1. בפניי בקשת הנאמן על נכסי החייבת להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של החייבת ושל בעלה- המשיב, הנמצאת ברח' גבעת דאונס 19א' בחיפה, וידועה כחלקה 73/4 בגוש 10783 (להלן: הדירה), בדרך של מכירתה. לצורך המכירה, מבקש הנאמן להורות לשמאי הממשלתי להעריך את שווי הזכויות בדירה.
כן מבקש הנאמן להורות על העברת התמורה המגיעה לחייבת מן המכירה (50%) לקופת פשיטת הרגל.
2. א. החייבת ובעלה, ד"ר גדעון דרייפוס (להלן: המשיב), נישאו בשנת 71', בשנת 92' רכשו את הדירה נשוא בקשה זו, והזכויות בה נרשמו על שמם בחלקים שווים.
ב. ביום 27.6.04 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת נורית דרייפוס (להלן: החייבת), וביום 26.1.05 הוכרזה החייבת פושטת רגל ועו"ד נפתלי נשר מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן).
3.
טענות החייבת
א. דין הבקשה להדחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. על פי סעיף 53(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: חוק בתי המשפט), הסמכות לדון בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין נתונה לבית משפט השלום בלבד. אין בכוחו של סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח משולב], התש"ם- 1980 (להלן: הפקודה) לשנות מסמכות עניינית הקבועה בחוק בתי המשפט.
ב. לחלופין, על הנאמן לקבל את אישורו של בית המשפט להגשת תביעה לפירוק שיתוף בדירה לפי סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (להלן: חוק המקרקעין), ולצורך כך היה עליו להגיש בקשה מפורטת ולהביא את כל הנימוקים הרלבנטיים לתביעה מסוג זה.
ג. על הנאמן למצות תחילה את אפשרויות הגבייה מכל שאר המקורות והנכסים הפוטנציאליים השייכים לחייבת, כפי שיפורט להלן, בטרם יפעל למימוש זכויותיה בדירה.
ד. על המקרה דנן חלות הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ולכן אם יאשר בית המשפט את פירוק השיתוף בדירה, יש להורות על מכירתה כתפוסה, בכפוף לזכויות החייבת, המשיב ושני ילדיהם הרווקים, המתגוררים עמם, לדיירות מוגנת.
ה. הנאמן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את הכדאיות שבהגשת תביעה לפירוק שיתוף ותוצאותיה המעשיות, ונראה כי הגשת תביעה כאמור לא תטיב עם הנושים, אלא תרבה בהליכים אשר אין בתוצאתם כל ממש.
ו. לטענת החייבת, הנאמן לא ביצע אף לא אחת מן הפעולות המקדמיות הנדרשות בטרם יגיש תביעתו לפירוק שיתוף, לא הגיש חוות דעת שמאית לעניין הערכת שוויה של הדירה כתפוסה, ואין די בהערכתו הבלתי מבוססת כי שוויה עומד על כ- 500,000 דולר.
אין זה ראוי ליתן לנאמן חירות לקצר הליכים ולהתחיל בהליך מכירה לפני שיוגשו לבית המשפט חוות דעת שמאיות, ובטרם ייקבע שוויה של הדירה כתפוסה, ותבחן התועלת שבמכירה. יתכן שחוות הדעת תקבע כי שווי הדירה הינו כה נמוך, ובנסיבות אלו לא תהא כל תועלת במכירתה, ויתכן אף כי לאור ממצאי חוות הדעת יבחר המשיב לרכוש את חלקה של החייבת בדירה, והבקשה תתייתר.
ז. דירת המגורים הינה נכס משפחתי וככזה ניתן לפעול בו רק בהסכמה של שני בני הזוג. כן נטען כי לא תהא במכירת הדירה כל תועלת לנושים, באשר נראה כי איש לא ירכוש דירה המוחזקת על ידי דיירים מוגנים. קל וחומר כאשר החייבת ובעלה, אשר הינם בשנות החמישים לחייהם, עתידים להתגורר בדירה משך כל ימי חייהם. למכירת הדירה השלכות משפחתיות מרחיקות לכת, והיא עשויה להביא לפירוק התא המשפחתי ולפגיעה בילדי בני הזוג, המתגוררים עמם.
ח. שוק הנדל"ן מצוי בימים אלו בשפל ומימוש חלקה של החייבת בדירה בשלב זה יגרום נזק בלתי הפיך, ואין זה ברור, כאמור, כי יביא תועלת לקופת פשיטת הרגל.
ט. עוד טוענת החייבת כי בחודש אוגוסט 04' נמכרה דירה אשר הייתה בבעלות החייבת והמשיב, המצויה ברח' אינשטיין 26 בחיפה (להלן: הדירה ברח' אינשטיין), וזאת במסגרת הסדר פשרה שנערך בין החייבת והמשיב לבין בנק מזרחי. למיטב ידיעת החייבת, היא קיבלה פטור מתשלום מס שבח בגין מכירה זו. לטענתה, אם ייעתר בית המשפט לבקשה, יש לאפשר את המכירה רק החל מחודש אוגוסט 08' ואילך, בחלוף 4 שנים ממכירת הדירה ברח' אינשטיין, על מנת שהחייבת תוכל ליהנות, על פי דין, מפטור מתשלום מס שבח בגין המכירה.
4.
טענות המשיב
המשיב מצטרף לטענות החייבת בסיכומיה, ככל שהן מתיישבות עם גרסתו וזכויותיו, ומוסיף כדלקמן:
א. לטענתו, הסמכות לדון בתביעה לפרוק שיתוף נתונה לבית משפט לענייני משפחה, מכוח סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995. הנאמן בהליך פשיטת רגל הינו חליפה של החייבת ה"בא בנעליה" מכוח סעיף 42 לפקודה, והעובדה כי פירוק השיתוף הינו כפוי וכי אין בין החייבת לבין המשיב סכסוך, אינה צריכה לשנות בענייננו את הסמכות העניינית. לחלופין, מצטרף המשיב לטענת החייבת כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום.
ב. לחלופין, ומבלי לגרוע מטענותיו לעיל, טוען המשיב כי תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אינה ראויה להתברר בדרך מקוצרת של "בקשה למתן הוראות", הפוגעת בזכויותיו הדיוניות והמהותיות.