לפני שתי בקשות
למתן רשות להתגונן שהוגשו מטעם גב' חלי מולדבסקי פפיר (להלן: "המבקשת"), במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש כנגדה בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק").
בש"א 9869/04 הוגשה ביום 29/4/04, ובה עתרה המבקשת למתן רשות להתגונן מפאת מספר טעמים, בין היתר, מאחר שהמשיב לא מסר למבקשת את המסמכים הדרושים לה להוכחת הגנתה.
בש"א 10427/05 הוגשה ביום 5/5/05, ובה עתרה המבקשת למתן רשות להתגונן, בטענה שלמרות דרישותיה המשיב לא מסר לה מסמכים שונים הרלוונטיים להליך.
מכאן, כי הטענות שבבש"א 10427/05 נכללות בבש"א 9869/04, וניתן לדון בהן במאוחד.
ראשיתם של דברים, בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב כנגד חברת פפיר ר. בע"מ (להלן: "החברה"), מר רן פפיר והמבקשת, ובה עתר לחייבם בסכום של 4,671,816.26 ש"ח בגין חובה של החברה.
בכתב התביעה נטען, כי מר פפיר והמבקשת ערבים לכל חובותיה של החברה מכוח כתבי ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, עליהם חתמו ביום 2/1/00 (נספחים י'-י"א לכתב התביעה), אך למרות דרישותיו של המשיב, הם לא מילאו אחר התחייבותם ולא פרעו את חובה של החברה.
החברה ומר פפיר הגישו מצדם ביום 29/6/03 בקשת רשות להתגונן (בש"א 13027/03).
בבקשה זו נטען, כי הצדדים הגיעו להסכם בעניין אופן פירעון החוב, והחוב נפרע באופן שהוסכם, ומכאן, כי דרישת המשיב להעמיד לפירעון מיידי את יתרת ההלוואה הינה משוללת יסוד, ומהווה הפרה של ההסכם.
המשיב, מצידו, טען כי המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לא התגבש לכדי הסכם מחייב.
החברה ומר פפיר טענו, כי עצם קיומה של מחלוקת עובדתית בדבר קיומה של אותה הסכמה, מצדיקה מתן רשות להתגונן, על מנת שניתן יהיה לברר את תמונת המצב העובדתית. לטענתם, חילוט הערבות שניתנה למשיב על ידי חברת אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ, על דרך מימוש מניות ששווין 350,000$ , מהווה הפרה נוספת של ההסכם, בגינה נגרם להם נזק כספי משמעותי, שיש לקזזו מסכום החוב.
הבקשה האמורה התקבלה באופן חלקי בהחלטתו מיום 27/7/06 של כב' הרשם, השופט דוד גלדשטין, וניתנה רשות להתגונן לגבי הטענה בדבר הפרת ההסכם המסדיר את פירעון החוב, וזאת בשל קיומה של מחלוקת עובדתית בסיסית בנוגע לעצם קיומו של הסכם מעין זה.
המשיב הגיש ערעור על החלטה זו, שהתקבל בפסק דינה מיום 3/1/07 של כב' השופטת שרה דותן (ע"א (תל אביב-יפו) 2839/06). כב' השופטת דותן קבעה, כי גם בהנחה שהמשיב הפר את ההסכם שהיה קיים בין הצדדים, לא הוכח מהו הנזק שנגרם לחברה ולמר פפיר כתוצאה מהפרה זו, כך שאין המדובר בטענת הגנה, וממילא אין ליתן רשות להתגונן לגביה.
במהלך הדיון שהתנהל לפני ביום 10/12/07, ציינה ב"כ המשיב כי על פסק דינה של כב' השופטת דותן הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שנמחק בשל אי הפקדת עירבון. פסק הדין בתיק זה כנגד החברה ומר פפיר הוא, אפוא, חלוט.
בסעיפים 53-58 לבש"א 9869/04 מסתמכת המבקשת על עמדתה של החברה בדבר קיומו של הסדר לפריסת החוב בתשלומים, שהופר על ידי המשיב, וטוענת כי עמדה זו מחייבת בירור עובדתי מורכב, המצדיק מתן רשות להתגונן. בנוסף, טוענת המבקשת, כי גם אם ייקבע כי היא חבה בחובות החברה, כולן או חלקן, הרי שקיימת לה זכות קיזוז, לאור הנזקים שגרם לה המשיב בכך שחילט את תיק ניירות הערך שלא כדין, ועל פי שווי הנמוך באופן משמעותי משוויו האמיתי.
ניתן להיווכח, כי מדובר בטענות החופפות את טענותיהם של החברה ומר פפיר, שנדונו לגופן ונדחו. הטענות מאופיינות בכך שהן אינן ייחודיות לאופן התנהלותו של המשיב אל מול נתבע מסויים, אלא קיימת להן רלוונטיות עקרונית כלפי כל אחד מהנתבעים באותה מידה. לפיכך, הקביעה שלפיה אין ליתן לחברה ולמר פפיר רשות להתגונן בנוגע לטענות אלה, חוסמת דיון פוטנציאלי בהן, גם ככל שהן נוגעות למבקשת, ולכן יש לדחות את הבקשה הנוכחית, ככל שהיא נוגעת להן.
עם זאת, למבקשת טענות נוספות הייחודיות לה, שלא מצאו את ביטויין בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם החברה ומר פפיר, או בהכרעות בה.
המבקשת טוענת, כי היא הגישה תביעה כנגד המשיב (ת"א 1504/03), בה עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו המסמך המוכתר בכותרת "ערבות בלתי מוגבלת בסכום", הינו נעדר תוקף, בטל או שיש לבטלו, והמשיב אינו רשאי לפעול למימושו. בסעיף 39 לבקשה, מפרטת המבקשת את הטענות והעילות שנכללו בתביעה האמורה, וטוענת כי יש בהן בכדי להוות הגנה טובה בפני תביעת המשיב.
בנוסף, טוענת המבקשת, כי התנהלותו הדיונית של המשיב מאופיינת בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, והדבר מתבטא, בין היתר, בכך שהמשיב הסתיר בכתב התביעה את עצם קיומה של תביעת המבקשת, את ההתכתבויות השונות והסדר התשלומים שבין הצדדים ואת חילוט תיק ניירות הערך בשווי 350,000$.
אמנם, עמדת המבקשת בדבר העדר תוקפה של הערבות, כפי שהובעה בתביעה שהוגשה מטעמה, נובעת מטענות עובדתיות, שחלקן ניצבות אף בבסיס הבקשות שלפניי (ושיפורטו בהמשך), אך אין שום מתכונת שבה ניתן "להכשיר" טענות הגנה רק משום שהן מופיעות בצורה כזו או אחרת בכתב תביעה שהוגש במקביל.