1. החלטה זו עניינה בבקשת התובעים להגיש מוצגים נוספים כראיות מטעמם.
2. התביעה נסובה בעיקרה על עסקת מקרקעין שעשו התובעים, בני זוג, עם הנתבע 1 (להלן -
הנתבע). במסגרת העסקה רכשו התובעים מהנתבע בשנת 1996 דירה בת ארבעה וחצי חדרים בבניין ששיפץ הנתבע. הצדדים נחלקו בשאלה מה נכלל בעסקה. התובעים טוענים כי
בנוסף לדירה רכשו 30/100 חלקים משטח המקרקעין עליהם בנוי הבניין (כולל בגג הבניין ובמחסנים). הנתבע טוען לעומתם כי 30/100 כוונתם לשטח הדירה
בלבד.
3. המחלוקת שבין הצדדים התדרדרה לכלל אלימות, כעולה מכתב האישום שהוגש נגד הנתבע לבית משפט השלום (ת"פ 1232/99), בעקבות תלונה של התובע 1 (להלן -
התובע). התיק נסתיים בהסדר טיעון, במסגרתו הסכים הנתבע להודות בשני מעשי אלימות שביצע כלפי התובע ביום 2.6.97, בטענו כי השני נעשה בתגובה לתקיפתו ע"י התובע. בגזר הדין שניתן ביום 23.1.01 הוטל על הנתבע קנס של 200 ש"ח ושלושה חודשי מאסר על תנאי.
4. ביום 9.7.97 חתמו הצדדים על הסכם (נספח ח לכתב התביעה) שבמסגרתו הצהיר התובע כי ברכישת 30/100 חלקים התכוונו הצדדים לדירה בלבד.
5. באוגוסט 2001 הגישו התובעים את התביעה שבפניי, במסגרתה ביקשו, בין השאר, להצהיר כי ההסכם עליו חתמו ביום 9.7.97 (נספח ח) בטל ומבוטל וכי הם הבעלים של 30/100 משטח המקרקעין עליו בנוי הבניין, בנוסף לשטח הדירה. לטענתם, חתמו על ההסכם בשל האלימות שהפעיל הנתבע כלפי התובע וכלפי בני משפחתו. הנתבע הכחיש את הטענות.
6. במועד כלשהו בשנת 2002 הגישו התובעים בבית משפט השלום בירושלים תביעה נוספת נגד הנתבע, שבגדרה תבעו, על בסיס מסכת העובדות כפי שנטענה בעיקרה בכתב התביעה שבפניי, פיצויים בסך 201,500 ש"ח בגין פגיעת הנתבע בתובעים וברכושם (ת"א 10396/02). ביום 19.1.2006 הסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין בפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. כבוד סגן הנשיא שמעוני פסק לתובע פיצויים בסך 35,000 ש"ח. ערעור שהגיש הנתבע נדחה בעיקרו (ע"א 9114/06).
7. בשנת 2004 הועבר התיק שבפניי לגישור. ביום 6.10.06 הודיע המגשר כי הגישור לא צלח והתיק חזר אלי. בישיבה שהתקיימה ביום 27.6.07 ניתנה לצדדים הזדמנות נוספת להגיע לפשרה עד ליום 6.9.07. באותה ישיבה גם נעתרתי לבקשת עו"ד שטרסברג להשתחרר מייצוגם של התובעים.
8. ביום 6.9.07 הגישו התובעים בקשה לצרף מסמכים נוספים (בש"א 7330/07), וביניהם את כתב התביעה שהגישו בת"א 10396/02 הנ"ל וכן את פסקי הדין שניתנו בבית משפט השלום ובערכאת הערעור. הנתבעים 1 ו-2 התנגדו לבקשה. בתום הדיון שהתקיים ביום 22.11.07, דחיתי את הבקשה לצירוף פסק דינו של השופט שמעוני ואת פסק הדין בערעור שהגישו התובעים, וזאת לאור הסכמת הצדדים בבית משפט השלום, כי הסכמתם לפי סעיף 79א אין בה "משום ויתור או ראיה לגבי כל הליך אחר" (עמ' 10 לפרוט' מיום 22.11.07). עם זאת, היתרתי לתובעים להגיש בקשה לצרף את פרוטוקול הדיון מיום 19.1.06 וכן את כתב התביעה שהוגש שם. וכך, ביום 17.12.07 הוגשה הבקשה הנוכחית.
9. בינואר 2008 פנה הנתבע לשופט שמעוני בבקשה לתקן את פרוטוקול הדיון מיום 19.1.06, "כך שיהיה ברור שההסכמה היא לא רק על פסק הדין אלא גם על ה"הודאה". לדבריו, מהפרוטוקול נשמטו דברים שאמר, לפיהם הוא אינו מוכן ש"הודאתו" תשמש נגדו בהליך אחר. בית המשפט דחה את הבקשה לנוכח האמור בתגובת התובעים לבקשה ובשים לב לאיחור הרב בהגשתה.
10. התובעים טוענים, כי בפתח הדיון שהתקיים ביום 19.1.06 הודה הנתבע בעובדות כתב התביעה ובכך שהתובע לא הרים יד על הנתבע. לטענתם, הסכמת הצדדים באותו יום, לפיה הסכמתם למתן פסק הדין בפשרה איננה מהווה ויתור או ראיה לגבי הליך אחר, חלה אך לגבי פסק הדין ולא לגבי הודאת הנתבע, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול. הנתבע לעומתו טוען לתלות בין הודאתו לבין ההסכמה למתן פסק דין בפשרה, ולפיכך, לטענתו, ההסכמה חלה גם על הודאתו ולא ניתן להגישה כראיה. הנתבעים טוענים גם לשיהוי ניכר בהגשת הבקשה.
11. לאחר ששקלתי את עדויות התובע, הנתבע ובא כוחו דאז של התובע, עו"ד שטרסברג, ואת טענות הצדדים, על רקע כל החומר שבפניי, באתי למסקנה כי הנתבע צודק בטענתו. וזאת, חרף התרשמותי הלכאורית, בעת שהתרתי להגיש את הבקשה הנוכחית, כי יש להבחין בין פסק הדין לבין הפרוטוקול.
12. הפרוטוקול נפתח באמירת הנתבע: "
לבקשת התובע אני מודה בעובדות ובעובדה שהתובע מר קבלן לא הרים עלי יד. אני מסכים לפסיקה לפי סעיף 79א' על מנת לסיים את התיק במהירות כי אני חושב שהתיק יצא מפרופורציה, זמנו של בית המשפט יקר, אני לא חושב שעובדה זו מעלה או מורידה ואני לוקח את הסיכון המשפטי עלי בדעתי זו" (עמ' 2 לפרוט' מיום 19.1.06). התובע הגיב באומרו: "אני מסכים לפסיקה לפי סעיף 79א'" (שם, שם). לאחר שהצדדים עצמם העידו (שם, עמ' 2-4), חזרו ב"כ התובעים והנתבע עצמו ומסרו הודעה בדבר הסכמתם למתן פסק דין לפי סעיף 79א' על יסוד כל החומר שבתיק כולל "על יסוד הצהרתו של הנתבע בדיון זה" (שם, בעמ' 4), בסיימם אותה באמרם כי "
אין בהסכמה זו משום ויתור או ראיה לגבי כל הליך אחר" (שם, בעמ' 5).
הודאתו של הנתבע, כך עולה מהפרוטוקול, היא תלויית ההסכמה שהושגה בין הצדדים, באופן שלא ניתן לנתקה ממנה, כפי שמבקשים התובעים לעשות. ההודאה היא הבסיס לפסק הדין בפשרה, ואילולא היא לא היה ניתן ליתן פסק דין כזה, ועל כן יש לראות גם אותה, כתופשת רק לגבי ההליך שהתנהל בפני בית משפט השלום והסתיים בפשרה ולא לצורך כל הליך אחר. גם אין כל משמעות לקביעה כי אין בהסכמה משום ויתור או ראיה לכל הליך אחר, אלא אם כן מדובר בהודאתו של הנתבע, שהרי איזה תכלית אחרת נועדה הסתייגות זו להשיג? איזה עניין יכול להיות לנתבע בקביעה כי הסכמתו לפסק דין בפשרה לא תהווה ויתור או ראיה בהליך אחר מלבד זה שהודאתו לא תהווה ראיה בהליך אחר?
13. לאור התוצאה אליה הגעתי, פטור אני מלדון בטענת השיהוי שהעלו הנתבעים.
14. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
15. התיק נקבע לסיום שמיעת ההוכחות, כולל בתביעה שכנגד, ליום 24.9.08, שעה 10:00.
ניתנה היום כז בתמוז התשס"ח (30.7.08) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בפקסימיליה.
____________