החלטה בתיק בשא 6734/08

1.         התובע עתר נגד הנתבעים לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 28/12/04 (להלן - התאונה).

2.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל וועדה רפואית קבעה ביום 01/05/07, כי לתובע נותרו 10% נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה (סחרחורת).

התובע הגיש ערר על קביעת הועדה הרפואית, וביום 23/10/07 ועדה רפואית לעררים דחתה את הערר, אשררה את קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון וקבעה, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה (בגין סחרחורת).

3.         בבקשה זו עתר ב"כ הנתבעים להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדות הרפואיות, וטען כי בפני הועדות הרפואיות לא הוצגו כל הנתונים העובדתיים באשר למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה וכי הועדות התעלמו, או לחילופין לא נתנו בהחלטותיהן משקל מספק, לנתונים העובדתיים מעברו הרפואי של התובע שהוצגו בפניהן.

4.         ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן.

הפסיקה מצביעה על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר שכזה:

טעמים משפטיים (פגם מהותי כמו תרמית או בטלות מעיקרא).

טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

(ראה לדוגמה לעניין זה - ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77; רע"א 802/98 ניר יהלום נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 98(1), 783; א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית - תש"ס, בעמ' 494 והאסמכתאות המפורטות שם; להלן - ריבלין).

5.         לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה ובאסמכתאות אשר צורפו על ידי ב"כ הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי הנימוקים המפורטים בבקשת הנתבעת אינם מצדיקים בענייננו התרת הבאת ראיות לסתור. נימוקיי:

5.1.       אשר לעברו הרפואי של התובע -

לגרסת הנתבעים, התובע התלונן על סחרחורות וטופל רפואית החל מ 05/12/99 (תאריך בו נפגע בתאונת דרכים קודמת; נספחים ו' ו ז' לבקשה).

בנוסף טוענים הנתבעים, כי על פי התיעוד הרפואי, התובע אף טופל באופן רציף, בין היתר בגין תלונות על סחרחורות, בין השנים 2004 - 2002 (נספחים ח' עד יז' לבקשה).

בענין זה יצוין, כי בכל דו"חות הועדות הרפואיות אשר צורפו לבקשת הנתבעים (נספח יט'), מצוין כי בפניהן עמד תיקו הרפואי של התובע בקופת החולים. הדבר אף מצוין במפורש בחוות דעת המומחה הרפואי בתחום הא.א.ג מטעם המל"ל, אשר עליה נסתמכה הועדה הרפואית מדרג ראשון בעת קביעת נכותו של התובע בגין התאונה (וראה אף את המסמך מטעם המל"ל אשר צורף לתגובת התובע).

בנוסף, בפרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון ישנה התייחסות מפורשת לעניין עברו הרפואי של התובע ותלונותיו הקודמות על סחרחורות תוך ציון העובדה כי נבדק פעמים אחדות בחדרי מיון בבתי חולים (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 02/01/07).

נוכח האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא שהועדות הרפואיות התייחסו לעניין עברו הרפואי של התובע בתחום זה, ונושא זה אף נלקח בחשבון בעת מתן החלטותיהן וקביעת נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה (ויודגש כי על פי פסיקה רלוונטית, קביעת דרגת נכות לפי כל דין יש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות, אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות. קביעת ועדה רפואית בדבר הנכות שנותרה לתובע מתייחסת לנכות שנותרה לו עקב התאונה בלבד, ויש בה לחייב גם לעניין הקשר הסיבתי בין השניים; ראה לעניין זה בין היתר - בר"ע 84/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 754; רע"א 293/88 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' מרזוק מוחמד, תק - על 89(1), 595; רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לבטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2), 107, עמ' 110-111; רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה יצחק,  פ"ד נ(1), 556).

בכל מקרה, ובשים לב לאמור לעיל (לכך שתיקו הרפואי של התובע עמד בפני הועדות ואף בפני המומחה הרפואי בתחום הא.א.ג מטעם המל"ל), אין מדובר בנתונים עובדתיים חדשים וכבדי משקל, שיש בהם כדי לערער את קביעות הועדות הרפואיות ואשר מצדיקים קבלת הבקשה.

5.2.       עוד יצוין, כי שיעור נכותו של התובע בגין התאונה (כמו גם הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה), נידון בשתי ערכאות, וכי בענייננו מדובר בערר שנידון בהרכב של שלושה מומחים רפואיים, כאשר אחד מחברי ההרכב הוא רופא מומחה בתחום הא.א.ג (ד"ר רוזן), אשר אשררה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון אשר נדונה בפני מומחה רפואי אחד אשר בקביעותיו הסתמך על חוות דעת מומחה בתחום הא.א.ג (ד"ר שטטר; יודגש כי מדובר בחוות דעת מומחה מטעם המל"ל).