החלטה בתיק בשא 2841/07

רקע כללי

1.               בפני בקשת המבקשת להורות על מחיקה ו/או דחיית התביעה על הסף בנימוקים חלופיים ובין היתר בהעדר עילה וכן בטענת התיישנות. 

2.               המשיבה הגישה תביעתה כנגד המבקשות, שהינן זרועות לאותו גוף (להלן: " המבקשת") בשל הפרת הוראת המינהל למשק המים ולפיה על המבקשת 2 להעביר באמצעות המבקשת 1 כספים למטרת שיקום מערכת המים של המשיבה בשנים 1997-2000 וכן הוראת מינהל המים ולפיו על המבקשים לרכוש עבור המשיבה זכויות מים.

3.               התיק נקבע לדיון לישיבת קדם ליום 3.2.08 בפני כבוד השופט טהר לב. בישיבת הקדם הורה כב' השופט טהר לב למזכירות לנתב את התיק לשופט שיטפל בו לאחר פרישתו תוך שהוא מסב את תשומת לב השופט שיטפל כי עליו להכריע קודם בבש"א 2841/07.

4.               תחילתם של ההליכים בתובענה שנפתחה ע"י המשיבה בהמ"פ 1105/05. במסגרת זו, הגישה המבקשת בקשה למחיקה ו/או דחייה על הסף בדומה לבקשה הנוכחית. כב' השופט טהר לב במסגרת החלטתו בבש"א 4888/05 קבע כי על המשיבה להגיש תובענתה בפסים של תביעה אזרחית רגילה וזאת תוך 30 יום, ובכפוף לכך התובענה נמחקה. המשיבה חויבה בהוצאות בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כתנאי להגשת תביעה מתוקנת.

טענות המבקשת

5.               טוענת המבקשת כי התביעה כולה סומכת על הוראת המינהל למשק המים, הוראה מיום 26.12.96. לפיכך נטען כי התובענה התיישנה ביום 25.12.03. נטען כי אפילו היתה הודאה בחבות בפגישה מיום 8.12.99 (נספח ד' לתביעה), גם אז התביעה התיישנה שכן הוגשה לאחר 8.12.06. נטען כי התביעה לוקה בשיהוי המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי.

6.               נטען כי אורגן אחר של המדינה, שאינו נתבע בתיק זה, המינהל למשק המים הוא שנתן את ההתחייבות (המוכחשת) ולפיכך היה ראוי לתבוע אותו.

7.               נטען כי המשיבה אינה מצביעה על כל עילת תביעה כנגד המבקשת ומכאן שיש לכל הפחות למחוק את התביעה. כלומר: אפילו תוכיח המשיבה את כל טענותיה הרי הסעד הינו נגד גורם אחר של המדינה ולא נגד הגורם שנתן את ההבטחה הנטענת.

8.               נטען כי הישיבה מיום 26.12.96 לא התקיימה בנוכחות המבקשות כאן, אלא נערכה בנוכחות אנשי מינהל המים. נטען כי משתתפי הישיבה החליטו שהמבקשים ישתתפו במימון העבודות ורכישת זכויות מים. נטען כי האמירות בסיכום הישיבה אינן הבטחה שלטונית שכן לא ניתנו באופן שיש בו לחייב ובין היתר, לא ניתנו ע"י הגורם המוסמך, מתוך כוונה שיהיה לה תוקף מחייב, ההבטחה לא היתה מפורטת ואינה בת ביצוע.

9.               טוענת המבקשת כי התביעה הוגשה לאחר עבור 30 יום מהחלטת כב' השופט טהר לב בבש"א 4885/05 ולפיכך ורק מטעם זה יש להורות על דחיית התביעה.  כן נטען כי בשל מחיקת המ"פ 1105/05 ממילא לא היתה אפשרות לערור על קביעות ביהמ"ש בנוגע להתיישנות לכאורה.

טענות המשיבה

10.           טוענת המשיבה כי בבוא ביהמ"ש לדון בטענות לסילוק התביעה על הסף, נקודת המוצא הינה התקיימות ההליך ורק במקרים נדירים יש להורות על סילוק התביעה על הסף. לגבי טענת העדר העילה, המשיבה סבורה כי ההבטחה שניתנה על ידי מינהל המים מהווה הבטחה מינהלית מחייבת של המדינה ע"י נציג מוסמך.

11.           טוענת המשיבה כי הסתמכה על ההבטחה המינהלית וציפתה כי תמומש. לפיכך, יש ליתן לאינטרס ההסתמכות של המשיבה מעמד מיוחד. לא זו אף זו, טוענת המשיבה כי הבטחה מינהלית מעמידה את האזרח במצב מיוחד ויש לדאוג לאינטרס שבקיום ההבטחה.

12.              טוענת המשיבה כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב והגינות וסבירות. בין היתר הדבר הינו בכך שהמבקשת מנסה לנתק את הישיבה מיום 26.12.96 ולא לקשור אותה להמשך הישיבות ולהעברות כספים בפועל אשר מחזקות את עובדת קיומה של ההבטחה המינהלית אשר לדברי המשיבה ניתנה על ידי בעל סמכות, מתוך כוונה שיהיה לה תוקף מחייב, מפורטת דיה ובת ביצוע ואין כל טעם לשנותה. נטען כי יש לראות במסמך מיום 26.12.96 שנחתם ע"י כלכלנית מינהל משק המים כהבטחה מינהלית מחייבת.

13.              המשיבה טענה כי ביום 26.3.07 הגישה בקשה להארכת המועד להגשת כתב התביעה המתוקן עד ולא יאוחר מיום 1.5.07 וכי ביום 27.3.07 ניתן צו כמבוקש.

14.              המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשת מפרה את החלטות היועץ המשפטי לממשלה ולפיהן אסור לה לטעון טענת התיישנות. 

15.              טוענת המשיבה לגבי טענת ההתיישנות כי כב' השופט טהר לב כבר דחה את טענת ההתיישנות ובנוסף כי המבקשת הודתה בזכות התובעת בין היתר בישיבה מיום 8.12.99.

תשובת המבקשת

16.           בראש הדברים טוענת המבקשת כי גם לשיטת המשיבה, כתב התביעה הוגש באיחור של 7 ימים לאחר המועד שלגביו הוארך המועד להגשת כתב התביעה המתוקן.  נטען כי הארכת המועד להגשת כתב התביעה הינה דבר שנעשה בלא להמציא עותק לנתבעת. בנוסף, הבקשה להארכת מועד להגשת התביעה הוגשה לאחר עבור 30 יום כמתחייב מהחלטת בית המשפט וכאמור אף במועד המוארך לא עמדה המשיבה.

17.           נטען כי המשיבה מרחיבה שלא כדין את חזית התביעה. כך לדוגמא הופנה ביהמ"ש לראשית כתב התביעה שם צויין כי עניינה של התביעה הינה ההבטחה מיום 26.12.96 ואילו בתגובתה מרחיבה המשיבה את חזית המחלוקת בטענת הבטחות מינהליות נוספות.