לפני התנגדות לביצועם של שני שיקים, ע"ס 20,000 ש"ח ו- 20,949 ש"ח, לזמני פירעון 20.12.06 ו- 31.12.06 בהתאמה. הצדדים להליך הינם צדדים קרובים בשיקים אלה, אשר הוצגו לפירעון וחוללו מסיבת חשבון מוגבל.
מדובר בשניים מתוך שלושה שיקים, אשר נמסרו בזמנו על ידי המבקשת למשיבה, בהקשר לעסקת רכישת אבני ריצוף למשטחי חניה מקורים. רכישה זו בוצעה ע"י המבקשת, במסגרת פעילותה כקבלן משנה בפרויקט נדל"ני במבשרת ציון, בו פעלה להקמת 50 יחידות דיור.
אין חולק, כי הסחורה אשר הוזמנה סופקה ואף נעשה בה שימוש בפועל בשטח ע"י המבקשת, בריצופם של משטחי החניה להם הייתה מיועדת, וכי השיק הנוסף בסך 8,832 ש"ח, הראשון מבחינת זמני הפירעון (20.8.06), נפרע. עוד אין חולק, כי לא נפל כל פגם באבני הריצוף עצמם אשר סופקו למבקשת על ידי המשיבה.
למרות זאת, כופרת המבקשת בחובתה לשלם את סכום השיקים נשוא ההליך ואף טוענת, כי השיק הנוסף לא צריך היה להיפרע.
ומה הם טעמיה לכך ?
המבקשת פורשת בהתנגדותה ובתצהיר מנהלה, אשר אף נחקר על תצהירו, את השתלשלות האירועים והעניינים שקדמה להתקשרות עם המשיבה בעסקה הנ"ל וכן את ההתפתחויות אשר אירעו לאחריה. בהקשר זה היא מקדישה חלק ניכר מהתנגדותה לסקירת זהות התאגידים והגורמים המעורבים בפרויקט הנדון, לרבות התאגיד בעל הקרקע (חברת נצבא החזקות 1995 בע"מ), הקבלן הראשי (ש.ט.ד.י חברה לבנין ופיתוח בע"מ), התאגיד המפקח (חברה מקבוצת אשטרום) והגורם בשטח מטעמו (חיים חסון).
לטענת המבקשת, פעילותה בשטח היתה אמורה להתבצע לפי מפרט הפרויקט ובכפיפות מקצועית ומעשית למפקח בשטח, מר חסון. המבקשת מדגישה, כי המשיבה שייכת לקבוצת החברות אשטרום, לה שייך אף התאגיד, אשר שימש, באמצעות מר חסון, כקבלן המפקח בפרויקט.
בהקשר לאבני ריצוף החניה כלל המפרט, לדבריה, דרישת ריצוף באבן בעובי 8 ס"מ (להלן - "
אבן מס'
8"). לפיכך, בהתאם לדרישת המפרט ואף לאור הנחיית מר חסון, היא פנתה למשיבה, בבקשת הזמנה של אבן מס' 8. ואולם, לטענתה, המשיבה שלחה נציג לאתר אשר קבע, כי די בהזמנת אבן ריצוף בעובי 6 ס"מ (להלן - "
אבן מס'
6"), וזאת הואיל ומדובר במשטחי חניה המיועדים לחנית רכבים פרטיים ולא לחניית משאיות. הסבר זה התקבל על דעתם של המבקשת ומר חסון וסוג האבן בהזמנה שונה מאבן מס' 6 לאבן מס' 8.
לטענת המבקשת, שינוי סוג האבן ההזמנה נעשו בהסתמך על המלצת נציג המשיבה אשר ביקר באתר ותוך מעורבותו המלאה והסכמתו של מר חסון לשינוי זה. נוכח מעורבותו של מר חסון בקבלת ההחלטה אודות ביצוע השינוי, ובפרט נוכח הקשר הנטען בין המשיבה לבין החברה המפקחת מטעמה פעל מר חסון, בהיותן שייכות שתיהן לקבוצת אשטרום, אף לא חששה המבקשת, לדבריה, מהסטייה מדרישות המפרט והסתמכה על האמור לעיל בהזמנתה ובביצוע הריצוף עצמו, מתוך ציפיה כי לא תהא בעיה באישורם ובקבלת תשלום בגין עבודת הריצוף מבעלת הפרויקט (חברת נצבא).
ואולם, בפועל, לא כך אירע. עוד בטרם התקבל אישור פורמלי לביצועם של משטחי החניה, חלו בפרויקט שינויים משמעותיים של הגורמים המעורבים בו, לרבות שינויי בעלות בחברת נצבא, אשר הביאו להחלפת החברה מקבוצת אשטרום, ועימה מר חסון, כמפקחת הפרויקט והכנסת מפקח חדש תחתיה.
גורם הפיקוח החדש עמד על כך שכל מרכיב בפרויקט אשר אינו עומד בדרישת המפרט, יפורק ויוחלף. בהתאם לכך, ובין היתר, לא אושרו על ידו משטחי החניה, אשר רוצפו באבן מס' 6 ולא באבן מס' 8 כדרישת המפרט.
הדבר גרם למבקשת, לטענתה, לנזקים רבים, בסך של כ- 300,000 ש"ח, הן בשל עיכוב תשלומים ע"י המפקח מול חברת שטדי, דבר שהקרין על המבקשת, והן בשל העלויות והעבודה הכרוכים בהחלפת האבנים שנרכשו, ואשר הושלכו ע"י המפקח וירדו לטמיון, באבנים מס' 8.
ומה הן טענות המבקשת כלפי המשיבה במישור המשפטי וכנגד העילה השטרית ?
המבקשת טוענת, כי בנסיבות הנ"ל מדובר בכישלון תמורה מלא של העסקה וכן היא טוענת להטעיה ולהפרת ההסכם מצד המשיבה, אשר גרמו לה לנזקים רבים.
האם יש בטענות אלה כדי להצדיק מתן רשות להתגונן מפני העילה השטרית ?
לענין טענת כישלון התמורה המלא, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. כאמור, אין חולק כי הסחורה אשר הוזמנה, אבן מס' 6, סופקה במלואה וללא פגמים כלשהם. המבקשת אף פעלה להרכבתה באתר. משכך, לא ניתן לטעון, כי אפשר יהיה להוכיח כשלון תמורה מלא בהליך עיקרי.
בעניין זה יוזכר, כי בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר הסחורה שהוזמנה סופקה, וגם אם קיימת לגביה טענה לאי התאמה, הרי שאין מדובר בכישלון תמורה מלא, אלא לכל היותר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר, כידוע, ובהתאם להלכה הפסוקה, אינו מקנה הגנה אפשרית מפני עילה שטרית.
זאת ועוד, למעשה אף לא מדובר בטענה של אי התאמה של הסחורה שסופקה למול הסחורה שהוזמנה, שהרי, אין חולק, כי הוזמנה אבן מס' 6 ולא אבן מס' 8 וזו הסחורה אשר סופקה בפועל.
משכך, אין מקום לקבלת ההתנגדות בטענה לכישלון תמורה מלא.