החלטה בתיק בשא 258/08

מסגרת הבקשה

1.      בפני בקשה לחיוב המשיבים, המערערים בע"ע 751/07, בהפקדת עירבון כספי להבטחת תשלום הוצאות המבקש במקרה בו יידחה הערעור.

2.      הרקע לבקשה: המשיבים, המתגוררים באזור רמאללה, הגישו לבית הדין קמא תביעה נגד המבקש לתשלום הפרשי שכר, החזר הוצאות נסיעה ופיצויי פיטורים. בית הדין קמא דחה את תביעות המשיבים 4-1, תוך חיוב כל אחד מהם בתשלום הוצאות המבקש בסכום של 1,200 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. לגבי המשיב 5, דחה בית הדין קמא את מרבית תביעותיו פרט לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופסק לו 1,800 ש"ח. בנסיבות אלה לא פסק הוצאות משפט לטובתו. ביום 23.12.07 ערערו המשיבים על פסק דינו של בית הדין קמא.

טענות הצדדים

3.      המבקש עתר לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור מנימוקים אלה:

3.1.                   המבקש הוציא הוצאות משפטיות לצורך ניהול ההליכים בפני בית הדין קמא, שנמשכו שנים. לאור מגורי המשיבים באזור רמאללה לא יוכל המבקש לגבות את ההוצאות. מאותה סיבה לא יזכה המבקש לקבל גם את הוצאות ההליך בפני בית דין זה.

3.2.                   יש להתייחס למבקשים כאל תושבי חוץ ולחייבם במתן ערובה לכיסוי הוצאות המבקש .

3.3.                   אין סיכויים לערעור. הערעור מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא.

4.      המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.                   תושב שטחים, כמו עובד זר, יחויב בהפקדת ערובה באותם המקרים בהם לא פרע חיובים שהושתתו עליו או שהמעסיק הוכיח כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה .

4.2.                   מקום מגורי המשיבים והעדר יכולתם להמציא מקורות להבטחת תשלום ההוצאות אינם מהווים שיקולים בלעדיים בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה .

4.3.                   טעה בית הדין קמא בקובעו כי המשיבים 4-1 לא עבדו אצל המבקש, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבים 4-1 עבדו אצל המבקש, אלא שלדעת המבקש עצמו מדובר בתקופות קצרות מאלו שנטענו.

5.      המבקש לא השיב לתגובת המשיבים, על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן.

6.      ביום 9.4.08 ניתנה החלטה לפיה על המבקש להודיע האם שילמו המשיבים את ההוצאות שנפסקו לחובתם בפסק הדין. ביום 15.4.08 הודיע המבקש כי התשובה היא שלילית, דהיינו המשיבים 1 - 4 לא שילמו לו את ההוצאות שנפסקו לחובתם ע"י בית הדין קמא.

המסגרת המשפטית

זכות הגישה לערכאות:

7.      כידוע, שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל  אדם. כבר נפסק כי זכות הגישה לערכאות הינה "זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש רואים בה זכות חוקתית על-חוקית" . באופן דומה פסק בית דין זה, כי "זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא" . עם זאת , זכות הגישה לערכאות, ככל זכות, אינה מוחלטת ויש לאזנה מול זכויות אחרות. ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. מנגד גם אינטרס הנתבע צריך להיות מאוזן ולכן אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו. לצורך עריכת איזון זה הותקנו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקסד"א") הוראות בדבר הפקדת ערובה.

8.      אלא שבתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקסד"א. אמנם, בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. יחד עם זאת, נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור.

9.      בעניין אבו נאסר נקבעו הקריטריונים לחיוב עובד תושב הרשות בהפקדת ערובה בעת הגשת התביעה: