1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים-הנתבעים שכנגד (להלן: "המבקשים"), ביום 30.3.05, בהיעדר הגנה.
א. רקע
2. ביום 8.8.04, הגישו המבקשים כתב תביעה בנזיקין בבית משפט השלום בנצרת, כנגד המשיבים הפורמליים וכן כנגד המשיב 1- התובע שכנגד (להלן: "המשיב").
כתב התביעה מייחס למשיב, בין היתר, אחריות להפסדיהם של המבקשים בעסקת מכר דירה, אשר נמכרה על ידם למשיבים הפורמליים, כאשר לצורך מימון רכישתה' נטלו אלה הלוואה מהמשיב.
3. בתמצית, תחילתו של הסכסוך, בחוזה מכר לרכישת דירה, שהיתה בבעלות המבקשים. המשיבים הפורמלים בבקשה זו, הם הקונים בעסקה המדוברת (להלן: "הקונים"), פנו למשיב לקבלת הלוואה לרכישת הנכס, תוך שיעבוד זכויותיהם בדירה, לשם הבטחת ההלוואה (משכנתא).
המשיב נענה לבקשה, וביום 3.6.2002, נחתם הסכם לקבלת ההלוואה. לצורך הבטחת זכויות המשיב בנכס, חתמו המבקשים על התחייבות בלתי חוזרת, ובה התחייבו להעביר את הזכויות בדירה על שם הקונים ולשעבדם לטובת המשיב. על סמך התחייבות זו, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בחיפה הערת אזהרה לטובת המשיב, שלאחריה, העביר המשיב את כספי ההלוואה לידי המבקשים, כפי שהוסכם (סך של 342,376 ש"ח).
במקביל, שולם למבקשים גם סכום ראשוני של 87,768 ש"ח, על-ידי הקונים.
כשליש מהסכום שהועבר לרשות המבקשים על ידי המשיב, שימש לסילוק הלוואת המשכנתא של המבקשים בבנק משכן, וכנגדו, בוטל השעבוד שרבץ על הנכס.
למרות התחייבויותיהם, לא רשמו המבקשים את הבעלות בנכס על שם הקונים, ואף לא את המשכנתא לטובת המשיב.
גם הקונים לא עמדו בהתחייבויותיהם, ולא פרעו את חובם למשיב, למרות פניות מצידו. ולפיכך, הגיש המשיב בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה, למימוש המשכון ולמינוי כונס נכסים על הדירה. בשלב זה התברר, כי המבקשים ממשיכים להתגורר בדירה האמורה.
כפי שהתברר, הקונים אף לא שילמו למבקשים את יתרת החוב כלפיהם עבור הנכס.
לפיכך, הגישו המבקשים את התביעה העיקרית בתיק זה כנגד המשיב, ובה תבעו פיצויים בגין הפרת חוזה המכר. המבקשים לא ביטלו חוזה זה, אך לא עתרו לאכיפתו בין הסעדים השונים שתבעו.
4. ביום 10.10.04, הגיש המשיב כתב הגנה בתביעה העיקרית, ובמקביל, הגיש גם כתב תביעה שכנגד בתיק זה, כנגד המבקשים ובה עתר לסעד, המורה על רישום המשכנתא על הנכס, בהתאם להתחייבות המבקשים, מינוי כונס נכסים לשם כך, וכן חיוב המבקשים להשיב לו את סכום ההלוואה שהועבר על ידי המשיב. בסמוך לאחר הגשת כתב התביעה שכנגד, הגיש המשיב בקשה לצירוף נתבעים, לפיה יצורפו גם המשיבים הפורמלים לתביעה שכנגד.
לטענת המשיב, העתק מסמכים אלה נשלח ביום 15.11.04 אל המבקשים, אשר, מצידם, מכחישים את קבלתם. כך או כך, המבקשים לא הגישו כתב הגנה בתגובה לתביעה שכנגד.
ביום 13.12.04, נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לצירוף המשיבים הפורמלים כנתבעים שכנגד. בהתאם, הוגש כתב תביעה שכנגד מתוקן לבית המשפט ביום 29.12.04. לטענת המשיב, העתק כתב התביעה שכנגד המתוקן נשלח למבקשים, כבר ביום 30.12.04. המבקשים לא מכחישים בבקשתם בפני בית משפט זה, כי הפעם, קיבלו את כתב התביעה שכנגד המתוקן. אולם, גם הפעם, לא הוגש כתב הגנה מטעם המבקשים.
ביום 3.1.05, התקיימה בבית המשפט קמא ישיבת קדם משפט ראשונה, ובעקבותיה, הועבר התיק לבית משפט זה, בהעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום לדון בו. גם הפעם, ועל אף שב"כ המבקשים נכח בדיון, והועלה נושא כתב התביעה המתוקן, אשר כבר היה בידי ב"כ המבקשים, לא הוגש כתב הגנה כחלוף 30 יום לאחריו.
ביום 2.3.05, הוגשה בקשה על ידי המשיב למתן פס"ד בתביעה שכנגד, בהיעדר הגנה. בהחלטתי מיום 23.3.05, דחיתי את הבקשה, מאחר שלא הוכח, כי אכן כתב התביעה שכנגד הומצא כדין למבקשים (שהם, כאמור, הנתבעים שכנגד) ביום 15.11.04, כפי שנטען על-ידי המשיב. החלטה זו הומצאה לכל הצדדים.
באותו יום, נתתי אף החלטה נוספת בתיק זה, בדבר חיוב הצדדים בתשלום הפרשי אגרה, הנובעים מהעברת התיק לבית המשפט המחוזי. גם החלטה זו הומצאה לכל הצדדים.
גם בשלב הזה, טרם הגישו המבקשים את כתב הגנתם בתביעה שכנגד, ולמעשה, לא התייחסו בשום צורה ואופן לקיומו של אותו כתב תביעה שכנגד, כגון על-ידי הגשת בקשה להארכת מועד להתגונן.
ביום 30.3.05, ניתן על-ידי פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשים בתביעה שכנגד, לטובת המשיב. זאת, לאחר שהוכח, להנחת דעתי, כי כתב התביעה שכנגד הומצא למבקשים ביום 30.12.04 בהמצאה אישית, ואלה לא התגוננו כנגד התביעה שכנגד.