החלטה בתיק בשא 3288/08

1.         בפני "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע" פסק דין שניתן על ידי ביום 16.1.08 והומצא למערערים ביום 23.1.08 כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 7.4.08.

פסה"ד שניתן על ידי ענינו אכיפת שעבוד ומינוי כונס נכסים לתשלום חוב בהסתמך על אגרת חוב. הבקשה לעיכוב ביצוע סומכת על הטענה שאם ימשכו הליכי המימוש למכירת הנכס וזה ימכר לצד ג' עשוי להיווצר מצב בלתי הפיך.

עוד סומכים המבקשים על סיכויים טובים בערעור, בין היתר, בהסתמך על העובדה שביהמ"ש קבע שמתעוררת שאלה של יצוג המבקש 3. לענין זה טוענים הם שאם היצוג היה שלא כדין, כיצד אישר ביהמ"ש את הליך הבאת הראיות ושמיעת עדים. אם סבר ביהמ"ש שעו"ד גריידי  לא היה מוסמך ליצג המבקשים, היה עליו לעכב הדיון עד שענין זה יובהר עד תומו. לגופו של ענין סבורים המבקשים שהיצוג נעשה כדין.

בהמשך             מפרט ב"כ המבקשים את הטעויות שבאו לידי ביטוי בפסה"ד, כמפורט בהרחבה בבקשה.

2.         המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים  שאין סיכוי לערעור כיוון שהטעויות שנפלו בפסק הדין, כמפורט בבקשה, הם חזרה על הטענות שנשמעו בהליך הדיוני  ואשר נדחו בפסה"ד תוך מתן נימוקים. פסה"ד סומך על בחינת ראיות ועדויות שהובאו בפני ביהמ"ש ועל התרשמותו של ביהמ"ש מעדויות אלה ומבוסס בעיקרו על קביעת עובדיות.

            לטענת היצוג עונים המשיבים כי העובדות המלאות לא הובאו בפני ביהמ"ש בתחילת הדיון אלא התבררו בתצהירה של עדה, שזימונה התבקש בשלב מאוחר, כשתצהירה הוגש ביום 24.12.06 שלושה ימים טרם הדיון שהיה קבוע ליום 27.12.06 רק לתצהיר העדה צורפה החלטת ביהמ"ש לעניני משפחה שהשמיטה הבסיס ליצוג המשיב 3, שהינו חסוי.  ביהמ"ש לא יכול היה להכריע בשאלה זו בתחילת הדרך משהמסמכים הרלוונטיים לא הוצגו בפניו והמבקשים לא טרחו לצרפם. 

המבקשים לא יכולים להלין שביהמ"ש דן לגופו של ענין בטיעוניהם, משסבורים הם שהיצוג היה כדין.

באשר לחוסר האפשרות להשיב המצב לקדמותו טוענים המשיבים כי למעט טענות כלליות לא הצביעו המבקשים על נזק של ממש כתוצאה ממימוש הנכס. הגשת הבקשה באיחור, למעלה מחודשיים וחצי לאחר שהומצא להם פסה"ד ללא הסבר, משמיטה הבסיס לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהמימוש.

עוד נטען כי בפסיקה נקבע כי מימוש של נכס המשועבד לבנק לא יגרום לנזק בלתי הפיך לחייב ונזקו יהיה לכל היותר כספי, שניתן לפיצוי כספי, במיוחד בענינינו כשמדובר בנכס עסקי, שעומד ריק ולא נעשה בו כל שימוש, כפי שניתן לראות מנספח ו' לתגובה.

כמו"כ על המבקשים לשכנע ביהמ"ש כי עיכוב ביצוע ההחלטה למימוש בטוחות לא יגרום נזק לזוכה. בענינינו שווי הנכס לא מתקרב לגובה החוב לבנק. שווי הנכס עפ"י שומה מעודכנת ליום 16.4.08 הינו כ- 2,900,000 ש"ח (לא כולל מע"מ). החוב בגין שיעבוד הנכס עומד על סך של 16,766,887 ש"ח. כל רבעון החוב תופח בגין צירוף יתרת חובה.

כונס הנכסים שמונה נקט בהליכים למכירת הנכס ומצוי בשלב של מו"מ עם רוכשים פוטנציאליים ומתן צו עיכוב ביצוע יכשיל מו"מ זה.

3.         המשיב 2 - כונס הנכסים שמונה למימוש הנכס מציין בתגובתו כי יש צורך דחוף במכירת הנכס. הנכס עומד ריק ואין לו כל הכנסה. החזקה בנכס כרוכה בהוצאות, בעוד החוב עצמו הולך ותופח. בשלב זה נושאת קופת הכינוס בעלויות הכרוכות בהחזקת הנכס, באמצעות מימון שניתן להם על ידי הבנק.

כך לדוגמא ביום 9.4.08 קיבל כונס הנכסים דרישה לתשלום ארנונה בסך 55,470 ש"ח לחודשים פברואר - אפריל. עוד לציין כי עיריית דימונה הודיעה כי חוב הארנונה שיצרו המבקשים בעת שהחזיקו בנכס  עומד על סך של 1,214,020 ש"ח.

4.         שני שיקולים בפני ביהמ"ש בבואו לדון בעיכוב ביצוע. האחד סיכוי הערעור והשני הקושי להחזיר המצב לקדמותו.

באשר לסיכוי הערעור, ראשית אעיר שלמרות שקבעתי שיש קושי ביצוגו של החסוי, בחרתי להכריע גם לגופו של ענין. ענין זה לא ניתן היה להכרעה בשלב המקדמי משלא הובאו בפני ביהמ"ש כל המסמכים הרלבנטיים לכך ולכן העדפתי לשמוע התיק לגופו של ענין.

5.         באשר לטענות האחרות של המבקשים. העובדה שקבעתי שלמבקש 2 אין  מעמד בתיק סומכת על דבריו  והפניתי לעדותו. 

גם הטענה לגבי הקביעה של זיוף פרוטוקול סומכת על דברי העדים.

מכל מקום, נראה לי שסיכוי הערעור אינם ברף הגבוה.

6.         החזרת המצב לקדמותו, אכן  יוצר קושי לאור העובדה שמדובר במכירת נכס. מנגד כפי שניתן לראות מנספח א' לתגובת כונס הנכסים, הנכס אינו בנוי במלואו. הוא חסר גג, ואינו נכס מניב. נהפוך הוא כל חודש צובר הוא הוצאות.