מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 28.11.12, בגדרה נעתרתי לבקשת המשיבים והורתי על ביטול צווים זמניים לכינוס נכסים ולתפיסת נכסים, אשר ניתנו במעמד צד אחד.
1.
רקע הדברים
המבקשים והמשיבים הינם יהלומנים וחברות בבעלותם, אשר נקלעו לסכסוך עסקי. הצדדים חתמו על הסכם בוררות, שלפיו יוכרעו המחלוקות שביניהם בבוררות שתתקיים במוסד לבוררות של הפדרציה העולמית של בורסת היהלומים. בהתאם לכך, ניהלו הצדדים הליך בוררות באמסטרדם, הולנד, וביום 27.9.12 ניתן פסק בוררות שבמסגרתו נקבע כי על המשיבים (המכונים בפסק הבוררות "
קבוצת זילברברג - אלוני") לשלם למבקשים (המכונים בפסק הבוררות "
קבוצת דליות"), סך 7,933,440$, שהם 30,702,258 ש"ח, בהתאם לשער היציג בעת הגשת הבקשה.
ביום 13.11.12 הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה לאישור פסק הבוררות שניתן לזכותם ובד בבד עמה הגישו גם בקשה למתן צווי עיקול זמניים.
בהחלטה מיום 13.11.12 נעתרה כב' השופטת אביגיל כהן לבקשת העיקול וניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד עד לסך של 30,702,258 ש"ח, על שורה ארוכה של נכסים המפורטים בצו העיקול, כפי שנתבקשו בבקשה. צו העיקול ניתן, בין היתר, על הנכסים הבאים המצויים בידי המחזיקים או המשיבים או מי מהם: "
כספים ו/או זכויות ו/או סחורות ו/או יהלומים ו/או כל סכום כסף מכל מקור ו/או סוג שהוא השייכים ו/או היו שייכים ו/או המגיעים ו/או שיגיעו למשיבים
." (סעיף 1(א) להחלטה).
ביום 15.11.12 הגישו המבקשים בקשה לכינוס נכסים זמני במעמד צד אחד על יהלומים או כספים הנמצאים במשרדי המשיבים 1-3 במתחם בורסת היהלומים ברמת גן (להלן: "
הבורסה"), על מנת לבצע את העיקול שניתן במסגרת החלטת כב' השופטת אביגיל כהן וכן בקשה למתן היתר לחיפוש ותפיסה של מחשבים וחומרי מחשב המצויים במשרדי המשיבים בבורסה, על מנת לאתר נתונים אודות יהלומים או כספים או זכויות אחרות המגיעות למשיבים או מי מהם מאת צדדים שלישיים שונים.
בהחלטה מיום 16.11.12 נעתרתי לבקשה והורתי על מינויו של עו"ד מנחם גורמן ככונס נכסים זמני, לפי הוראות תקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות"). כמו כן, הורתי על מתן צו המתיר חיפוש ותפיסה של מחשבים, חומרי מחשב או פלטי מחשב המצויים במשרדי המשיבים 1-3 בבורסה, אשר יבוצעו על ידי מומחי מחשבים מקצועיים מחברת טיק טק טכנולוגיות בע"מ, על מנת לאתר נתונים אודות יהלומים או כספים או זכויות אחרות המגיעות למשיבים או מי מהם מצדדים שלישיים שונים.
ביום 20.11.12 הגישו המשיבים בקשה שבמסגרתה ביקשו קבלת צו המורה לחברת טיק טק טכנולוגיות בע"מ שלא להעביר לידי המבקשים או לידי באי כוחם את קבצי המחשב שהועתקו. בבקשה נטען, כי במסגרת החומר שהועתק מהמחשבים מצויים, בין היתר, מסמכים ונתונים שהוכנו לקראת ולצורך הליכים משפטיים, לרבות התכתבויות בין המשיבים עם באי כוחם השונים, בהולנד, בבלגיה ובישראל. נטען עוד, כי במסגרת המידע שהועתק מהמחשבים מצויים גם נתונים מסחריים סודיים של המשיבים.
בהחלטה מיום 20.11.12 הורתי לכונס הנכסים ולחברת טיק טק טכנולוגיות בע"מ שלא להעביר לידי המבקשים כל חומר מחשב שנתפס עד לדיון במעמד הצדדים. ביום 22.11.12 דחיתי את בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטתי מיום 20.11.12.
ביום 25.11.12 הגישו המשיבים בקשה לביטול צווי העיקול הזמניים וצווי כינוס הנכסים והתפיסה שניתנו במעמד צד אחד.
דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 26.11.12 ומהלכו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים; מר רפאל פס, מטעם המבקשים ומר יהושע זילברברג מטעם המשיבים. כמו כן, נשמעה עדותה של עו"דMarieke Van Hooijdonk , שהינה שותפה בפירמת עורכי הדין הבינלאומית Allen & Ovary, אשר חוות דעתה צורפה לבקשת המשיבים לביטול הצווים הזמניים.
בהחלטתי מיום 28.11.12 נעתרתי לבקשת המשיבים והורתי על ביטול הצווים לכינוס נכסים ולתפיסת נכסים, אשר ניתנו במעמד צד אחד. קבעתי, כי אמנם לא יכולה להיות מחלוקת שפסק הבוררות שניתן כנגד המשיבים אכן מקיים את יסוד הזכות לכאורה ואולם המבקשים לא הביאו כל ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר להברחת נכסים, לא כל שכן ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש ממשי להברחת נכסים, כמצוות תקנה 387ב לתקנות. ציינתי, כי לא ניתן לבסס את יסוד ההכבדה על הקביעות שנקבעו ביחס למשיבים במסגרת פסק הבוררות עצמו, שכן מסגרת פסק הבוררות נקבעו קביעות לא פחות קשות ביחס למבקשים עצמם וכי מכל מקום, העובדה שהמשיבים פעלו באופן פסול במסגרת יחסיהם העסקיים עם המבקשים אינה מלמדת כי המשיבים פועלים להבריח את רכושם. ציינתי, בהקשר זה, כי הפסיקה מחייבת את מבקש הסעד הזמני להציג לפני בית המשפט תשתית ראייתית לטענותיו לעניין תנאי ההכבדה ואין 'להסתפק' בטענות בעלמא. ציינתי גם, כי שתי עסקאות המקרקעין אשר על פי הטענה בוצעו על ידי המשיבים לאחר שהליכי הבוררות כבר החלו, אינן מצביעות על הברחת נכסים וכי המדובר, על פניו, בעסקאות מכר רגילות, בהיקף לא גדול, אשר התבצעו במהלך העניינים הרגיל, כאשר אחת מאותן עסקאות נערכה ונחתמה למעלה מחצי שנה לפני שהחלו הליכי הבוררות. קבעתי, כי גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים, שכן הותרתו של הצו על כנו תביא לשיתוק פעילותם העסקית. אשר על כן הורתי, כי הבקשה לביטול הצווים הזמניים לכינוס נכסים ולתפיסת נכסים מתקבלת ובשולי החלטתי הורתי, כך:
"כונס הנכסים וחברת טיק טק טכנולוגיות בע"מ ישיבו לידי המשיבים כל חומר שנתפס (למעט יהלומים), לרבות כל חומרי המחשב שנתפסו במשרדי המשיבים בהתאם להחלטתי מיום 16.11.12. אשר ליהלומים שנתפסו, כיון שעליהם הוטל עיקול במסגרת החלטת כב' הרשמת אביגיל כהן, אלו יושארו בכספות עד למתן החלטה בבקשה לביטול עיקול ובהתאם לאמור באותה החלטה."
המבקשים הגישו ביום 2.12.12 בקשת רשות ערעור על החלטתי לבית המשפט העליון. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטה", שבמסגרתה הם מבקשים לעכב את ביצוע החלטתי מיום 28.11.12, אשר הורתה לכונס הנכסים הזמני מטעם המבקשים להשיב למשיבים את העתקי חומרי המחשב שנתפסו במשרדיהם וזאת עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו.
להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי החלטה בבקשה לביטול העיקולים הזמניים אמורה להתקבל על ידי כב' השופטת אביגיל כהן בימים הקרובים, לאחר שדיון במעמד הצדדים התקיים לפניה ביום 10.12.11.
2.
טענות הצדדים
המבקשים טוענים כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגישו הינם טובים. על פי הטענה, בבסיס ההחלטה מיום 28.11.12 נעוצה טעות משפטית מהותית ביישום הדין החל בכל הנוגע לרכיב "ההכבדה" וכן בכל הנוגע לאיזון הראוי בין רכיב זה לבין רכיב "הזכות לכאורה", בנסיבות המיוחדות של ענייננו, עת ניתן פסק בוררות שקיבל את תביעת המבקשים כנגד המשיבים. נטען, כי מן ההחלטה נשמטו הלכות חד משמעיות של בית המשפט העליון, בהן נקבע כי התנהלות חסרת יושר של המשיב בהליך העיקרי מהווה בסיסי להוכחת יסוד ההכבדה.
המבקשים טוענים עוד, ביצוע ההחלטה באופן מיידי, בטרם שמיעת הערעור יסב נזק בלתי הפיך למבקשים, שכן מסירת העתק חומרי המחשב בחזרה לידי המשיבים תאפשר להם לערוך שינויים במידע זה או להשמידו כליל, באופן שלא יאפשר לשחזר לאחר מכן את המידע שנתפס. מנגד, הותרת העתקי המידע בידי כונס הנכסים הזמני לתקופת הערעור, מבלי שהמידע יימסר לידי המבקשים עצמם, לא תסב נזק כלשהו למשיבים. משכך, על פי הטענה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם.
המשיבים טוענים, כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים שהמקרה דנן איננו נופל בגדרם ומכאן שסיכויי בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים נמוכים ביותר.