בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
3165-08,5083-97
24/08/2008
|
בפני השופט:
שרה דברת
|
| - נגד - |
התובע:
1. רבוע כחול - ישראל בע"מ
2. החברות/המנהלים
3. מחסני דב גרינברג בע"מ
4. א.ד. גרינברג בע"מ
5. איה-טיב ייצור ושיווק בע"מ
6. אליהו גרינברג ז"ל
7. דב גרינברג
עו"ד אלינור רוזן
עו"ד מכלוף בכור
עו"ד אליהו נאמן
|
הנתבע:
1. עו"ד זאב שרף הנאמן
2. כונס הנכסים הרשמי
עו"ד בן חיים
עו"ד חלפון
עו"ד אלה חזוב
|
| החלטה |
1. בקשת "הריבוע הכחול- ישראל בע"מ" (להלן- "
המבקשת") היא להורות לנאמן להסדר הנושים, עו"ד זאב שרף (להלן- "
הנאמן") להעביר אליה את הסך של 471,202 ש"ח שהופקד בידיו בנאמנות לטובת המבקשת בסמוך לתחילת שנת 1998 או לחילופין, להורות להעביר סך של 320,308 ש"ח ולעכב בידיו את יתרת הכספים לתקופה של 90 יום נוספים על מנת שהמבקשת תמצא את כל המסמכים הדרושים להוכחת תביעתה.
עיקרי העובדות הנוגעות לענין:
2. ביום 3.11.97 אישר בית המשפט הסדר נושים לחברות. ביסוד הסדר הנושים היו שתי התקשרויות, בהסכמים בין המבקשת לבין חברת "א.ד. גרינברג בע"מ" ובין המבקשת וחברת "מחסני דב גרינברג בע"מ" .
ההסכם עם א.ד. גרינברג בע"מ התייחס למרכול בבאר-שבע וההסכם עם מחסני דב גרינברג בע"מ התייחס למרכול בנס ציונה. (להלן- "
עסקת
באר שבע" ו"
עסקת נס ציונה" בהתאמה).
במסגרת עסקת נס ציונה, ביום 9.11.97 נחתם הסכם המחאת זכויות בין המבקשת לבין מחסני דב גרינברג בע"מ (להלן -
"החברה") לבין "אליוס בניה בע"מ" (להלן - "
אליוס"), אשר הינה בעלת הקרקע והמבנה בנס ציונה (נספחים ט1- ט2 לבקשה).
בסעיף 4 להסכם המחאת הזכויות התחייבה המבקשת כלפי אליוס לפרוע חובות של מחסני דב גרינברג בע"מ מכוח הסכם השכירות המקורי בין החברה לבין אליוס, לרבות דמי חכירה שנתיים למינהל מקרקעי ישראל.
ביום 19.1.98 פנתה החברה לעו"ד שרף, הנאמן להסדר הנושים והודיעה לו כי יתרת החוב למינהל מקרקעי ישראל נכון ליום 31.12.07 היא בסך 221,203.63 ש"ח. להודעה זו צירפה מכתב של אליוס לפיו חלוקת החוב ביניהן נמצאת בבדיקה (נספח יא' לבקשה).
במכתב הנאמן למבקשת מיום 25.1.98 (נספח יב (1) לבקשה) - לאחר תכתובת בין הצדדים - שקיבל את אישורו של בית המשפט ביום 29.1.98 - עוכב בידי הנאמן סך של 221,202.63 ש"ח בהתייחס לעסקת נס ציונה, להבטחת תשלום חלקה היחסי של מחסני דב גרינברג בע"מ למינהל מקרקעי ישראל (להלן -
"המינהל") (נספח יב' (1) לבקשה).
ביום 10.12.02 הגישה אליוס תביעה כנגד המבקשת וביקשה לחייבה בתשלום דמי חכירה למינהל (ת.א. 219717/02 בימ"ש השלום-ת"א). במסגרת הסדר גישור שילמה המבקשת לאליוס סך של 971,000 ש"ח כולל מע"מ. הסכם הגישור הוגש לאישור בית משפט השלום בת"א ביום 24.2.05.
3. במסגרת הדיון שהתקיים בפני הסכימה המבקשת למחוק בקשתה ככל שהיא נוגעת לעסקת באר-שבע, כך שכל שנותר לדיון מתייחס לעסקת נס ציונה בלבד ולהשבת הכספים בגין תשלום דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל.
תגובת הנאמן והחברות:
4. עו"ד שרף הוא נאמן להסדר נושים ולא נאמן לכספים על פי ההסכם.
כל שהיה למבקשת מכוח מכתב הנאמן מיום 25.1.98 (נספח יב'(1) לבקשה), היא הזכות לאכוף על החברות לפרוע, במידת הצורך, התשלום בגין חובות למינהל מתוך הכספים המעוכבים. בהעדר דרישת תשלום מהמינהל או כל אסמכתא לכך כי שולמו כספים בגין דמי חכירה עבור התקופה בה החברה עשתה שימוש בנכס, הכספים המעוכבים מיועדים לחלוקה בין הנושים.
במשך למעלה מ-10 שנים לא פנתה המבקשת ולא ביקשה להשתמש בכספים שעוכבו לתשלום דמי חכירה למינהל בגין חוב עבר. רק בעקבות פניית הנאמן לביהמ"ש לחלוקת הדיבידנד, אליו צורפה המבקשת כמשיבה (בש"א 7352/07), באה דרישה זו לעולם.
לא מדובר בתביעה שעילתה יחסי נאמנות או תביעה המכוונת כנגד הנאמן. התביעה היא במישור היחסים החוזיים שבין המבקשת לבין החברה, ונוגעת לכספים שעוכבו מתוך כספי התמורה שהעבירה המבקשת לחברה בגין עסקת המרכול, ושימשו כבטוחה לביצוע תשלומים לצדדים שלישיים.
הכספים שעוכבו אינם כספי המבקשת כי אם הכספים שהתקבלו כתוצאה מיחסים חוזיים בין המבקשת לחברה.
המבקשת לא הוכיחה ששילמה את החוב של החברה למינהל. מתוך הסכם הפשרה עם אליוס לא ניתן ללמוד מהו חלקה היחסי של החברה בחוב ואם חוב זה מגולם בכלל בהסדר הפשרה.
תביעת החוב התיישנה שכן חלפו כ-10 שנים ממכתבו של הנאמן להסדר הנושים למבקשת ומאז לא נקטה המבקשת כל הליך ולא העלתה דרישה לתשלום.
דיון: