1. לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך העיקרי ביום 14.5.2007, במסגרתו הורה בית המשפט, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, על מחיקת הערעור בשל אי התייצבות המבקשים, המערערים בהליך העיקרי (להלן -
"המבקשים"), לדיון שנקבע לשמיעת הערעור.
הבקשה
2. בנמקו הבקשה, טען ב"כ המבקשים, עו"ד מרואן ג'דעון, כי הטעם לאי התייצבות המבקשים לדיון שנקבע לשמיעת הערעור הינו טעות כנה ואמיתית של ב"כ המבקשים, אשר רשם בשגגה ביומנו מועד הדיון בערעור ביום 14.6.2007 במקום ביום 14.5.2007. ב"כ המבקשים הוסיף וטען, כי אין חולק בדבר רצון המבקשים בקיום דיון בערעור, כך כנלמד מהפקדת ערבון בקופת בית המשפט בסך של 10,000 ש"ח ומהמצאת הודעת הערעור למשיבה, עובר לקביעת התיק לשמיעת הערעור. לדידו, ב"כ המשיבה המציא לב"כ המבקשים את עיקרי הטיעון מטעם המשיבה רק ביום 15.5.2007, יום לאחר מועד מתן פסק הדין, חרף החובה להמציאם שבעה ימים לפני מועד הדיון, הן בהתאם להחלטת בית המשפט והן כמצוות הוראת תקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי"). רק במועד המצאת עיקרי הטיעון מטעם המשיבה התחוור לב"כ המבקשים טעותו בדבר מועד הדיון, אז פעל להגשת הבקשה דנן. בהקשר דנא טען ב"כ המבקשים, כי בהתנהגות המשיבה כאמור יש כדי לשלול פסיקת הוצאות לטובתה. ולבסוף, טען ב"כ המבקשים, כי סיכויי הצלחת המבקשים בערעור הינם גבוהים, נוכח טעויות שנפלו בפסק דינו של בית משפט קמא והעדר ייצוג המבקשים בהליך שם, ואף בטעם זה יש כדי להצדיק היעתרות לבקשה. הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש 2.
תגובת המשיבה
3. ב"כ המשיבה, עו"ד אורית טיגר, התנגדה לבקשה. לטענתה, אי התייצבות המבקשים לדיון שנקבע לשמיעת הערעור מקורו בזלזול בבית המשפט. יתרה מזאת, אין בטעות משרדית, כפי שטוען לה ב"כ המבקשים, כדי להוות נימוק לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שכן אין המדובר בטעות אופרטיבית, בהיותה ניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שגרתית. ב"כ המשיבה דחתה טענות ב"כ המבקשים באשר למועד המצאת עיקרי הטיעון מטעם המשיבה, בציינה כי פעלה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי עם משלוח עיקרי הטיעון לב"כ המבקשים באמצעות דואר רשום. כמו כן, טענה ב"כ המשיבה כי שיהוי בהגשת הבקשה דנן, בחלוף עשרה ימים מהמועד בו הומצא לב"כ המבקשים פסק הדין, מהווה טעם נוסף לדחיית הבקשה. כן ביקשה ב"כ המשיבה להדגיש, כי משהוחזר למבקשים הערבון שהופקד (בסמוך לאחר מתן פסק הדין בדבר מחיקת הערעור), אין לראות במבקשים כחפצים בניהול ההליך, וודאי עת לא הציעו להשיבו.
אשר לסיכויי הצלחת הערעור, טענה ב"כ המבקשים כי אלה קלושים, שכן הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן תטה ערכאת הערעור להתערב בפסק דין שניתן בדרך של פשרה. לטענתה, קביעת בית משפט קמא הינה סבירה, בפוסקו לטובת המשיבה סך של 220,000 ש"ח, סכום הנמוך מהסכום שפרעה המשיבה לבנק דיסקונט בגין ארבעה שיקים שנטלו המבקשים ללא רשות המשיבה בסך של 287,000 ש"ח. כמו כן, אין בהעדר ייצוג המבקשים בהליך בבית משפט קמא כדי לגרוע מהסכמתם למתן פסק על דרך הפשרה, שכן בית משפט קמא הסביר למבקשים בפירוט ובאריכות מהות ההסכמה והשלכותיה, כך בהדגישה כי המבקש 2 מנהל בעצמו הליכים משפטיים רבים ונוספים בין הצדדים, לרבות חקירת עדים והגשת כתבי טענות, כמפורט בתגובה. תגובת המשיבים לא נתמכה בתצהיר.
תשובת המבקשים
4. בתשובתו לתגובת המשיבה, חזר ב"כ המבקשים על טענותיו בבקשה, לרבות בענין סיכויי הצלחת הערעור, בהוסיפו כי ב"כ המשיבה אינה מכחישה כי עיקרי הטיעון מטעם המשיבה הומצאו לב"כ המבקשים רק לאחר מועד הדיון, אז התחוורה לב"כ המבקשים טעותו בדבר המועד שנקבע לשמיעת הערעור. אשר לטענה בדבר השבת הערבון, טען ב"כ המבקשים כי זה הועבר לחשבונו על-ידי מזכירות בית המשפט מבלי שהוגשה בקשה מטעם המבקשים וללא ידיעתם וברי כי יפקיד הערבון בחזרה בקופת בית המשפט, היה ובית המשפט ייעתר לבקשה דנן. אשר להטלת הוצאות בגין הגשת הבקשה דנן, הוסיף ב"כ המבקשים וטען, כי לאור התנהלות ב"כ המשיבה, אשר לא המציאה לב"כ המבקשים עיקרי טיעון מטעם המשיבה שבעה ימים לפני מועד הדיון, כמתחייב על-פי הוראות סדר הדין האזרחי, כמו גם העדר כל נסיון להשיג את ב"כ המבקשים טלפונית במועד הדיון ולהודיעו על דבר הדיון, אין לפסוק לחובת המבקשים הוצאות. לחילופין, מן הראוי לפסוק הוצאות בתום ההליך העיקרי, לאחר הכרעה בערעור גופו.
דיון
5. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת לאמור:
"201. ביטול החלטה על פי צד אחד
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."
בהקשר דנא יש להבחין בין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מתוך חובת הצדק (
ex debito iustitiae) בשל פגם שנפל בהליך, למשל כאשר בעל דין לא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, המסור לשיקול דעת בית המשפט. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, ייבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה. בע"א 3645/92
שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133(1993), הוסיף השופט ד' לוין וקבע לאמור:
"ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת."
(ראו גם, ע"א 5000/92
יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836 (1994); רע"א 6157/97
גראל בע"מ נ' גראל ערד (1983) בע"מ, פ"ד נא(4) 877, עמוד 879 (1997); רע"א 1114/06
אוגניה דרעי נ' אריאלה הרלב, תק-על 2006(2), 4620 (2006); אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמודים 354-356).
6. בענייננו, אין חולק כי החלטת בית המשפט מיום 22.2.2007, בדבר המועד שנקבע לשמיעת הערעור, הומצאה לב"כ המבקשים כדין; משכך, אין עסקינן בבקשה לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק בשל פגם בהליך, אלא בבקשה לביטול המסורה לשיקול דעת בית המשפט. כנטען בבקשה, מחדל המבקשים באי התייצבותם לדיון נעוץ בטעות כנה ואמיתית של ב"כ המבקשים, אשר רשם ביומנו המועד לשמיעת הערעור, בשגגה, במועד המאוחר למועד שנקבע בהחלטה. הבקשה נתמכה כאמור בתצהיר ואף ב"כ המשיבה לא הכחישה, כי עיקרי הטיעון מטעם המשיבה הומצאו למשרדו של ב"כ המבקשים לאחר מועד הדיון, רק אז התחוורה לב"כ המבקשים, כטענתו, טעותו.
על היקף שיקול דעת בית המשפט בהידרשו לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד שלא מחמת פגם בהליך, עמד המלומד יואל זוסמן בספרו
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בקובעו בעמוד 739 לאמור:
"שטח שיקול הדעת הוא רחב, ומשקל הסיבות שגרמו להיעדר בעל דין שונה ומשתנה ממקרה למקרה. המקרים שבאו לפני בית המשפט כוללים: בעל דין שבשעת חירום לא הורשה להיכנס למקום מושבו של בית המשפט, ובעל דין שקיבל מעורך הדין שלו אינפורמציה מוטעית של השעה שנקבע לבירור תביעתו, ונתבע, שברוגז ובכעס קרע את ההזמנה והשמיד את המסמכים, מיד כשנמסרו לו, בלי לקראם - אפילו הוא זכה לביטול פסק הדין, ... גם כאשר התנהגות הנתבע מגלה יחס של זלזול, כמו התנהגות הנתבע במקרה אחרון זה, לא על נקלה ידחה בית המשפט בקשתו, אף כי יתוארו מקרים של זלזול מכוון כלפי בית המשפט, או 'התעלמות מדעת' בהם לא ייעתר בית המשפט לבעל דין כזה."