווא של המבקש בשניים מהאישומים שיוחסו לו. לפי האמור בבקשה, בפגישה זו הובהר לבילאל כי כל מידע שימסור צריך להימסר באופן חופשי ומרצון. כחודש לאחר מכן, ביום 18.3.2011, מסר בילאל לעו"ד סלטון את הדיסק שצורף לבקשה, ובו קטעי וידאו אותם הקליט באסל במקום המסתור בו הוא שוהה. המבקש מציין בבקשה כי מקום המסתור בו שוהה באסל אינו ידוע לו.
6. בדיסק האמור שני קטעי וידאו, הראשון מיום 10.3.2011 ואורכו כ-35 דקות; השני מיום 16.3.2011 ואורכו כ-28 דקות. בשניהם נראה באסל כשהוא מדבר אל המצלמה ומפרט טענותיו.
קטע הווידאו הראשוןנפתח, לאחר קטעי תפילה, בתיאור נסיבות הפיכתו של באסל לעד מדינה, והדרך בה יצרה המשטרה קשר עם באסל. באסל מתאר עסקאות סמים שעשה לכאורה בהנחיית המשטרה, כדי לבחון את התאמתו להיות עד מדינה. הוא מתאר כי הוצבה מצלמת וידאו בביתו לצורך האזנת סתר, וכי קיבל הנחיות לכאורה מהמשטרה שהוא רשאי לעשות עבירות ("אתה יכול לגנוב"), ובלבד שלא יעשה זאת מול המצלמה. כן מתאר באסל עסקת סמים שעשה בדרך זו, וכי לאחר שגנב את הכסף שהתקבל תמורתה, נוצר חוסר כספי במשטרה, אותו ניכו לכאורה ממשכורתו.
לאחר מכן מציין באסל כי הוא מעוניין לפרט מקרים בהם המשטרה "בונה תיקים", ובכלל זה בעניינו של המבקש. באשר לאירוע מושא האישום הראשון(הירי לעבר אנואר מסראווה), מתאר באסל כי לא היה נוכח באירועים מושא כתב האישום; כי האשים את המבקש בביצוע הירי כיוון שזה היה במעצר בית באותה תקופה ויכול היה לבצע את הירי; כי לא ראה את המבקש ושותפו לירי יוצאים מהבית ושבים אליו; כי מסר לחוקרים שהוא "מנחש" כי המבקש הוא שירה אף שהוא אינו בטוח בכך, ואילו החוקרים שכנעו אותו לומר שהיה נוכח; כי החוקרים אמרו לו לומר שהרכב בו בוצע הירי היה זהוב, למרות שלא ראה זאת; כי הונחה על ידי המשטרה לומר שלא היה מעורב בביצוע העבירה; וכי המשטרה אמרה לו שהמבקש הוא אדם מסוכן שעלול לפגוע בו, ולכן עדיף לו שישב בכלא. באשר לאירוע מושא האישום השנים-עשר(ירי לעבר יוסף עיסאוי), לטענת באסל אמרו לו החוקרים לומר שלא היה מעורב, כדי שלא יידרש חיזוק לעדותו כעד מדינה.
באסל שב לטענותיו הכלליות, ומדבר על אירוע אחר הקשור בחשבוניות מס פיקטיביות, בו לטענתו המשטרה העלימה קלטות בהן יש ראיות לביצוען של עבירות. כן מאשים באסל כי אחד החוקרים פעל בתקופה זו כדי להשיג הרשעות על מנת לקבל קידום, וכי ב-50% מהמקרים בהם היה צריך להראות דברים למשטרה, הוא לא ידע איפה הם נעשו והחוקרים הראו לו איפה הם אירעו. לאחר מכן פונה באסל אל השומעים, ואומר "כשאני אומר את מה שאני אומר עכשיו או מישהו חושב מהעבריינים האחרים שאני אומר את מה שאני אומר עכשיו בגלל שאני מפחד הוא טיפש... אם אני אללה מולי כתב לי, או כתוב לי, למות על הדם שלכם, אז אני אמות על הדם שלכם, ואם כתוב שהבן שלי ימות על הדם שלכם, הבן שלי ימות על הדם שלכם, ואם כתוב שהבן שלכם ימות על הידיים שלי, הבן שלכם ימות על הידיים שלי... כל העניין הזה היה נקמה, אתם הפעלתם את יצר הנקמה אצלי, חלק לא אתם, אחד האחים, שני האחים הגדולים הפעלתם את יצר הנקמה שלי... עכשיו אתם התחלתם אצלי את יצר הנקמה, בתקופה שהייתי בחוץ, אני עבדתי גלוי כדי להביא לכם אנשים". באסל אומר כי הוא שיקר בחקירותיו וכי הוא עשה לאנשים עוול, ושניחושים שלו הפכו לראיות. הוא מאשים את המשטרה כי ניצלה את יצר הנקמה שלו, וכי המשטרה מושחתת ופועלת באופן בלתי חוקי. הוא מסיים באמרו כי הוא מקווה שהצדק יצא לאור וכי מצפונו נקי.
קטע הווידאו השנינפתח אף הוא בתיאור נסיבות הפיכתו של באסל לעד מדינה, ומסביר כי הוא מקליט את הקלטת על מנת לנקות את מצפונו, לתקן טעויות ולמנוע עוול שנגרם לאחרים. הוא מתאר כיצד בזמן שנעצר, כמאל עיאט (אחד מחברי ההתארגנות העבריינית) לא רצה להפקיד כסף בחשבון הקנטינה שלו ולא רצה לממן לו ייצוג משפטי, וכי הרגיש כי הופקר על ידי משפחת עיאט. באסל חוזר על תיאור גיוסו על ידי המשטרה, ומציין את עסקאות הסמים שתוארו לעיל, בהן גנב לטענתו כסף. לאחר מכן מזכיר באסל את המבקש, ואומר ש"הוא לא עשה כלום, אבל המשטרה הייתה מעוניינת שייכנס לכלא. מה זאת אומרת? מי שהמשטרה מעוניינת שייכנס, מכניסה אותו, מי שהמשטרה לא מעוניינת שייכנס, לא מכניסה אותו". עוד הוא חוזר על התיאור של העלמת קלטת מפלילה על ידי המשטרה באירוע הקשור בעבירות מס.
לאחר מכן מציין באסל בהקשר לאישום הראשון, כי מרחב שרון במשטרה רצה להפליל את המבקש, ואומר שוב כי הוא רק ניחש שזהו המבקש, אשר היה אז במעצר בית. הוא אף חוזר על התיאור לפיו חוקר המשטרה הדגיש בפניו שאסור לו לומר שהיה מעורב באירוע כי זה לא יאפשר הרשעה בתיק, וכי עליו להגיד שהוא ראה את היורים יוצאים מהבית ושבים אליו. באסל אף חוזר על הטענה כי החוקר אמר לו שהרכב בו נעשה שימוש הוא בצבע זהוב. באסל שב ומציין כי אמרו לו שהמבקש הוא אדם מסוכן, שיכול לפגוע בו. הוא מציין כי החוקרים שכנעו אותו לפעול כך, על מנת לקבל קידום, ומזכיר פרקליט שרצה להתמנות לשופט. כן מציין באסל שבאותה תקופה התרחש אירוע בימ"ר מרכז שבו מפקד היחידה היה חשוד במעשה מגונה, ועל מנת להסיט את הדיון מהנושא, רצו החוקרים להביא להרשעות. הוא מתאר כיצד המשטרה נתנה לו לראות הודעות מחקירותיהם של מעורבים אחרים בהתארגנות העבריינית. עוד הוא טוען כי פעל תחת לחציה של המשטרה, ואילו כעת, כשהוא משוחרר מלחצים אלו, הוא יכול לומר את האמת. באשר לאישום השנים-עשר, שב באסל ומתאר כיצד החוקרים הנחו אותו לומר שלא היה מעורב באירוע, אלא ראה את המבקש יוצא וחוזר לביתו.
טענות המבקש
7. לטענת המבקש, בקטעי הווידאו המופיעים בדיסק חוזר באסל מעדותו המפלילה כלפי המבקש, ומביע את חרטתו על שהביא להרשעתו בכזב. המבקש טוען כי עמוד התווך היחיד עליו נסמכה הרשעתו הוא עדותו של באסל - ועל כן משחזר בו באסל מעדותו, יש להורות על זיכויו בשני האישומים דנן. לטענתו ניתן ללמוד מגרסתו החדשה של באסל, מדוע בחקירתו הופיעו סתירות שונות ביחס לאישומים הראשון והשנים-עשר: זאת, משום שעל פי האמור בגרסה החדשה המופיעה בקטעי הווידאו, באסל כלל לא היה נוכח באירועים מושאי אישומים אלו. המבקש מסביר את גרסתו הקודמת של באסל בכך שפעל מתוך יצר נקמה, ולשיטתו יש להעדיף את גרסתו החדשה של באסל על פניה - וליתן משקל לכך שחזר בו ממניעים ערכיים, שאינם תלויים בטובות הנאה כלשהן. המבקש טוען כי גרסתו החדשה של באסל ממוטטת את הבסיס העובדתי עליו נשענה הרשעתו של המבקש, ולכן יש לזכותו.
בשולי הדברים, חוזר המבקש על טענות שהועלו במהלך משפטו ביחס להרשעתו. כך, באשר לאישום הראשון טוען המבקש כי באסל טעה בזיהוי צבע הרכב בו נסעו היורים ובשעת האירוע, וכן כי גרסתו הראשונה של קורבן הירי הייתה כי נורה בידי קרוב משפחה. באשר לאישום השנים-עשר, טוען המבקש כי באסל טעה בזהותו של קורבן הירי, וציין אותו רק לאחר שחוקריו של באסל רעננו את זכרונו; כי נמצאו טעויות וסתירות בעדותו של באסל ביחס לאירוע; וכי טענת האליבי שלו מעולם לא נבדקה.