1. זהו ערעור על החלטת ק. תגמולים מיום 16.11.00, ולפיה אין קשר בין המחלה באשך ימין והניתוחים, שעבר המערער בגין המחלה, ובין שירותו הצבאי. המחלה באשך ימין ממנה סובל המערער הינה סרטן. השאלה העומדת בפני הועדה, היא מתחום ה"רשלנות הרפואית" והיא, האם בוצע למערער הניתוח הראוי והאם נמסר לו כל המידע הנדרש, על פי הידע הרפואי שהיה קיים במועד הניתוח.
2. המערער נולד ביום 4.6.79 והתגייס ביום 12.10.97 לשירות חובה. אין מחלוקת, כי תנאי שירותו הצבאי, לא הם שגרמו להתפתחות סרטן האשך והתביעה הינה תביעה אך ורק על בסיס העילה, של אי מתן מידע מספק ע"י הרופאים שטיפלו במערער לפני הניתוח שבוצע בו, דבר, שלטענתו, גרם לו לנזק, באשר היה קיים באותו מועד ניתוח, שתוצאותיו לעניין הסרטן זהות, אך ללא הפגיעה העצבית באפשרות פליטת הזרע, כפי שאירע למערער, כתוצאה מן הניתוח שעבר.
3. המערער הופנה ע"י רופא צבאי בתאריך 15.3.00, לביה"ח אסף הרופא, בשל ממצא של נפיחות באשך ימין ובפטמות. המערער נבדק בחדר המיון ונמצא אשך ימין מוגדל ונוקשה עם ממצא בתוכו. למערער הוסבר, כי הממצא באשך עלול להיות גידול. עוד באותו יום נותח המערער ובוצעה לו כריתה של אשך ימין וחבל הזרע (ר' סיכום מחלה מהמחלקה האורולוגית בבי"ח אסף הרופא מיום 17.3.00, מסמך 7 לת"ר).
4. ביום 22.3.00 נשלחה תשובה פתולוגית ולפיה, אכן היה גידול סרטני באשך.
5. ביום 27.3.00 ביצע המערער בדיקת C.T. של בטן ואגן. ביום 28.3.00 הורו בבית החולים, על ביצוע הקפאת זרע אותה ביצע המערער.
6. הרופאים המליצו למערער לבצע ניתוח נוסף של כריתת קשרי לימפה אחור צפקיים, והוא זומן לבצע אותו ביום 25.5.00.
7. ביום 22.5.02 המערער שוחרר מן השירות הצבאי בניגוד לרצונו (ר' סעיף 10 לתצהיר).
8. ביום 25.5.00 אושפז המערער ועבר ניתוח בבית החולים אסף הרופא, כאשר "במהלך הניתוח נכרתה ריקמה רכה עם קשריות לשד קטנות אנטריורית לאאורטה ובינה לבין ה - IVC. ריקמה נוספת בכמות קטנה מימין ל - IVC ומעל ILIAC V באותו הצד. בנוסף בוצעה כריתה של הוריד הספרמטי מימין עד כניסתו ל - IVC" (ר' בחומר מבי"ח "אסף הרופא", תיאור מהלך הניתוח חתום ע"י ד"ר אמיר קופר).
טענות המערער
9. המערער טוען, כי במהלך הניתוח השני, נגרמה לו פגיעה עצבית ובגינה אין הוא יכול לפלוט זרע בעת קיום יחסי מין, ולכן אינו יכול להפרות אישה בקיום יחסי מין, אלא רק בדרך של הפריה ובאמצעות הזרע שהוקפא. המערער טוען, כי רק לאחר קיום הניתוח השני, התברר לו, כי היתה קיימת, במועד הניתוח, חלופה ניתוחית אחרת, שיכלה למנוע את הפגיעה העצבית ממנה סבל. המערער העיד, כי לא נמסר לו המידע אודות החלופה הניתוחית, אשר תשמר את העצבים וכי לו היתה מובאת לידיעתו היה בוחר בה וכך הנכות בה לקה - היתה נמנעת.
10. המערער טוען, כי מתן מידע, כאמור, בדבר אפשרות טיפול חילופית, הינו חלק מהטיפול הרפואי, ולפיכך הנזק שנגרם לו עקב אי מתן המידע, הינו נזק שנגרם תוך ועקב השירות. על אחת כמה וכמה במקרה זה, בו הופנה המערער לביה"ח המסוים (בי"ח אסף הרופא) רק בשל עובדת היותו חיל, ובעוד שאם היה נזקק לטיפול כאזרח, היה מופנה לפי מקום מגוריו לבי"ח אחר.
המחלוקת הרפואית
11. המחלוקת הרפואית הינה בשאלה, האם במועד בו נותח המערער היתה קיימת בארץ חלופה ניתוחית, שיכלה לשמר את העצבים, אשר היתה מתאימה למצבו של המערער והאם היתה מוכרת ומקובלת ברמה המספקת, ובנוסף מה הסיכוי שהנזק העצבי היה נמנע לו חלופה זו היתה ננקטת.
12. נתחיל בכך, שאין מחלוקת בין הרופאים, כי המערער היה, במועד הניתוח, מה שמוגדר stage one, כלומר, מצב מחלת הסרטן היה מפושט ברמה נמוכה יחסית (ר' עדותו של ד"ר זיסמן עמ' 43 שורות 18-17).
13. ד"ר אברבנאל, המומחה מטעם המשיב, כתב ארבע חוות דעת, כאשר בשלוש חוות הדעת הראשונות לא התייחס כלל לשאלה שבמחלוקת, דהיינו לשאלת החלופה הניתוחית, שיכולה לשמר את העצבים, אלא רק בחוות הדעת הרביעית, לאחר שהושמעה בפני הועדה עדותו של ד"ר אילן ליבוביץ, אורולוג, מנהל מחלקה בבית חולים מאיר בכ"ס.
14. ד"ר אילן ליבוביץ העיד בפני הועדה ביום 14.7.03, כי המטרה בכל שיטות הטיפול בסרטן מהסוג בו חלה המערער, היא לכרות את הבלוטות. ד"ר ליבוביץ העיד, כי בהתחלה היו מבצעים ניתוח בהיקף נרחב מאוד, אולם, עם הזמן, והתפתחות הכימוטרפיה המתאימה, החלו להקטין את מימדי הניתוח עד שהפך מניתוח דו צדדי לניתוח חד צדדי ואף לכזה המשמר את העצבים. הניתוח משמר העצבים נקרא Nerve Sparing Technique. התפתחות אחרונה זו של הניתוח פתרה את הבעיה הגדולה ביותר שלו, שהיא הפגיעה בפליטת הזרע (ר' עמ' 14 לפרוטוקול מיום 14.7.03). ד"ר ליבוביץ העיד כי הפגיעה בעצבים בשיטה העדכנית הגיעה לאפס אחוזים.
15. ד"ר ליבוביץ הסביר, כי המערער נותח בשיטה חד צדדית, אולם ללא שימור העצבים. עוד העיד, כי משנת 1995 הוא עצמו ניתח בארץ אך ורק בשיטה זו. כמו כן, מאז 1994 מנתח בארץ בשיטה זו פרופ' ז'ק דניאל, בבי"ח תל השומר. ד"ר ליבוביץ גם העיד, כי לא ראה בתיק הרפואי של המערער, מניעה לנתח את המערער בשיטה המשמרת את העצבים. ד"ר ליבוביץ הביא עמו ספר הנחשב לספר לימוד מקובל ובו מצוין הניתוח הנ"ל, כטכניקה משמרת עצבים למקרים המתאימים, אשר לדעתו המערער התאים לאותם מקרים, באשר מצבו היה, כאמור stage one. מדובר בטקסטבוק הקלאסי בנושא אורולוגיה של קמבל (
Campbell`s Urology, 8
th edition,), בעמ' 2930 בו נאמר:
Appropriate
"
candidates for nerve-sparing technique include patients with clinical stage 1..
. "
16. עוד העיד ד"ר ליבוביץ, כי רופאים אונקולוגים אחרים, מכירים את השיטה הזו והוא אף מוזמן לבצע את הניתוחים הללו בבתי חולים אחרים. עוד העיד כי, השיטה מוסברת ונלמדת גם בכנסים של אונקולוגים בישראל. לסיכום, העיד ד"ר ליבוביץ, כי זו השיטה המובילה בכל בתי החולים המובילים בארצות הברית וכן במרכזים אחרים בעולם וכי הניתוחים האלה אין בהם שום פשרה מבחינת הבטיחות האונקולוגית.
17. ד"ר אברבנאל, בחוות דעתו הרביעית בה התייחס לסוגיה בה אנו דנים, הסביר ארוכות, כי, לדעתו, אין הבדל עקרוני בין שתי השיטות, מאחר וגם בשיטה הלא משמרת הסיכוי לפגיעה בעצבים הינו 30%. עוד הוא מציין, כי ניסיון של 5 שנים, שהיה לד"ר ליבוביץ בניתוחים כאלה בארץ בשנת 2000, אינו ניסיון מספיק ואינו מהווה זמן מעקב ארוך דיו, כדי לומר, שהניתוח המשמר מהווה חלופה טובה יותר. עוד הוא מציין, שעליו לבצע מחקר השוואתי, אקראי ופרוספקטיבי, על מנת לומר שהחלופה טובה יותר.
18. ד"ר אמנון זיסמן, סגן מנהל מחלקה אונקולוגלית באסף הרופא, העיד גם הוא בתיק מטעם המשיב. ד"ר זיסמן העיד, כי רק משנת 2002 החלו בביה"ח אסף הרופא לבצע את השיטה המשמרת, למרות שהשיטה היתה קיימת בארץ עוד קודם לכן והובאה ע"י ז'ק דניאל ואילן ליבוביץ בשנים 94' עד 95'. ד"ר זיסמן העיד, כי בתחילה פנה המשיב לצורך מתן העדות בתיק, לפרופ' לינדנר, שהוא זה שניתח את המערער בבית חולים אסף הרופא, אולם הוא ביקש שלא להעיד ולכן פנו אליו. כאשר נשאל ד"ר זיסמן האם כיום, דהיינו במאי 2004, במועד מתן עדותו היה מבצע למערער ניתוח חד צדדי או ניתוח משמר, ענה, שבוודאי היה מבצע ניתוח משמר (ר' עמ' 46 לפרוטוקול שורה 10). אשר לשנת 2000, אמר ד"ר זיסמן כך: "את יודעת שאפילו ב - UCLA ב - 2000 הגישה לא היתה לגמרי חיובית. זה מוהל בתוכו הרבה ניואנסים, שהם חלקם גם לא רפואיים, של יוקרה, של אנחנו UCLA הם אינדיאנה, יש כל מיני, אבל אני לא חושב שזה המרכיב העיקרי יש ענין של כמה אתה הולך עם משהו חדש, כמה מוקדם אתה הולך עם משהו חדש, כמה נתונים אתה צריך...."(עמ' 46 שורות 16-13). בהמשך, לשאלה איזה מידע אתה נותן לחולה, ענה ד"ר זיסמן: "ב-2000 ב UCLA היינו אומרים שיש ככה ויש ככה ואני חייב להגיד, שהיו חולים לא מעטים שנסעו לאינדיאנה והיו חולים שבחרו להינתח בשיטה המשמרת ב - UCLA" (עמ' 46 שורות 26-24). ובסופו של דבר, אמר ד"ר זיסמן, כי לא היה ולו מקרה אחד שמישהו שהיה במצבו של המערער, דהיינו הסרטן שלו הוגדר כ-STAGE ONE , וביקש להיות מנותח שלא בשיטה המשמרת (ר' עמ' 46 לפרוטוקול מיום 24.5.04).
המחלוקת המשפטית
19. המחלוקת המשפטית בין הצדדים היא, האם אי מסירת מידע לגבי השיטה המשמרת, הינה סטייה מכללי האומנות הרפואית עד לכדי רשלנות, וכי אם היא מגיעה לכדי רשלנות, האם היא נכנסת בגדר "עקב השירות".