החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים, וזאת במסגרת כתב התנגדות לביצוע 7 שיקים אשר הוגש ע"י המבקש כנגד המשיבה, שיקים אשר מספרם 14618592 עד 14618598 ע"ס 4,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 15/8/03 ובהפרשים של חודש, עד ליום 15/2/04, כמפורט בבקשה לביצוע שטר.
המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות ובו הצהיר כי במהלך שנת 2000 קיבל הלוואה מאת המשיבה ע"ס 40,000 ש"ח, כאשר ההלוואה נערכה ללא הסכם בכתב, מאחר ומדובר בקרובי משפחה וחברים.
המבקש הוסיף והצהיר בתצהירו, כי החזיר למשיבה את מרבית כספי ההלוואה וכי בחודש 6/03 עמדה יתרת ההלוואה ע"ס 13,000 ש"ח.
המבקש מתאר בתצהירו, כי במהלך חודש 6/03 פנה אל מעבידו, מר אריה לוי, וביקש ממנו הלוואה על מנת להחזיר את החוב למשיבה, אולם מר לוי סירב לתת לו הלוואה היות והיה בקשיי נזילות.
המבקש הוסיף והצהיר כי נכרת הסכם משולש בינו ובין מעבידו מר לוי והמשיבה, לפיו ניתנו למשיבה 10 שיקים דחויים החל מה- 15/8/03 ע"ס 4,000 ש"ח (גובה משכורתו של המבקש) ועוד שיק נוסף ע"ס 3,000 ש"ח וכי המשיבה תפנה לבנק בבקשה לקבל הלוואה ומאותם כספים תקבל את יתרת חובו של המבקש בתוספת רווח בסך של 6,000 ש"ח, כאשר 21,000 ש"ח מאותו סכום יועברו ישירות למר לוי וזאת ע"מ שיהיה גם לו אינטרס להשתתף בעיסקה.
לבסוף המבקש הצהיר בתצהירו הנ"ל כי המשיבה החתימה אותו ואת מר לוי על סיכום לפיו היא אמורה להחזיר סכום הכסף לאחר קבלת הכסף מהבנק, אולם לאחר שהיא קיבלה את השיקים, לא הסכימה המשיבה לדבר עם המבקש ועם מר לוי, ועל כן נתן את הסכמתו למר לוי לבטל את השיקים.
המבקש נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלך החקירה העיד כי אכן לפני שנת 2000 הלוותה המשיבה כספים למבקש, אולם דובר על הלוואה דרך אשתו ולא ישירות אליו.
בנוסף לכך, העיד המבקש כי מדובר ב- 13,000 ש"ח, וכן נשאל האם בידיו אישורים בכתב על כך שהחזיר את הכספים בגין שתי ההלוואות ובכך חזר על ההסדר המשולש הנ"ל.
המבקש הוסיף והעיד כי הוא הפקיד כספים בחשבון של המשיבה, כאשר נשאר חוב בסך של 13,000 ש"ח בלבד וכאשר בידיו מסמכים על כך שהוא הפקיד את כל הכספים בחשבון שלה.
המבקש נשאל האם בידיו אישור להפקדת השיקים, והוא השיב כי מדובר באמון הדדי במשפחה, וזאת תשובתו.
המבקש תיאר כיצד הילדים העבירו למשיבה את הכסף ידנית מאחר והיא היתה במצב קשה ועל כן "הילדים הניחו לה את הכסף על השולחן לפני כשנה וחצי".
מאוחר יותר במהלך החקירה המבקש העיד כי הינו חייב 17,500 ש"ח.
לבסוף המבקש העיד כי המשיבה רימתה אותו, ניצלה את מעבידו ועשתה "עוקץ" וכל זאת כאשר למבקש עדים על כך שאכן שילם לה את הכסף.
המבקש סיכם את טענותיו תוך שהוא חוזר על כל המפורט בבקשה וכן בתצהיר, וזאת באמצעות חברו אשר נכח בדיון. חברו טען טענות עובדתיות שונות אשר לא הוזכרו בדיון ובתצהירו של המבקש, וכן הוסיף כי הוא לא קיבל קבלה מאחר והוא לא קיבל את הכסף.
ב"כ המשיבה סיכם את טענותיו וטען כי היות ומדובר בקרובת משפחה, המשיבה נתנה במבקש אמון ונתנה לו הלוואות בשתי הזדמנויות שונות, הלוואות אשר לא נפרעו במשך שנים רבות.
ב"כ המשיב מפנה למסמך אשר הוזכר בתצהירו של המבקש ובו התייחסות לשתי ההלוואות השונות, וכל זאת כאשר המבקש לא טרח להציג ראיות כלשהן לכך שאכן שילם משהו על חשבון חובו ועל כן אין מקום ליתן למבקש רשות להתגונן.
נציג המבקש, חברו, השיב לב"כ המשיבה וטען כי המסמך הנ"ל הינו כולו לטובת המשיבה, כאשר היא החתימה את המבקש ולקחה את המסמך יחד עמה, וכי המשיבה עצמה אישרה כי המבקש אכן שילם לה. בתום הדיון נטען ע"י חברו של המבקש כי במידה ותינתן רשות להתגונן, יש להעביר את התיק לביהמ"ש השלום באשדוד.
ביום 9/11/05 הוגשה "בקשה בהולה לצירוף מסמכים בטרם מתן החלטה בהתנגדות" ע"י עוה"ד שרה אילוז, יחד עם הודעה על החלפת ייצוג, תוך הפקדת יפוי כח בהתאם.
מדובר בדפי הפקדה של הבנק, מהם עולה, ולו לכאורה, כי אכן הופקדו סכומים שונים לחשבונה של המשיבה, אולם משמעות קבלת המסמכים הנ"ל הינם תיקון התצהיר אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות וקיומו של דיון נוסף במעמד הצדדים.