לפניי שתי בקשות
לסילוק התביעה על הסף - בש"א 6147/08 היא בקשה לסילוק על הסף שהוגשה מטעם חברת מינט טכנולוגיות מידע בע"מ, שהיתה הנתבעת במתכונתה הקודמת של התביעה, ובש"א 6145/08 היא בקשה לסילוק על הסף שהוגשה מטעם מר דוד ענבר (הנתבע), שנותר כנתבע גם במתכונתה המתוקנת של התביעה.
ראשיתם של דברים, בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע וכנגד חברת מינט טכנולוגיות מידע בע"מ, בסך של 1,140,329 ש"ח בגין הפרת הסכמים, הפרת חובות נאמנות ועשיית עושר ולא במשפט.
הנתבעים עתרו לסילוק התביעה על הסף, ובקשתם נדחתה בהחלטתו מיום 28/2/07 של כב' השופט שמואל ברוך (בש"א 26793/06), תוך שנקבע כי ככל שהתובע מבקש לתקן את תביעתו, עליו להגיש בקשה מתאימה.
בעקבות החלטה זו, הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה שנדחתה בהחלטתו מיום 4/6/07 של כב' השופט ברוך, מהטעם שלא פורט בה מהות התיקון המבוקש, וכן לא צורף תצהיר לגיבוי הבקשה (בש"א 6789/07).
מעט לאחר מכן, הוגשה בקשה נוספת לתיקון כתב תביעה, שהתקבלה בהחלטתי מיום 1/2/08 (בש"א 16667/07), ובהתאם לכך הוגש כתב התביעה המתוקן, שכאמור, הנתבע במסגרתו הוא רק מר דוד ענבר, וחברת מינט טכנולוגיות מידע בע"מ הושמטה ממנו.
על פי כתב התביעה המתוקן, הנתבע הוא המנהל ובעל המניות של חברת מינט טכנולוגיות מידע בע"מ (שנקראה בכתב התביעה- "מינט הישנה"), שעסקה בביצוע רכש ב- 0utsourcing, יעוץ והדרכות, כשעיקר עיסוקה היה בהשכרת כח אדם מתמחה ברכש ולוגיסטיקה למגוון חברות, ובפרט לחברות היי-טק.
על פי הנטען, בשלב מסויים, בסוף שנת 2002, החליטו התובע והנתבע להקים חברה חדשה לצורך ניהול פעילותם העסקית המשותפת, ולשם כך ייסדו את חברת מינט ניהול עלויות בע"מ ("מינט החדשה"), שנרשמה ברשם החברות ביום 6/1/03. בין הצדדים הוסכם, כי מינט החדשה תרכוש את פעילותה העסקית של מינט הישנה, וכי מינט הישנה תחדל לנהל פעילות עסקית. בין היתר, התובע עמד על כך שהנתבע יתחייב לתקופת עבודה מינימלית, מוגבלת בזמן אך משמעותית במינט החדשה, וכן כי הוא יימנע מלהתחרות בעסקיה של מינט החדשה לתקופת זמן מוגבלת.
על פי הנטען, מאחר שהצדדים לא הצליחו לגשר על הפערים (אציין, כי בכתב התביעה לא נאמר במפורש מה היו אותם הפערים), הרי שהצדדים הסכימו, עוד קודם להקמת מינט החדשה, להעביר את ההכרעה לידיו של בורר המוסכם על שניהם, שהכרעתו תחייב את שניהם. לשם כך, פנו הצדדים אל רו"ח יוסף שמעוני, הגדירו את מטרותיהם ופירטו את הנושאים לגביהם התבקשה פסיקתו של הבורר.
בסעיף 20 לכתב התביעה פורטו הנושאים השונים שבהם התבקשה הכרעתו של הבורר- התשלום שמינט החדשה אמורה לשלם למינט הישנה כתמורה להעברת הלקוחות והמוניטין; אורך התקופה בה ישולם התשלום; הריבית השנתית הראויה לפריסת התשלום והתקופה שבה ייאסר על בעלי המניות להתחרות בחברה במקרה של היפרדות.
בהחלטתו מיום 21/2/03 קבע הבורר הנכבד, כי על מינט החדשה לשלם למינט הישנה סכום של 120,000 ש"ח בפריסה של 12 תשלומים, בגין רכישת פעילותה העסקית, על הנתבע לעבוד במינט החדשה במשך שנתיים לפחות ולהימנע מלהתחרות בעסקיה במשך שנתיים לאחר סיום עבודתו במינט החדשה (החלטת הבורר הנכבד צורפה כנספח ח' לכתב התביעה).
ביום 10/4/03 חתמו הצדדים על מערכת הסכמית להעברת הפעילות העסקית של מינט הישנה אל מינט החדשה, הפעלת מינט החדשה, סדר עדיפויות לגבי תשלומים ומשיכות שכר וכן תנאי עבודתם.
בסעיף 26 לכתב התביעה, נטען כי בשלב מסויים, החליטו הצדדים, ביוזמת הנתבע, להעביר את מניותיהם אל בני משפחתם, אלא שמבחינה מהותית, היו התובע והנתבע בעליה של מינט החדשה ואף שימשו כדירקטורים שלה, וזאת בהתחשב בכך שמבחינה מהותית הם בעלי עניין ובעלי המניות במינט החדשה, גם אם מניותיהם מוחזקות בפועל בנאמנות על ידי בן משפחתם.
התובע הדגיש, כי במסגרת ההסכם נקבע במפורש, שתשלום המשכורת ייעשה רק מתוך ההכנסות השוטפות של החברה (אני מניח כי הכוונה למינט החדשה), אלא שהנתבע לא היה שבע רצון מהסכם זה, והחל להפעיל לחץ על התובע לביטול עיקרון השוויון, תוך ניסיון לאכוף על התובע את תשלום שכרו מתוך ההכנסות שלא היו קיימות והצבת אולטימטום לפיו אי היענות לדרישותיו תוביל לעזיבתו את החברה.
התובע טען, כי הנתבע החל "להכשיר את הקרקע" לגזילת פעילותה העסקית של מינט החדשה והעתקתה מחדש אל מינט הישנה, וביום 8/6/03 (תשעה ימים בטרם עזב הנתבע את מינט החדשה), חתם בשם מינט הישנה על הסכם עם חברת MSD ישראל (עותק מההסכם צורף כנספח י"א לתביעה).
על פי הנטען, בשלב מסויים, הודיע הנתבע לתובע כי החל מיום 17/6/03 הוא יחדל מעבודתו במינט החדשה ובהמשך, ביום 22/6/03 הודיע, שלא כדין, על ביטול ההסכם.
התובע טען, כי הנתבע הפר את ההסכמות בין הצדדים ואת הכרעת הבורר, ושב להפעיל את מינט הישנה תוך גזילת פעילותה העסקית של מינט החדשה, על דרך מניעת הגעתם של תשלומי לקוחות אל מינט החדשה וניתובם אל מינט הישנה.
בנוסף, נטען כי הנתבע נמנע מלהשיב למינט החדשה את הרכוש, הציוד והמסמכים שנמצאו ברשותו, סירב להעביר דיווח שעות בגין עבודתו, וככלל, ניצל את כוחו ואת העובדה כי באותה נקודת זמן הוא היה בעל המומחיות המקצועית על מנת להבריח ולגזול את נכסיה ואת פעילותה העסקית.
התובע טען, כי במעשיו, הוביל הנתבע לירידת ערך מניותיה של מינט החדשה.
לטענת התובע, עילת התביעה כנגד הנתבע מתגבשת מכוח הוראות סעיפים 191 ו-192 לחוק החברות, התשנ"ט-1999- תביעה בגין הסרת קיפוח.