מונחת לפניי מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלת החבות לשלם את סכום המע"מ שמתווסף לפיצויים בהתאם להוראות פסק הדין. הבקשה הוגשה ונדונה במסגרת הדיונית שמתווה סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, כבקשת חייב, בטענת "פרעתי".
ואלה הן העובדות הצריכות לעניין:
1. בין הצדדים נכרת הסכם במסגרתו התחייב החייב לבצע עבודות בנייה ושיפוץ בבית הזוכים בתמורה לסך של 168,000 + מע"מ. החייב ביצע את עבודת השיפוץ ובסופה דרש מן הזוכים לשלם לו את יתרת התמורה. הזוכים, מצדם סרבו לשלמה, לטענתם, בשל ליקויים בעבודה, במיוחד, ביצוע לקוי של ריצוף חצר ביתם, ואף דרשו פיצויים בגין הליקויים.
2. הצדדים הגישו תביעות האחד כלפי משנהו, כאשר החייב תבע מן הזוכים סך כולל של 75,000 ש"ח בגין יתרת התמורה החוזית, עבודות נוספות שנטען כי בוצעו, ועוגמת נפש; הזוכים הגישו תביעה שכנגד, בגדרה דרשו מן החייב פיצויים בסך כולל של 75,000 ש"ח עקב ליקויים רבים בעבודת השיפוץ. התביעה נדונה במסגרת תיק תא"מ 54343-05-11 בבימ"ש השלום בירושלים (להלן: "התביעה") (עיינו: מסמכי פתיחת התיק).
3. ביום 15.10.12 ניתן פסק דין בתביעה, אשר דחה טענות החייב בתביעתו, וקיבל חלקית את התביעה-שכנגד שהגישו הזוכים. בפסק הדין נקבע, כי לנוכח ליקויי הבנייה שנפלו בעבודת החייב, ואשר הוכחו בחוו"ד מהנדס מומחה שמונה, ישלם החייב לזוכים סך של 23,298 ש"ח נכון ליום 15.10.12 "בצירוף מע"מ כחוק". עוד נפסק, כי החייב ישלם לזוכים בנוסף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח (להלן: "פסק הדין").
4. החייב מאן לשלם לזוכים את סכום המע"מ בגין סך הפיצויים שנפסק, בטענה, כי על הזוכים להנפיק לו כנגד, חשבונית מס, כהוראות החוק.
5. ביום 20.11.12 שילם החייב לזוכים את סכום חוב הפיצויים
ללא רכיב המע"מ בסך של 27,298 ש"ח.
6. על כן, ביום 26.11.12 נפתח תיק ההוצאה לפועל דנן ע"י הזוכים על סך של 4,712 ש"ח, לשם גביית הפרש החוב, בגין רכיב המע"מ החל על סכום הפיצוי הכולל שנפסק (31,259 ש"ח לפי שיעור מע"מ של 17%, בניכוי הסכום ששולם ביום 20.11.12 כנ"ל). החוב הרשום נכון להיום הנו בסך של 5,636 ש"ח.
7. ביום 2.1.13 הגיש החייב בקשה להבהרת פסק הדין, בה עתר להבהרה, האם תשלום הפיצויים בסך של 23,298 ש"ח אמור להיות מבוצע כנגד חשבונית מס כדין או לאו. ביום 3.1.13 החליט בית המשפט השלום (כב' השופט א. רובין), כלהלן:
"בית המשפט סיים מלאכתו במתן פסק הדין. השאלה האם יש להוציא חשבונית מס צריכה להתברר לפי דיני המס, והיא כלל לא התבררה בדיון לפני. הבקשה נדחית" (צורף כנספח א' לבקשה בנומ' 1400).
8. ביום 6.1.13 הגיש החייב הבקשה דנן בטענת פרעתי (הבקשה בנומ' 1400), בה טען כי לאור הוראת סעיף 46 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ז - 1975 - כל עוד אין הוא מקבל חשבונית מס כדין מאת הזוכים, אין עליו חיוב בתשלום מע"מ; ומשכך, יש לראותו כמי שפרע את מלוא חובו לזוכים.
9. הזוכים בתגובתם עתרו לדחיית הבקשה משני טעמים: האחד, הזוכים הנם אנשים פרטיים ולא "עוסקים מורשים" ומשכך אין חלה עליהם החובה להנפיק חשבונית מס גם אם הסכום לתשלום הנו בתוספת מע"מ; השני, עסקינן בחיוב בתוספת מע"מ אשר נפסק לטובת הזוכים לתשלום לבעלי מקצוע אחרים לשם תיקון ליקויי הבנייה, וככאלה יש להוסיף עליהם מע"מ ללא קשר למעמדו המיסויי של הגוף מקבל התשלום.
10. ביום 2.7.13 התקיים לפניי דיון בבקשה במעמד הצדדים, אשר במסגרתו הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר הגשת סיכומים בכתב ללא צורך בהגשת ראיות. הסיכומים בכתב הוגשו עתה, ומכאן החלטה זו.
דיון והכרעה:
11. לאחר עיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אבאר את טעמיי לכך:
12. ראשית, מן הדין לדחות הבקשה על שום טעם פורמאלי גרידא. במה דברים אמורים? בית המשפט בפסק הדין קבע במפורש כי על סכום הפיצויים יחול מע"מ כחוק, ולא התייחס לשאלת המעמד המיסויי של הזוכה או לחובתו להציג חשבונית כנגד קבלת התשלום. בית המשפט, יכול היה לציין ולהתנות בפסק הדין כי המע"מ ישולם כנגד הצגת חשבונית בלבד, אך בחר שלא לעשות כן. בית המשפט אף דחה במפורש בקשת ההבהרה שהגיש החייב בעניין זה, וזאת למרות שידע את מעמדם המיסויי של הזוכים בתביעה, כאנשים פרטיים אשר פעלו לשיפוץ ביתם. כיוון שכך, ולאור ההלכה ולפיה רשם ההוצאה לפועל אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות שיפוטיות, והוא אינו מוסמך להרהר על צדקתו, להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו דבר שלא נקבע בו (רע"א 8494/08 סולוביי נ" אייכל [פורסם בנבו] (2009); רע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ" א. א. מרכזי שליטה בע"מ [פורסם בנבו] (2009); ראו גם: רע"א 6030/09 נגר נ" קבלני הדור-אלון בוחניק [פורסם בנבו] (2009), וכן: ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, בעמ' 7 - 8 והאסמכתאות הרבות שם) - הרי כי דין הבקשה להידחות, ולו מטעם פורמאלי דיוני זה.
13. סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופה:
14. עיון בהוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו 1975 (להלן: "החוק"), מלמדנו כי הזוכה אינו נחשב ל"עוסק" כהגדרתו בחוק לצורכי החיוב במע"מ וכי אין המדובר במקרה זה ב"עסקה" החבה במס הנדון.
15. ברי כי אין לפנינו "עסקה" או "עסקת אקראי", שכן אין מדובר במכירת נכס אגב קיום מסחר או פעילות עסקית ואין מדובר בעסקה אקראית בעלת אופי מסחרי (ראו: סעיף 1 לחוק המע"מ - סעיף ההגדרות).