בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
9102-07
13/06/2007
|
בפני השופט:
יהודה זפט - סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
1. כשהנעל מתאימה בע"מ
2. אופיר אטיאס
3. יונתן לוי
עו"ד יחזקאל ביניש
|
הנתבע:
1. עו"ד יניב קהת - כונס נכסים
2. פפאיה אופנה בע"מ
3. פפאיה הנעלה בע"מ
עו"ד גבריאל קמר
|
| החלטה |
- ב-22.3.07 הורה בית המשפט למבקשים לאסוף נעלים מפירות מנוקודת המכירה ולהעבירם יחד עם כל המסמכים הקשורים אליהם לידי משיב 1 שמונה לצורך זה כתופס נכסים (להלן:
"הכונס").
ב-10.4.07 הגיש הכונס לבית המשפט, עם העתק למשיבות 2 ו-3, דוח ביניים אליו צירף את העתקי המסמכים שהועברו אליו על ידי המבקשים.
בבקשה שלפני טוענים המבקשים כי בכך היפר הכונס את חובת החסיון הקבועה בתקנה 387 ז (א) לתקסד"א (להלן:
"התקנה") ואת חובת האמון המוטלת עליו כלפי המבקשים מכח מעמדו כקצין בית משפט, ומבקשים להעבירו מתפקידו ולחייבו לשלם להם פיצוי סטטוטורי על גזל סוד מסחרי על פי סעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט - 1999.
הכונס מצדיק את חשיפת המסמכים שנמסרו לו על ידי המבקשים במסגרת תפקידו בכך שהצו לפיו פעל ניתן במעמד הצדדים ובכך שבהסכמה להעביר את המסמכים לידיו לא טענו המבקשים לחסינות על פי תקנה 387 ז לתקסד"א.
ד י ו ן
א. תקנה 387 ז (א) לתקסד"א מורה:
"תופס נכסים לא יעשה שימוש... במסמכים שהגיעו אליו עקב תפקידו ולא יגלה מידע או מסמכים כאמור ...., עד לקיום דיון במעמד הצדדים שבו יכריע בית המשפט מה ייעשה בנכסים או במסמכים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו".
הכונס טוען כי הוראות התקנה לא חלות מקום שהצו ניתן במעמד הצדדים.
טענה זו לא נתמכת באסמכתא כלשהי, ואינה מתיישבת עם לשון התקנה או תכליתה. העובדה שהתקיים דיון במעמד הצדדים ורק אחריו ניתן צו ומונה כונס, אינה רלבנטית לשאלת חובת הסודיות המוטלת על הכונס לגבי המידע והמסמכים שהגיעו אליו עקב תפקידו.
הדיון במעמד הצדדים בו דנה התקנה אינו הדיון בשאלה אם ליתן צו או למנות כונס, אלא הדיון בשאלה מה ייעשה בנכסים או במסמכים שנתפסו.
אשר על כן אני דוחה את טענת הכונס כי אין לתקנה תחולה בענייננו מפני שקדם למינוי הכונס דיון במעמד הצדדים.
ב. עוד טוען הכונס כי האיסור הקבוע בתקנה חל רק מקום שמי שמסר את המסמכים או המידע לכונס טען לחסיון על פי תקנה 387 ז (ג), ובענייננו המבקשים לא טענו לחסיון.
גם טענה זו לא אוכל לקבל.
עניינה של תקנה 387 ז (ג) במסמכים או מידע שמי שאליו הופנה הצו למסרם לתופס טוען כי הצו לא חל על המסמכים או המידע אותם הכונס דורש לקבל מידיו, והוא מסרב לחשוף אותם לעיני הכונס. במצב דברים זה ההסדר שנקבע על ידי מתקין התקנות הוא הכנסת החומר למעטפה, והשארת ההכרעה לבית המשפט. על מסמכים ומידע שנמסרו לכונס ללא טענת חסיון חלה התקנה.
לאור האמור לעיל מסקנתי היא שהכונס היפר את החובה הקבועה בתקנה עת חשף בפני המשיבים את המסמכים שנמסרו לו על ידי המבקשים.
ג. הנחתי היא שהכונס פעל בתום לב, ומאחר ובשלב זה אין לו תפקיד אקטיבי זולת שמירת התפוסים, העברתו מתפקידו כעת לא תשרת את עניינם של מי מהצדדים.
לפיכך לא יועבר הכונס מתפקידו.
ד. לאותה תוצאה אני מגיע גם אם אבחן את פעולת הכונס לפי תקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין) התש"ס - 1999, שכן על פי תקנה 17 (א) את דוח התפיסה על הכונס לערוך על פי טופס 3 שבתוספת, ולפי טופס זה על הכונס לפרט בדוח את "טיב סוג וכמות" הנכסים שנתפסו, הועתקו או צולמו, ואין לצרף העתקיהם לדוח.
אכן בתקנה 18 העוסקת במסמכים נקבע לגבי מסמכים שבעת החיפוש נטען כי הם סוד מסחרי, שאלו ישארו בידי הכונס והוא
"ישמור בסוד את תוכנם, ולא יגלה אותו אף למבקש עד לקיום דיון במעמד הצדדים שבו יכריע בית המשפט מה ייעשה בהם", ונוסח זה של התקנה מאפשר לטעון שמסמך שבעת תפיסתו לא נטען לגביו שהוא סוד מסחרי, רשאי הכונס לחשוף לפני המבקש, בבחינת מכלל לאו אתה שומע הן, אולם אני סבור שיש להעדיף את הפרשנות המחייבת כונס בשמירת סודיות עד לדיון במעמד הצדדים, גם כשהמינוי נעשה לפי חוק עוולות מסחריות, מכמה טעמים:
1. התכלית שביסוד תקנה 387 ז(א) לתקסד"א קיימת באותה מידה גם בהליכים לפי חוק עוולות מסחריות.