החלטה בתיק בשא 289/07

1.         בפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בת"א מיום 1.3.2007 (בש"א (ת"א) 367/06 כב' סגנית השופט הראשי - השופטת חגית שגיא) אשר הורתה על מימוש ערבות בנקאית שניתנה לטובת המשיב 1 (להלן: "המשיב").

2.         המשיב 1 הגיש כנגד המשיבה 2 (להלן: "החברה") בבית הדין האזורי תביעה בה ניתן פסק דין ביום 21.7.1999 לפיו חוייבה החברה לשלם למשיב פיצויי פיטורים, תגמולים - פדיון 64 ימי חופשה והפרשי שכר. ביצוע פסק דין לא עוכב, והערעור על פסק הדין נדחה.

יצויין כי במסגרת התיק הופקדה על ידי החברה ערבות בנקאית על ידי בנק אמריקאי ישראלי שלימים הפעילות בו הועברה לבנק הפועלים.

3.         בשנת 2005 חתם המבקש, בנו של מי שהיה הבעלים והמנהל של החברה על הסדר עם המשיב 3 (להלן: "בנק הפועלים") ביחס לחובות שהוא והוריו היו ערבים להם. ההסכם התיחס גם לערבות הבנקאית.

4.         בתאריך 15.2.2006 הגיש המבקש בקשה להורות על שחרור הערבות הבנקאית לידיו וכאמור הבקשה התקבלה.

5.         המבקש טוען כי סבר שהחלטת בית הדין קמא הינה פסק דין ולכן הוגשה הבר"ע לאחר 15 ימים. לטענת המבקש, בית הדין קמא לא יחס כל אחריות  למשיב באי מימוש הערבות במשך זמן כה רב; מימוש ערבות במנותק מפסק הדין ולאחר חלוף כ- 7 שנים מיום תחילת הזכות מביא להתיישנות הזכות.

6.         המשיב התנגד לבקשה מאחר וגם אם המבקש סבר כי מדובר בפסק דין, הרי שלא הגיש את הערעור בתוך 30 ימים אלא תוך 37 ימים.

מדובר בהחלטת לוואי של פסק הדין, שכן מדובר במתן הוראות לביצוע פסק הדין. ציפייתו הסבירה של המשיב לסופיות הדיון התגבשה בחלוף המועד להגשת הבר"ע ומכל מקום טעותו של המבקש אינה מהווה טעם מיוחד כאשר יכול היה לגלותה על ידי בדיקה שגרתית.

גם סיכויי הערעור אינם טובים, בהתחשב בכך שהערבות הבנקאית מעולם לא בוטלה, סכום פסק הדין לא שולם במלואו, והבקשה למימוש הערבות הוגשה בטרם חלפו 7 שנים ממתן פסק הדין וטרם חלפו 25 שנים ממועד מתן פסק הדין.

7.         הכרעה

החלטה בבקשה להארכת מועד תוכרע על בסיס נסיבותיו של המקרה הנדון ותוך איזון אינטרסים בין הצדדים ותוך מתן משקל מכריע לסיכויי הערעור.

(עא"ח (ארצי) 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 29.4.2007, בש"א 1695/04, 1695/04 מירב מתנות בע"מ - יעקב ליכטנשטיין, פס"ד מיום 8.2.2005, עא"ח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ).

8.         בחינת סיכויי הערעור מעלה כי טענה מרכזית של המבקש קשורה להתנהגות המשיב, אשר במשך שנים לא פעל למימוש הערבות הבנקאית והשיהוי הרב בהתנהגותו גרמו למבקש נזק כספי שראוי שיחול על המבקש.

בעניין זה בית הדין קמא קבע כי הערבות הבנקאית אשר ניתנה בעניינו של המשיב לא בוטלה מעולם על ידי בית הדין ולא הושמדה. אין חולק כי החברה לא פרעה את חובה בהתאם לפסק הדין כאשר לצורך כך נועדה הערבות הבנקאית.

על כך נוסיף, כי גם אם המשיב השתהה במימוש הערבות, אין הדבר שוקל מול זכויותיו מכח פסק דין חלוט אשר טרם נפרע במלואו. באיזון שבין השיהוי למימוש הזכות, גוברת זכותו של המשיב, שראוי כי ימומשו זכויותיו ולו בחלקן. זאת במיוחד כאשר מדובר בכלי - כמו ערבות בנקאית אשר נועד לכך.

טענה נוספת של המבקש קשורה להתיישנות. המבקש עותר להבחין בין פסק דין לכתב הערבות שהוא מסמך עצמאי ורק לבית הדין הזכות לדרוש את מימושו. מימוש הערבות נעשה בחלוף 7 שנים מיום תחילת הזכות.

גם אם נקבל טענה זו של המבקש, הרי שהזכות למימוש הערבות נוצרה לא ביום מתן הערבות אלא ביום מתן פסק הדין שאז התגבשה הזכות של המשיב בהתאם לערבות. פסק הדין ניתן ב-21.7.99, הבקשה למימוש הערבות הוגשה ביום 15.2.2006 וההחלטה ניתנה ביום 1.3.2007, כלומר בטרם חלפו 7 שנים.

אולם, טענה זו הינה משנית מאחר וכפי שקבע בית הדין קמא, מימוש הערבות הוא פעולה לביצוע פסק הדין, שעליה חל סעיף 21 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, לפיו תקופת ההתיישנות על פסק דין הינה 25 שנים. יש לזכור שהערבות שניתנה הינה טפלה לפסק הדין במובן זה שמימוש בעקבות פסק הדין הינו אוטומטי, ורק במקרים חריגים לא תענה בקשה זו. שכן, מדובר בהתחייבות של צד ג' כלפי בית הדין שהיא שרירה וקיימת כולי עלמא. הזכות מכח הערבות לא פקעה, בוטלה או התיישנה.

9.         עוד נוסיף כי בית הדין קמא התייחס לטענת המבקש לפיה הגיע להסדר עם בנק הפועלים המתייחס גם לערבות. בית הדין מצא כי ההסדר מתייחס לערבות וקובע שהיא תקפה כל עוד לא הושמדה או בוטלה. על כן, סיכוי הערעור במקרה שלפנינו אינם גבוהים.