בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
8189-08
30/06/2008
|
בפני השופט:
רות רונן
|
| - נגד - |
התובע:
יעקב אביעד
עו"ד רון
|
הנתבע:
1. אולמי נ. מלכה
2. פורטל יוסף
3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
4. בנק פועלים לישראל בע"מ
5. עו"ד מזור אורי
6. כלל חברה לביטוח בעמ
עו"ד אמיתי
עו"ד חסין
עו"ד מרג'יה
עו"ד סגל
|
| החלטה |
1. המבקש הגיש בקשה מכוח ס' 12ג' לחוק הנאמנות. הוא עתר כי בית המשפט יורה על חלוקת חלק מכספי נאמנות בהם הוא מחזיק, כך:
סכום של 350,000 ש"ח יועבר לחברת כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "
כלל") בהתאם להחלטה נספח ט"ז לבקשה, ולהסכם הפשרה נספח ט"ו לה;
המשיב 5 (להלן: "
עו"ד מזור") יקבל שכר עבור פעולותיו כמגשר;
והמבקש עצמו יקבל את הסכום שנפסק כשכר טרחת עורכי דין במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט כספי) נספח ב' לבקשה (להלן: "
פסק הדין").
2. העובדות הרלוונטיות הן בתמצית כדלקמן:
המבקש ייצג כעורך דין את המשיבה 1 (להלן: "
אולמי מלכה") בתביעה אותה הגישה אולמי מלכה נגד חברת כלל, לתשלום תקבולי ביטוח על נזקי שריפה שקרתה באולם שהופעל על ידי אולמי מלכה (ת. א. 56825/98, בבית משפט השלום בתל אביב). התביעה התקבלה, ולזכות התובעת נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 15% מהסכום הפסוק. כלל הגישה ערעור על פסק הדין, ובמסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, הופקד ביום 25.11.03 הסכום הפסוק בסך 1,638,423 ש"ח אצל המבקש כנאמן.
לאחר מספר הליכים נוספים, מונה עו"ד מזור כמגשר בין הצדדים, שהגיעו בסיועו להסכם פשרה לפיו מהסכום שהופקד בידי הנאמן, יושב לכלל סכום של 350,000 ש"ח.
3. המשיבים הם נושים נוספים של חברת אולמי מלכה, שחלוקים בינם לבין עצמם ביחס לזכויותיהם, ומתקיימים ביניהם דיונים ביחס לכך. כעולה מהבקשה, הרי משיב 2 טוען כי אולמי מלכה המחתה לזכותו ביום 3.6.99 את זכויותיה לקבל תקבולי ביטוח מכלל;
משיב 3 (להלן: "
בנק דיסקונט") טוען כי ההמחאה הנ"ל אינה בתוקף משום שלזכותו קיים שעבוד קבוע על כל נכסי אולמי מלכה (יתר הצדדים טוענים כי השעבוד בוטל, במסמך שהבנק טוען כי הוא מזויף).
בנק דיסקונט אף הטיל עיקול על הכספים שבידי המבקש;
משיב 4 (להלן: "
בנק הפועלים") טוען כי ביום 16.2.00, שעבד משיב 2 את זכויותיו מכוח ההמחאה שלעיל לזכותו, וכי גם אולמי מלכה שעבדה לטובתו את הסכומים הללו ביום 26.1.00.
4. בבקשה הנוכחית, בקש המבקש הוראות לחלוקת הכספים, ועתר גם כי בית המשפט יורה לו לשלם שכר טרחה לו עצמו, כמי שהיה עורך הדין של אולמי מלכה, בהתאם לסכום שנפסק בפסק הדין כשכר טרחת עורכי הדין של אולמי מלכה (15% מהסכום הפסוק), וכן את יורה לשלם לו החזר חלקי של הוצאותיו, כנגד קבלות שצירף לבקשה.
5. המשיבים הסכימו לבקשה ככל שמדובר בכלל ובמגשר. משיבים 3-4 (להלן: "
הבנקים") התנגדו לבקשה ככל שמדובר במבקש עצמו ובשכר טרחתו.
הם טענו קודם כל כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בבקשה.
הבנקים התנגדו לבקשה גם לגופה. לטענתם, כפי שפורטה הן בתגובותיהם והן בדיון מיום 29.6.08, שכר הטרחה שנפסק בפסק הדין שייך ללקוח. לעורך הדין אין זכות בו, והוא זכאי לכל היותר להגיש תביעה כנגד הלקוח לתשלום שכר טרחתו. עוד נטען כי המבקש ידע והסכים לכך כי שכר הטרחה שייך ללקוח ולא לו עצמו, ולמרות זאת הוא המשיך לייצג את הלקוח - אף שהיה מודע לזכויות הנטענות של כל הצדדים האחרים.
כן נטען כי בקשתו של המבקש לחלוקת כספים לו עצמו, צריכה להידון לאחר סיום כל המחלוקות בין הצדדים.
6. המבקש בתשובתו לתגובה ובדיון בבית המשפט, השיב לטענות המשיבים.
הוא טען כי לבית המשפט יש סמכות עניינית לדון בבקשה.
לגופו של ענין הוא טען כי הבנקים מבקשים להתעשר שלא כדין על חשבונו. הוא טען כי אלמלא עבודתו המאומצת, לא היו בנמצא סכומים כלשהם לחלוקה בין נושיה של חברת אולמי מלכה. לכן, הבנקים נוהגים כ"טרמפיסטים" (free riders), והם נוהגים בחוסר תום לב.
המבקש עותר כי בית המשפט יאמץ דוקטרינה אמריקאית, המכונה דוקטרינת ה-common fund, לפיה עורך דין שייצג בהליך משפטי, שפירותיו נופלים לידי נושי הלקוח, זכאי לקבל את שכר טרחתו מתוך הכספים שהושגו הודות לעבודה שהוא בצע.