1. בפני בקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן: "
המבקשת"), להורות לנתבע 1 ולצד ג' 2 להביא עמם לדיון ההוכחות הקבוע ליום 29.6.06 מסמכים שונים אשר פורטו בבקשה. הבקשה הוגשה כחודש טרם דיון ההוכחות וזמן רב לאחר שהסתיימו הליכי הביניים בתיק, לרבות גילוי ועיון במסמכים.
ביום 28.6.06 נעתרתי לבקשה, ולהלן הנימוקים.
2. הדיון הקבוע ליום 29.6.06 הינו בשאלת חבות המבקשת שהינה חברת ביטוח, לפיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה (להלן: "
התאונה"). המבקשת טענה בכתב הגנתה כי אין כיסוי ביטוחי לתאונה מאחר ובמועד התאונה שימש הרכב המעורב להסעה בשכר (המוחרג מהפוליסה).
3. המסמכים המפורטים בבקשה הנם בין היתר דוחו"ת רווח והפסד, מע"מ ושומות מס של הנתבע 1 (נהג הרכב במועד התאונה), וכן פירוט עבירות תנועה (קנסות וכתבי אישום), הצהרת הון, תדפיס חשבון בנק לשנת 2003, והעתק חשבוניות מס משנת 2003. לגבי צד ג' 2 (בעל הרכב) - מבוקש כי ימציא הצהרת הון, קבלות על טיפולים ברכב, צילום רשיון הרכב, וכן טופס 126 לשנת 2002 ואילך (להלן -
"המסמכים").
4. המבקשת טוענת כי המסמכים יסייעו בידה להוכיח את טענתה בדבר 'הסעה בשכר', וממילא את העדר אחריותה בשל העדר כיסוי ביטוחי.
5. הנתבעים 1 ו-3 מתנגדים לבקשה בטענה כי הבקשה הנה במהותה בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי, אשר המועד להגשתה חלף זה מכבר. לטענתם, הליכי גילוי ועיון במסמכים הסתיימו עם סיום שלב קדם המשפט והגשת הבקשה על ידי המבקשת בשלב הזה, מהווה ניסיון לעקוף את המועדים הקבועים בתקנות לביצוע הליכי גילוי המסמכים. הנתבעת 3 מוסיפה וטוענת כי חשיפת המסמכים על דוכן העדים, מבלי שיהיה בידה לעיין בהם תחילה, תפגע באופן מהותי בזכויותיה ובסיכויי הגנתה.
צד ג' 2 לא הגיב לבקשה.
דיון
6. דין הבקשה להתקבל.
7. על אף שהבקשה דנן (על פי ניסוחה) הוגשה על פי תקנה 178 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין" או "
התקנות") הקובעת כי בית המשפט מוסמך לזמן עד לצורך הצגת מסמכים, הרי
במהותה מהווה הבקשה בקשה לגילוי מסמכים ספציפי במסגרת תקנה 113 לתקנות סדר הדין.
8. ברגיל, נועדה תקנה 178 (א) לתקנות לזמן עד
שאינו בעל דין להציג מסמכים בבית המשפט.
השימוש בתקנה 178 (א) לצורך חיוב
בעל דין להציג מסמכים אשר ראוי היה, מטבע הדברים, לבקשם במסגרת הליכי הגילוי, מהווה למעשה 'עקיפה' של ההוראות הנוגעות להליכי גילוי ועיון במסמכים. פתיחת פתח להגשת בקשות מסוג זה במסגרת תקנה 178 (א) לתקנות , עלולה להוביל להתנגשות בין הוראות תקנה 178 (א) לבין הוראות הגילוי והעיון. כך, מי שאיחר את המועד הקבוע בתקנה 120 לתקנות לגילוי ועיון במסמכים, 'יעקוף' הוראות אלה על ידי הגשת בקשה על פי תקנה 178 (א) לתקנות באיצטלה של הזמנת עד להציג מסמכים. ברי כי בכך ירוקנו מתוכן ההוראות הנוגעות לעמידה במועדים הקבועים בתקנות הדנות בהליכי גילוי ועיון במסמכים.
9. כדי למנוע התנגשות זו, יש להבחין, לעניין תקנה 178 (א), בין הזמנת עד שאינו צד לדיון, לבין הזמנת בעל דין להצגת מסמכים אשר ניתן היה לבקש את גילויים במסגרת הליכי הגילוי. כאשר מדובר בעד שאינו צד לדיון, אין הוא מחוייב בגילוי מסמכים מוקדם לגבי מסמכים שבשליטתו ולכן האמצעי לקבל מידע וגישה למסמכים שברשותו הינו באמצעות זימונו לפי תקנה 178 (א) והצגת המסמכים שברשותו במהלך הדיון. לא כך הדבר לגבי בעל דין, אשר המסגרת הטבעית כאמור, לבקש המצאת מסמכים, הינה במסגרת הליכי גילוי ועיון.
10. ראוי לציין כי דעה שונה הובעה על ידי כב' השופט דר' מודריק בת"א (תל-אביב-יפו) 2486/02
קבוצת כרמלטון נ' בנק דיסקונט (לא פורסם, 20.4.2003, מופיע בתקדין תק-מח 2003(2), 598). שם התבקש בית המשפט להורות לבעל דין (עובדת בנק דיסקונט) להציג במהלך החקירה מסמכים אשר פורטו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים אך לא הוגשה במועד בקשה לאפשר את העיון בהם. בית המשפט קבע כי הבקשה באה בגדרה של תקנה 178 (א) ולא בגדרן של תקנות 113 ו- 120 שענינן הליכי גילוי ועיון במסמכים, אם כי בית המשפט סייג במקרה זה את השמוש בתקנה 178 (א) רק להמצאת המסמכים
ולא לעיון בהם טרם ההמצאה. "
העובדה שהליך גילוי המסמכים של התובענה הקונקרטית כבר עבר ובטל מן העולם, איננה שוללת מכרמלטון אפשרות להציג מסמך המצוי בשליטתו של עד בדרך ההצגה הרגילה של מסמכים שיש לעד זיקה אליהם".
אולם נקבע כי "
כרמלטון אינה רשאית עוד לעיין במסמכים שבדיון עיון מוקדם (אפילו לא עיון בבית המשפט לפני הצגתם לבית המשפט) אך היא רשאית לבקש מבית המשפט לזמן את העדה עם המסמכים הללו ולבקש להציגם כראיה, באמצעותה.." (שם).
לטעמי, ספק אם יש בסיס משפטי לשלילת זכות העיון במסמכים שהוצגו על פי הוראת תקנה 178 (א). לבעל הדין מוקנית הזכות הבסיסית לעיין תחילה במסמך המוצג על ידי העד, בטרם יחליט אם ברצונו להגיש המסמך כראיה מטעמו, אם לאו. ולעניין זה, אין להבחין בין עד שאינו בעל הדין לבין בעל דין. שלילת זכות העיון במסמכים אלה, כסנקציה על בעל הדין אשר איחר את המועד להגשת בקשה לעיון במסמכים, נעדרת, לטעמי, בסיס משפטי.
11
. הערה; לכאורה, תקנה 170 לתקנות, הקובעת כי בעל דין רשאי בכל עת לדרוש מבעל דין אחר להציג בשעת הדיון מסמכים שברשותו או בשליטתו, היא התקנה המתאימה לענייננו. אלא, שהפסיקה פירשה את התקנה כחלה על מנת "
לאפשר הכשרת ראיה משנית כאשר המקור מוחזק בידי היריב, והלה אינו נענה לדרישה להמצאתו" (ע"א 1046/90
ברוכיאן נ' כלי פ"ד מה(5) 345 ,עמ' 351-352 וכן ראה א. גורן,
תקנות סדר הדין האזרחי, עמוד 301). לפיכך, אין להחיל התקנה במקרה הנדון.
12. לאור האמור לעיל, המסגרת הדיונית הנכונה בגדרה יש לבחון את הבקשה דנן הנה ההוראות הנוגעות להליכי גילוי ועיון במסמכים, היינו - יש לראות הבקשה דנן כבקשה להארכת מועד למתן צו לעיון במסכים.
13. בבוא בית המשפט לבחון בקשה לגילוי מסמכים ספיציפי המוגשת בשיהוי כה גדול נדרש בית המשפט לאזן "
בין הצורך לנהל את המשפט על-פי פרוצדורה קבועה לבין ההכרח להגשים את האינטרס של חשיפת האמת בסכסוך הקונקרטי" (רע"א 6772/01
אוד נ' הסוכנות היהודית לא"י (לא פורסם, 12.5.02, מופיע בתקדין), וכן רע"א 674/04
אבנר אגוד לנפגעי רכב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 28.4.04, מופיע בתקדין).