1. שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 6.8.07. פסק הדין ביטל את הקריטריונים החדשים שקבעו המבקשות להכרה ב"רופא מומחה" לצורך מתן חוות דעת שניה, כפי שהופיעו בתקנוני שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן) של המבקשות. בפסק הדין נקבע כי הפסילה תיכנס לתקוף תוך 6 חודשים ממועד מתן פסה"ד, על מנת שהמבקשות ינסחו הגדרות חדשות בהתאם לאמור בפסק הדין.
טענות הצדדים
2. המבקשות טענו כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, ועל כל פנים אין מדובר בערעור "משולל יסוד". עוד נטען כי אם לא יעוכב ביצוע פסה"ד, יהיה על המבקשות לקבוע הגדרה חדשה ולהתקשר עם רופאים בהתאם להגדרה זו. אם בסופו של דבר הערעור יתקבל, יהיה על המבקשות לבטל את ההתקשרות עם הרופאים הללו, ולחדש את ההתקשרות עם הרופאים שההכרה בהם בוטלה.
כן נטען כי תהליך שינוי ההגדרה - ולאחר מכן השבתה על כנה, כרוך בנפקויות והשלכות כלכליות רבות, כמו גיבוש ההגדרה, הליכים לבחינת רופאים שיבקשו להיות מוכרים כרופאים יועצים על פי הקריטריונים החדשים, יידוע עמיתי התוכנית בדבר ביטול ההגדרה וההכרה בחלק מהרופאים כתוצאה מכך, וקיום הליכים חוזרים - אם יתקבל הערעור.
המבקשות יצטרכו לקבל נתונים ממשרד הבריאות, וקצב קבלת התשובות שלו עלול לגרום לעיכובים רבים. עוד נטען כי רופאים היודעים כי הם חלק מהרשימה, אינם נוטים לפנות כדי להיכלל ברשימה חדשה.
3. ההשפעה של כל האמור לעיל איננה רק על המבקשות, אלא גם על עמיתיהן ועל ציבור הרופאים. לא ניתן יהיה להשיב לקדמותו את המצב, ככל שיהיה מדובר בהתייעצויות של עמיתי המבקשות שיתייעצו עם רופאים שיוכרו על פי ההגדרה החדשה - גם אם הגדרה זו תבוטל בסופו של דבר על ידי בית המשפט העליון במסגרת הערעור.
4. מנגד, כך טוענות המבקשות, לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך למי מהמשיבים, אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב. המשיבים לא טענו כי על פי נתוניהם האישיים הם לא היו יכולים להיכלל בהגדרה הקיימת, מה עוד שחלקם כלל לא הגיש בקשה להכרה כרופא מומחה בהתאם להגדרה הנוכחית. למשיבים אין גם זכות קנוייה לכך שהמבקשות יכירו בהם כרופאים מומחים על פי ההגדרות החדשות.
5. המשיבים התנגדו לבקשה.
לטענתם, המבקשות לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם להן, ולא הונחה כל תשתית ראייתית לנזק כזה. הנזקים הנטענים הם בעיקרם נזקים הנובעים ממשאבים שהמבקשות יצטרכו להשקיע כדי לקיים את פסק הדין. אולם, על פי ההלכה הפסוקה, קושי בקיום פסק דין אינו מהווה עילה לעיכוב ביצועו.
זאת ועוד, הנזק לו טוענת קופת חולים ה"כללית" מתמצה בכך שהיא תאלץ לבטל את ההכרה ברופאים שהוכרו על ידיה במסגרת ההגדרה החדשה, ובמקביל לחדש את ההתקשרות עם אותם רופאים שההכרה בהם בוטלה בעקבות ההגדרה החדשה. נזק זה איננו בלתי הפיך. סביר להניח כי מכוח ההגדרה החדשה, רק יורחב מעגל הרופאים ויוכרו רופאים נוספים שאינם עומדים בהגדרה הנוכחית.
הנזקים הכספיים הנובעים מכך שהמבקשות ישקיעו בהשבת עלויות התייעצות של המבוטחים עם הרופאים הנוספים שייכללו ברשימה מכוח ההגדרה החדשה, אינם בלתי הפיכים, ואינם מונעים את השבת המצב לקדמותו.
6. באשר לנזק למשיבים, הרי אף שאין להם זכות מוקנית להיכלל בהגדרה החדשה, הרי נחסמת בפניהם האפשרות להיחשב כ"רופאים מומחים", ומדובר בנזק מוחשי של אובדן הכנסות. זאת ועוד, הבקשה המקורית הוגשה על ידי המשיבים כבר לפני ארבע וחצי שנים. לכן, כך נטען, מאזן הנוחות נוטה לכיוון המשיבים, ואף אם כפות המאזניים מעויינות - יש לדחות את הבקשה ולהעדיף את ביצוע פסק הדין על פני עיכובו.
המשיבים הוסיפו וטענו, כי סיכויי הערעור הם קלושים ביותר.
7. בתשובתן לתגובת המשיבים, טענו המבקשות כי המשיבים הם רופאים שעוסקים בתחומי מומחיותם, ולא נשללת מהם, לכן, הזכות לעבוד ולהתפרנס. מנגד, נטען כי נזקי המבקשות, אם יתקבל הערעור וביצוע פסק הדין לא יעוכב, הם ודאיים ועצומים - יהיה עליהן להכיר ברופאים נוספים, ליידע את העמיתים בתוכנית השב"ן על כך, ולהשתתף בעלויות הייעוץ עם רופאים אלה. אם יקבל הערעור- יהיה על המבקשות לחזור על ההליך "במהופך", כשדמי ההשתתפות בתקופת הביניים ירדו לטימיון. נזקים נטענים נוספים הם חוסר ודאות אצל הציבור, וכן עלויות בגיבוש ההגדרה החדשה.
המבקשות טוענות כי לשיטת המשיבים, מדובר בעלות של התייעצות עם "
מאות ואלפי מומחים נוספים במשך תקופה העלולה להימשך שנים", ומכאן שמדובר בנזק בלתי הפיך, שכן המשיבים לא יוכלו להשיב את הסכומים הללו למבקשות.
המבקשות אף שבות וטוענות כי הערעור שהגישו איננו נעדר סיכויים, וכי פסק הדין איננו מבוסס על קביעות עובדתיות, אלא על מסקנות משפטיות.
דיון
8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשות להידחות.
כידוע, הכלל הוא כי פסקי דין יש לבצע, ועיכוב ביצוע הוא החריג. לכן, מוטל הנטל על מבקש העיכוב להוכיח כי מוצדק לעכב את ביצוע פסק הדין.
בעניינו העלו הצדדים טענות הן ביחס לסיכויי הערעור, והם ביחס ל"מאזן הנוחות".
באשר לסיכויי הערעור, הרי שבדרך כלל בית המשפט שנתן את פסק הדין איננו בוחן שאלה זו. די בכך שאקבע כי אין מדובר בערעור נעדר סיכוי, אולם מאידך גיסא, אין מדובר בפסק דין שיש בו חידוש הלכתי משמעותי, המחייב בירור נוסף על ידי בית המשפט העליון. לכן, הבקשה תוכרע בהתאם לשיקולי "מאזן הנוחות".