בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1866-04,120-95
04/01/2005
|
בפני השופט:
שרה סירוטה
|
| - נגד - |
התובע:
בראשי יצחק
עו"ד איזמן
|
הנתבע:
1. מסיקה אמיר
2. מסיקה ניסים
3. נ.א. אלגרה שלטים ואחזקות
עו"ד סיבק
|
| החלטה |
פתח דבר
זוהי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט לפיה מתבקש בית המשפט לאכוף על המשיבים במאסר או בקנס קיום החלטת בית משפט מיום 13.5.96 שניתנה בהמ' 477/96 במסגרת פש"ר 120/95, שהוגשה ביום 12.1.04 וסיכומי המשיב הוגשו ביום 28.11.04 וראוי לעמוד על הגלגולים שעברו על הבקשה שכן ב"כ המשיב תומך יתדותיו בנעשה בעבר.
המזכירות העבירה את הבקשה בדרך שיגרה לכב' השופטת ו' אלשייך המטפלת בתיקי פש"ר, שכן צו המניעה שבגין הפרתו הוגשה הבקשה ניתן במסגרת תיק פש"ר.
לאחר שנתקבלו תגובות הצדדים דנה כב' השופטת אלשייך בבקשה ביום 24.5.04 והחליטה כי הסכסוך ראוי שיתברר במסגרת הליך רגיל ולא במסגרת תיק פש"ר וזאת בשים לב לכך שמדובר בסכסוך בין בעלי המניות ואין לו נגיעה להליך הפירוק כפי שטען ב"כ הכנ"ר.
לאור החלטה זו עבר התיק לטיפולי משום שלא ראיתי להפנותו לשופט נוסף. בדיון שקויים ביום 9.9.04 במעמד הצדדים טען ב"כ המשיבים שאין מקום לדון בבקשה אשר נדחתה ע"י כב' השופטת אלשייך ואם ב"כ המבקש איננו מרוצה הברירה בידו לערער על ההחלטה. על טענות אלה חזר גם בסיכומיו לאחר שמיעת הראיות. ב"כ המשיב תמך יתידותיו בציטוט חלקים מהחלטת כב' השופטת אלשייך מהם עולה כי הבקשה לא היתה ראויה להיות מוגשת מלכתחילה שכן מדובר בסכסוך שעבר עליו הכלח ו"הצו שהפרתו נטענת ניתן לפני 9 שנים". ב"כ המבקש לעומת זאת שם דגש על כך שנאמר במפורש הן ע"י הכנ"ר והן ע"י כב' השופטת אלשייך שאין ספק שהצווים שניתנו בעבר הופרו. נוכח מחלוקת פרשנית זו של החלטת כב' השופטת אלשייך הצעתי לצדדים לפנות לכב' השופטת אלשייך ולבקש הבהרות. ביום 19.9.04 קבעה כב' אלשייך שהחלטתה התייחסה אך ורק למסגרת הדיונית בה ראוי לטפל בבקשה ואין מניעה שההליך יימשך בפני.
ביום 17.10.04 קויים דיון בו נחקרו הצדדים.
יודגש כי הכנ"ר לא צורף ע"י המבקש כצד להליך והלה ביקש להשתחרר מהתייצבות שכן מדובר בסכסוך בין בעלי המניות. מהודעה זו עולה כי הכנ"ר הבין שכב' השופטת אלשייך לא מטפלת בתיק מבחינת סדרי העבודה שכן הבקשה חורגת מהליך הפירוק.
הרקע
המבקש והמשיב 1 (להלן אמיר) הקימו בשנת 1988 שותפות בעסק של ייצור והרכבת שלטים שנוהל באמצעות חברת "אלגרה שלטים בע"מ. בין השותפים נתגלעה מחלוקת בשנת 1994, ולפיכך החלו הליכי פירוק בשנת 1995, וכל אחד מהשותפים המשיך באותו עיסוק בשתי מסגרות נפרדות. במסגרת הליכי הפירוק ניתן צו לבקשת אמיר האוסר על המבקש להשתמש בשם החברה שבפירוק, באותו שלב טען המשיב כי המבקש ביקש להעביר את נכסי החברה לעצמו וכב' השופט י' לויט הגדיר את התנהגותו של המבקש כ"קאובוי במערב הפרוע". המבקש בחר בשם "אלגרף". המבקש נוכח שאמיר משתמש בשם החברה הקודמת בצורה מתוחכמת וקרא לעיסקו "א.ל.ג.ר.ה. סופר גראף בע"מ" ועל כן פנה בהמרצה 477/96 בה ביקש צו מניעה. הבקשה נדונה ע"י כב' השופטת מ' פורת והיא נענתה לבקשה ואסרה על המשיב להשתמש בשם אלגרה. הואיל וכב' השופטת מ' פורת התירה השימוש בנגזרות של השם קרא המבקש לעסקו כאמור, "אלגרף" ואמיר בחר בשם "אלגרו". אמיר המשיך בדרך זו או אחרת להשתמש בשם "אלגרה" במהלך שנת 96 ועל כן פנה המבקש בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט וביום 11.7.96 החליטה כב' השופטת פורת כי אכן הצו הופר אך לא נקטה בסנקציות שכן המשיב הבטיח שיקבל את החלטת בית המשפט.
שני השותפים לשעבר המשיכו לעסוק באותו עיסוק בשמות שצויינו קודם לכן. המבקש ברח' שכטרמן 28 באיזור התעשיה הישן של נתניה, אמיר מיקם את עסקו במקום אחר ושנתיים לפני הגשת הבקשה הנוכחית לטענת המבקש, לעומת טענת המשיבים כי בשנת 1999 העביר אמיר את עסקו לרח' שכטרמן 17 בסמוך לעסקו של המבקש.
בחודש מאי 03' התברר למבקש, כי אמיר משתמש בשם "אלגרה" במסגרת עסקיו ועל כן התריע במשיבים לבל ישתמשו בשם "אלגרה" בהסתמך על החלטת כב' השופטת פורת.
לגרסת המבקש ניסים הבטיח לו כי לא יעשה שימוש בשם "אלגרה". ברם, הסתבר ששם העסק ברח' שכטרמן 17 הוא "שלטים אלגרה (אלגרו) אמיר". ב"כ המבקש התרה באמיר כי הוא מפר צווים של ביהמ"ש ודרש להפסיק את ההפרות. תגובתו של אמיר היתה כי מכר את עיסקו לאחיו ניסים ואין מקום לפנות אליו כלל.
טענות המבקש
הצו אוסר על שימוש במילה "אלגרה" חל גם על הבעלים החדשים של העסק, מה עוד שמדובר באח של בעל העסק הקודם, שיודע על קיומו של הצו האוסר את השימוש בשם "אלגרה".
המשיבים מפרים את הצו בעצם הייחוס של המוניטין של "אלגרה" לעבר שכן בפרסום הם כתבו "שלטי אלגרה - 15 שנות מוניטין". החברה "אלגרו" הוקמה בשנת 1995 ועל כן לא יכלה לצבור מוניטין של 15 שנה.
המבקש ביקש בנוסף לסנקציות שעל פי הפקודה להוסיף סעד נוסף והוא של מינוי ב"כ המבקש ככונס נכסים לצורך ביצוע הוראות בית המשפט אם ימשיכו המשיבים בהפרת הצו, ופסיקת הוצאות לדוגמא.
טענת המשיבים
ב"כ המשיבים חזר וטען שיש למחוק את הבקשה על הסף, אמיר אינו את מפר את הצו הוא מועסק ע"י אחיו ניסים וכי ניסים איננו כפוף לצו שניתן לפני 9 שנים, הוא יכול לבחור באיזה שם שהוא רוצה. השם "אלגרה" נבחר כדי להנציח את שמה של הסבתא של המשיבים שהיתה אשה יוצאת דופן ועל כן אין לבוא חשבון עם ניסים שבחר לקרוא לעסק בשם "נ.א. אלגרה שלטים והחזקות", נ.א. הכוונה לראשי תיבות נעים אלגרה, שהוא שם הסבתא.
גדר המחלוקת
האם חל הצו האוסר שימוש בשם אלגרה (להלן הצו), על ניסים והאם יש לראות במשיב 1 כמסייע להפרת הצו. לשיטת ב"כ המבקש מדובר בצו IN REM ולשיטת ב"כ המשיבים זהו צו
IN PERSONAM והוא חל רק על אמיר ובכלל השם של החברה הקודמת שייך למפרקת אשר לא הביעה התנגדות והכנ"ר לא נקט עמדה. המדובר בשם של הסבתא וזה איננו סימן מסחרי. זאת ועוד, ניסים הוא צד שלישי שעשה שימוש בשם בתום לב ואמונה מלאה כי זכותו לעשות כן. אין בשימוש בשם כדי לגרום נזק למבקש והוא מתעקש ונוטר טינה למשיב 1 שרודף אותו. הצו שאכיפתו מבוקשת הוא צו מניעה ששורשיו נטועים בדיני היושר. וכשבא בית המשפט לאכוף סעדים על פי דיני היושר על דרך של בזיון בית משפט עליו לשקול עניין זה ולבחון את מידת תום הלב בהגשת הבקשה. השם "אלגרה" לא נעשה בו שימוש במשך 9 שנים ואם נעשה הקבלה לס' 41 לפקודת סימני המסחר הרי שניתן להשתמש בשם ישן בהעדר שימוש בפרק זמן של שנתיים. לא יעלה על הדעת לאכוף צו של עסק בחלוף עשור על אדם שלא היה צד לדיון. העסק פורק ולא צבר מוניטין. מלכתחילה היה מקום לתחום את משך ההקבלה. בית המשפט שנתן את הצו רשאי גם לקבוע את מועד פקיעתו. בשעתו הגבילה כב' השופטת את השימוש בשם בנימוק הבא:
"בנסיבות היום כאשר כל אחד מהם מנהל את עסקו בנפרד אין לתת לצד אחד עדיפות על משנהו בשימוש בשם הקודם". המבקש לא מבקש פתרון כי אם נקמה. במהלך הדיון הועלו הצעות רבות של ביהמ"ש כדי להביא לפתרון אך המבקש דחה כל נסיון.