בית הדין הארצי לעבודה
|
בשא000419/08
|
|
|
|
עע 000353/08
|
חברת ש. האופטמן בע"מ
המבקשת
1. נטליה אפשטיין
2. פרוספר ממן
המשיבים
בפני: השופט יגאל פליטמן, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה,
נציג עובדים מר יצחק ברק, נציג מעבידים מר משה אורן
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין
ה ח ל ט ה
השופט שמואל צור
1. בבית הדין האזורי בבאר-שבע התבררה תביעה כספית שהגישה המשיבה מס' 1 (להלן-
המשיבה) נגד מנהל החנות בה הועסקה (הוא המשיב מס' 2; להלן-
המשיב) ונגד החברה המעסיקה (להלן -
המבקשת). עילות התביעה היו הטרדתה המינית של המשיבה על ידי המשיב ופיטוריה שלא כדין בשל תלונה שהגישה על מעשה ההטרדה המינית. בית הדין האזורי (השופט משה טוינה; עב 2298/05) קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי היא הייתה קורבן למסכת של הטרדות מיניות, פיזיות ומילוליות מצד המשיב, הממונה עליה. עוד קבע בית הדין כי המבקשת לא נקטה אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית במסגרת יחסי העבודה והפקידה את הטיפול בבירור תלונתה של המשיבה בידי קרוב משפחה של המשיב המטריד. בנסיבות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי המבקשת אחראית כלפי המשיבה בעוולה של הטרדה מינית והתנכלות שבוצעו על ידי המשיב בהתאם לסעיף 7ג' לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן -
החוק). המבקשת והמשיב חויבו ביחד ולחוד לשלם למשיבה פיצוי על מעשי ההטרדה המינית בסכום של 80,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
2. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 23.6.08, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.
3. המבקשת טוענת כי טובים סיכוייה לזכות בערעור. עוד טוענת המבקשת כי למשיבה לא ייגרם כל נזק אם תקבל את כספה בשלב מאוחר יותר, שכן היא לא זקוקה לכסף לצורך קיומה הבסיסי. כמו כן טוענת המבקשת כי למשיבה אין כל מקורות הכנסה מהם ניתן יהיה להיפרע אם ערעורה יתקבל. מנגד, כך נטען, למבקשת ייגרם נזק כבד מאחר ויהא בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם ישלמו כספים למשיבה.
4. המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, סיכויי הערעור של המבקשת להתקבל אינם גבוהים, שכן ערעורה מבוסס - בעיקרו - על ממצאים עובדתיים של בית הדין האזורי, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת לא הביאה כל ראיה על מצבה הכלכלי ועל הקושי לגבות ממנה את הסכום הפסוק אם יתקבל ערעורה. בקשר לכך מציינת המשיבה כי היא ובעלה עובדים ומפרנסים את משפחתם ואין בסיס לטענה כי המבקשת לא תוכל להיפרע ממנה אם תזכה בערעורה.
5. המשיב התבקש להגיב לבקשה אך לא עשה כן.
6. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק דין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה לעומת הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והשני, סיכויי הערעור (ראו: רע"א 6480/00
עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן
סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך). טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת מבחינה עובדתית (ב"ש 978/84
שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4),572).
7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, את פסק הדין של בית הדין האזורי ונסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המקרה שלפנינו אינו בא במסגרת החריג לכלל האמור. המבקשת לא השכילה להצביע על חשש ממשי לפיו יקשה עליה להיפרע מן המשיבה אם יתקבל הערעור שהגישה לבית דין זה.
אשר לסיכויי הערעור - בית הדין האזורי קבע כי המבקשת לא נקטה אמצעים סבירים כדי למנוע את מעשי ההטרדה המינית כלפי המשיבה ואף הפקידה את הטיפול בתלונתה בידי מי שהיה בעל נגיעה אישית למעורבים בתלונה. קביעות אלה של בית הדין מבוססות על התשתית העובדתית שהתבררה בפניו. הערעור על קביעות אלה הוא בעיקרו עובדתי ובכגון אלה אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב. בנסיבות העניין אין מקום - בשלב זה - לשלול מן המשיבה את סכום הפיצוי שנפסק לה. בנוסף, סכום ההוצאות שהוטל על המבקשת הינו בגבולות הסכומים המקובלים הנפסקים בבתי הדין לעבודה ובנסיבות העניין אין מקום לעכב תשלומו. משאלו הם פני הדברים, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.
8.
סוף דבר
- הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים האחרים, בסכום של 1,500 ש"ח.
ניתנה היום כ"ה תמוז, תשס"ח (28 יולי, 2008), בהעדר הצדדים.