בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
181892-07
14/05/2008
|
בפני השופט:
הרשמת ורדה שוורץ
|
| - נגד - |
התובע:
1. 01 מימון לוצי
2. 02 מימון יהודה
3. 03 אזורי צהלה בע"מ
|
הנתבע:
בנפילד פרופרטיס לימיטד
|
| החלטה |
-
בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 13.11.07.
פסק הדין ניתן על סמך אישורי מסירה כדין למבקשים אלא שלא הוגש כתב הגנה במועד מסיבותיו האישיות של בא כוחם.
- ההלכה הפסוקה לעניין בטול פסק דין היא כי על המבקש להראות עילת הגנה הראויה להתברר בבית המשפט כאשר סיבת המחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד שולית היא, קלה כנוצה וניתנת לריפוי בהוצאות.
ראה לצורך העניין ע"א 64/53
כהן נ' יצחקי
פ"ד ח 395 בעמ' 397, ע"א 184/63
קול העם בע"מ נ' קסטנר
פ"ד יח(1) 136 בעמ' 140 וע"א 3645/92
קלנר נ' לופוביץ
פ"ד מז(4) 133 בעמ' 139.
לפיכך אין בדעתי לתת הרבה דעתי על השאלה מדוע לא הגיש ב"כ המבקשים את כתב ההגנה במועד כפי שעשו זאת ב"כ הצדדים. די לי בכך שב"כ המבקשים לא נתן דעתו יותר מדי על ענייני משרדו כאשר היה טרוד בבריאותו של אביו ולבסוף אף סעדו בימיו האחרונים עד פטירתו המצערת.
- השאלה העיקרית העולה בענייננו היא שאלת עילת ההגנה שהרי אין תועלת בביטול פסק דין כאשר לא ניתן להביא בפני בית המשפט עילת הגנה הראויה להישמע.
המשיבה הגישה כנגד המבקשים תובענה לתשלום סך 143,038 ש"ח בגין אי תשלום דמי שכירות בגין מושכר ששכרו ממנה, החל מינואר 2003 עד לתום תקופת השכירות בינואר 2004 בהתאם להסכם שכירות מיום 13.12.03 ועוד כהנה וכהנה הפרשי שער ומע"מ, אך עיקר התביעה הינה בגין דמי השכירות כאמור.
בתביעתה, מציינת המשיבה, כי המבקשים נטשו את הנכס כבר במרץ 2003 לאחר ששיקים שניתנו כדמי שכירות חזרו ללא פרעון. המשיבה מוסיפה כי פרעה ערבות בנקאית שהופקדה להבטחת אי תשלום בסך 35,370 ש"ח ואף השכירה חלק מהנכס בחלק מהתקופה ולכן ניכתה מסכום התביעה את שעורה של הערבות הבנקאית ודמי השכירות שקבלה מהדיירת החילופית.
- בפי המבקשים מספר טענות הגנה. לטענתם השוכרת היחידה של הנכס היא מבקשת מס' 3 בלבד (להלן: "החברה"), גם אם היא חברה בבעלותם ובניהולם של המבקשים 1 ו 2 , מאחר וחתמו על הסכם השכירות כיזמים בלבד ובסמוך לאחר מועד כריתת ההסכם הוסבו כל התחייבויותיהם לחברה ובכלל זה גם ערבותם.
עוד טוענים המבקשים שאין לחייבם בגין התקופה בה לא שהתה החברה בנכס מאחר והסכם השכירות הסתיים בהסכמה לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים והמושכר הושכר לדייר אחר סמוך לאחר עזיבת הנכס.
בנוסף טענו המבקשים כי הינם זכאים לקיזוז סך של 250,000 ש"ח בגין שיפוץ הנכס אשר נאלצה החברה לבצע בנכס עקב פגמים בנכס שהוסתרו מידיעתם של המבקשים בעת שחתמו על הסכם השכירות.
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וחקירת המצהירים בפרוטוקול הדיון מיום 26.2.08, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה מחמת העדר הגנה ראויה להישמע בבית המשפט.
טענתם הראשונה של המבקשים דינה להדחות על הסף.
המבקשים חתמו על כתב ערבות ומכאן מקור חיובם.
לטענת המבקשים חתמו על הסכם השכירות כיזמים ואכן לאחר מספר ימים, סמוך לאחר יסודה של החברה, הוסב הסכם השכירות על שם החברה. הסכם ההסבה צורף גם לכתב התביעה.
במעמד חתימת המבקשים 1 ו-2 על הסכם השכירות, חתמו גם על מסמך שכותרתו "כתב ערבות" לפיו ערבים המבקשים 1 ו-2 ביחד וכל אחד מהם לחוד למילוי כל התחייבויות השוכרים על פי הסכם השכירות מיום 13.12.01.
הטענה, שנולדה תוך כדי דיון בבקשה, כי עם הסבת הסכם השכירות לחברה, הוסבה אף ערבותם של המבקשים 1 ו-2 לחברה הינה טענה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי.
בהתאם לכתב ההסבה הוסבו רק הזכויות והחובות על פי הסכם השכירות מיום 13.12.01 זאת ותו לא.
כתב הערבות אינו מוזכר כלל בכתב ההסבה ואין הוא חלק מהסכם השכירות עצמו. כתב הערבות הינו התחייבות בפני עצמה שאינה בטלה אלא בהסכמת שני הצדדים ואין כל טענה בפי המבקשים כי הערבות בוטלה. למעשה בתצהירו, אין המבקש 2 מתמודד כלל עם כתב הערבות ומשמעותו. כל טענתו היא כי המבקשים אינם שוכרי הנכס לאחר הסבת הסכם השכירות על שם החברה.