לפני בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה.
בפתח הדברים אציין כי המשיבים אמנם הגישו לאחרונה ולאחר הגשת הבקשה להפקדת ערובה, מסמך שכותרתו "בקשה מתוקנת לבקשה בדרך של המרצת פתיחה", אולם אני מוצא מקום לדון תחילה בבקשה להפקדת ערובה. אין מקום להמשיך בהליך, אשר מעמיס הוצאות על המבקש, וגם לא לדון בשאלת זכותם של המשיבים לתקן את התובענה בטרם הכרעה בבקשה להפקדת ערובה (בהערת אגב אציין כי המסמך הנ"ל, שהגישו המשיבים לאחרונה, נחזה לכאורה כהמרצה מתוקנת, מבלי שקדמה לכך בקשה לתיקון ההמרצה או החלטה המתירה זאת).
מדובר בתובענה שהוגשה על ידי המשיבים על דרך של המרצת פתיחה, בה מבוקש כי בית המשפט יצהיר כי ההסכם שנכרת בין המבקש ולבין המשיבים, לפירעון חובות המשיבים למבקש, הנו בטל וזאת משנחתם בטעות על ידי המשיבים, אשר סברו כי ההסכם כולל תשלום של כ-10,000 אירו בלבד וכי לגבי יתרת החוב הנושא יסוכם עם נציגי הבנק, בעוד אשר ההסכם השית עליהם חיובים גבוהים בהרבה. המשיבים גם טוענים כי הוטעו על ידי נציגי הבנק, שנתנו להם להבין כי ניתן יהיה להגיע לפשרה בסכום שבין 70,000 ש"ח ל-100,000 ש"ח, בעוד ההסכם שעליו חתמו כלל כאמור סכומים גבוהים בהרבה (בסך של כ-850,000 ש"ח).
המבקש טוען כי יש לחייב את המשיבים 1, 2, 5 ו-6 בהפקדת ערובה לפי תקנה 519
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 וזאת משלא ציינו את כתובתם ומשמכרו דירותיהם בישראל ולא נותר בידיהם רכוש. לגבי המשיבים 3 ו-4, נטען כי משמדובר בחברות בע"מ, הרי לפי סעיף 353א'
לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קיימת חזקה שיש מקום להקפדת ערובה, אלא אם התובע מוכיח אחרת. לפיכך, טוען המבקש, עולה חשש כי המשיבים לא יוכלו לשלם את הוצאות המשפט, אם התובענה תידחה.
המשיבים טוענים בתגובתם כי לא חלים תקנה 519 וסעיף 353א' לחוק, שכן עסקינן בבקשה ולא בתביעה, כעולה מתקנה 255 לתקנות הנ"ל. כמו כן, נטען כי המשיבים לא הסתירו מענם שכן הם מיוצגים על ידי בא כוחם, אשר נתן את מענו. בנוסף טוענים המשיבים כי השימוש בתקנה 519 נעשה במקרים חריגים ביותר ולא זה המקום לעשות שימוש בה, כשמדובר בפסקי דין שניתנו בהעדר הגנה ומבלי שניתן למשיבים יומם בבית המשפט. מעבר לכך, העלו המשיבים טענות לגופה של התובענה בכך שהתייחסו להפרות ולהתנהלות של המבקש. המבקש הגיש תשובה לתגובה.
לאחר עיון בתיק ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לחייב את המשיבות 3 ו-4 להפקיד ערובה להוצאות המבקש.
סעיף 353א' לחוק חל גם על התובענה דנא, גם אם היא הוגשה בדרך של המרצת פתיחה. השימוש במונח "תביעה" בחוק החברות, נועד לכלול כל הליך עיקרי המוגש לבית המשפט (בין אם הוגש ככתב תביעה רגיל ובין אם לאו). הרציונל של הטלת ערובה להוצאות מתקיים על כל הליך ראשוני ועיקרי המובא לבית המשפט, יהא כינויו אשר יהיה. בתי המשפט נוהגים כעניין שבשגרה לדון בשאלת הערובה להוצאות לפי סעיף 353א', גם בהמרצות פתיחה (ראה כדוגמא אחת את
ה"פ (ת"א) 1051/07 בית ארלוזורוב חברה בע"מ נ' חברת מעונות הכבאים בע"מ (פורסם בנבו)).
לגופו של עניין, כשמדובר בחברה בע"מ, הנטל על החברה התובעת להראות כי אין מקום להטיל ערובה להוצאות. על החברה בע"מ להראות כי תהא מסוגלת לשלם את הוצאות המשפט, אם התביעה תידחה (ראה
ה"פ (ת"א) 1051/07 הנ"ל). המשיבות 3 ו-4 לא עמדו בנטל זה, שכן לא רק שלא הוכיחו כי יוכלו לשלם את ההוצאות, אלא שגם לא טענו בעניין בתגובתם ולא התייחסו לכך.
בכל הנוגע למשיבים 1, 2, 5 ו-6, נחה דעתי כי גם לגביהם יש להורות על הפקדת ערובה. גם תקנה 519 חלה על המרצת פתיחה. תקנה זו עוסקת ב"תובע" וב"תובענה". "תובענה" מוגדרת בסעיף 1 לתקנות סדר הדין האזרחי כ
"תביעות, בקשות ושאר עניינם שמביא בעל דין לפני בית המשפט באחת הדרכים שנקבעו לכך". לפיכך, תקנה 255 אינה גורעת מהמסקנה הנ"ל.
המבחן להטלת ערובה להוצאות לפי תקנה 519 הנו כמפורט
ברע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (פורסם בנבו):
"בפסק הדין נסקרו (עמ' 869) הקוים המנחים לשימוש בתקנה: "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד"; היות הנתבע מחו"ל היא טעם לחיוב ערובה, אך יתכנו גם טעמים אחרים, ובסופו של יום "בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא... על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".
במקרה דנא, סבור אני כי יש מקום לחייב המשיבים בערובה להוצאות וזאת בשל הסיכויים הנמוכים של התובענה, כפי שהם משתקפים מהחומר שמונח בתיק כרגע (ומיותר לציין מבלי שהערכה זו, הנדרשת מבית המשפט במסגרת שקילת הבקשה לחיוב בערובה, יש בה כדי להעיד חס וחלילה כי בית המשפט גמר בדעתו שדין התביעה להידחות).
בניגוד גמור לנטען בתגובה, לא מדובר בפסקי דין שניתנו בהעדר הגנה ושלא מתוקף הסכם פשרה או הסכם אחר שאליו הגיעו הצדדים בתובענה (אם כך - היה מקום למחוק על הסף את ההמרצה ולהפנות את המשיבים להגשת בקשה לביטול פסקי הדין בפני המותבים שנתנו אותם). עסקינן בפסקי דין שנתנו תוקף להסכם, שבו המשיבים עצמם הסכימו בו, ברחל בתך הקטנה, כי יינתן לו תוקף של פסק דין. אין מחלוקת כי המשיבים כולם חתמו על ההסכם. ההמרצה, בה נטענו טענות עובדתיות של טעות והטעיה, אי הבנת ההסכם, אי ידיעת קרוא וכתוב בעברית, וכו', נתמכת בתצהיר של אחד המשיבים בלבד. לתגובת המבקש להמרצה, צורף תצהיר של עו"ד דרזנר, שטיפל בהסכם ואשר מתאר השתלשלות עניינים מפורטת, אשר מטילה ספק רב בטענות המשיבים, שלפיהן ההסכם לא משקף את מה שהוסכם עמם ואשר מתארת מצב של הפרת המשיבים את התשלום הראשון שהתחייבו לשלם לפי ההסכם כשקי שמסרו חזר. כנגד המשיבים עומדת לרועץ ההלכה שאדם שחתם על הסכם נחזה כמי שקרא אותו והבין אותו.
בנסיבות אלה, האיזון הראוי הנו חיוב המשיבים בערובה. אגב, המשיבים לא טענו כי ידם אינה משגת להפקדת ערובה וכי אם תוטל היא, לא יוכלו להפקידה ותיפגע זכותם ליומם בבית המשפט ועובדה זו גם היא תומכת במסקנה כי חיובם בערובה בנסיבות הנו ראוי ומוצדק.
גם העובדה שלא המציאו המשיבים את כתובת מקום מגוריהם, מהווה עילה נוספת לחיובם בהפקדת ערובה להוצאות. אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי די בכתובת בא כוחם. גם אם מדובר בהמרצת פתיחה ולא בכתב תביעה, כתובת מגורים הנו פרט בסיסי שעל כל בעל דין הפותח הליך כלשהו בבית המשפט לצרפו, בין אם מיוצג הוא ובין אם לאו.
בהקשר של הפקדת ערובה, חשיבות הכתובת היא מובנת מאליה וכבר נדונה בפסיקה ואין מקום לעשות הפרדה בעניין זה בין כתב תביעה ולבין המרצת פתיחה (ראה למשל
ה"פ (ת"א) 1194/09 בנק הפועלים בע"מ-הנהלה ראשית נ'
Maurizio Contessa (פורסם בנבו), שם מדובר היה בהמרצת פתיחה, כשאי ציון כתובת המגורים נקבע כשיקול להורות על הפקדת הערובה).
לעניין שיעור ההוצאות, הרי בהתחשב בכל האמור לעיל ובהתחשב בטענות המשיבים והזמן שיאלצו המבקש ובאי כוחו להקדיש להגנה בתובענה, כמו גם בהתחשב בהיקף הכספי של הסכסוך, אני מעמיד את הערובה להוצאות על סכום של 75,000 ש"ח.
על המשיבים להפקיד סכום זה עד יום 1.11.13, שאם לא כן - תידחה התובענה. כמו כן, בנוסף לכך, וכתנאי להמשך ניהול התובענה, אני מחייב את המשיבים לשלם למבקש את הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ש"ח עד למועד הנ"ל.
מאחר והחלטתי זו ניתנת ערב הקדם של מחר (השעה כעת 17:25), אני נמנע מלבטל את הדיון. עם זאת, ככל שהמזכירות תצליח לדוור החלטתי זו כבר עתה, מוצע לצדדים, בנסיבות החלטתי, להסכים על ביטול הדיון של מחר (אשר מתייתר בשלב זה לנוכח החלטתי), ככל שההחלטה תגיע לידיהם כבר הערב.