החלטה בתיק בשא 16843/07

1.       המבקש הגיש לבית משפט זה את התובענה שבת.א. 668/06 ובו עתר לפסק דין הצהרתי כי לו זכות ב 13.5% מהחלקים בבנין הבנוי על חלקה 45 בגוש 18012 וכי הוא זכאי לתיקון שטח היחידה מס' 4 שבהסכם החלוקה שנחתם עם הנתבעת כך ששטח היחידה יעמוד על ל530 מ"ר ולא על  124 מ"ר כקבוע בהסכם.

          בבקשה שלפני (בש"א 16843/07) עותר המבקש להתיר לו " לפצל את הסעדים הנתבעים בתיק זה מסעדים אחרים להם זכאי מאת המשיב".

          המשיבה מתנגדת לבקשה. 

2.       המבקש, באמצעות באת כוחו עו"ד גב' חלא מוסא, טען כי בעת שהגיש את הבקשה הוא לא תבע את זכויותיו בגג הבנין "שכן הזכויות בגג לא הוסדרו בהסכם בין הצדדים". לטענתו, במהלך ניהול התביעה הגיעו לאזניו שמועות על כך שמשתכללת עסקה בנוגע לגג בין המשיבה לבין צד שלישי אך לא היו לו ראיות על כך. ברם, במהלך ניהול התביעה התאמתו חשדותיו והוא קיבל לידו הסכם לפיו המשיבה מכרה את הזכויות בגג לצד שלישי, היינו חברת אורי בורי בע"מ, "לרבות זכויות המבקש למחצית הגג".

          המבקש טען כי הוא מתכוון לתבוע בעתיד את זכויותיו בגג עפ"י החוק וכן את כל הנזקים ו/או ההפסדים שיגרמו לו ו/או הרווחים שיופקו משימוש בגג או מהפרת זכויותיו.

          המבקש טען כי פיצול הסעדים מתבקש בשל שני הטעמים שלהלן:

                            "6.1   בשלב זה ובטרם גיבוש הנזקים, המבקש אינו יכול להגיש תביעה על מלוא זכויותיו ונזקיו.

                            6.2     עצם העובדה שההליך נשוא תיק זה הוא בחלקו לצו הצהרתי אינה מונעת בעתיד טענה מטעם המשיב למעשה בית דין נגד תביעה שעניינה זכויות המבקש בגג הבנין והדבר מעלה חשש לחסימת דרכו של המבקש לפנות בתביעה בענין הגג שכן התביעה היא לתיקון הסכם החלוקה ולא רק לצו הצהרתי".

3.       המשיבה מתנגדת לבקשה.

ב"כ המשיבה טען, עו"ד עופר גוט, טען עניינה של התובענה העיקרית הוא בהסכם חלוקה של נכס מבונה.

ב"כ המשיבה טען כי מרשתו ערכה עסקה עם חברת אורי בורי ביחס לחלק מחלקיה בנכס המבונה לפי הסכם החלוקה.

לטענת המשיבה -

"אין בפי המבקש טענה כי חסרות לו עובדות לשם הגשת תובענה או כי נזקיו הנובעים מעילת תביעתה, קרי הסכם החלוקה, טרם גובשו. למעשה אין בבקשה ללמד על אינטרס לגיטימי של המבקש לפיצול ההליך שבכוחו לגבור על האינטרס בדבר ההגנה על המשיבים ועל בית המשפט מפני התדיינות כפולה".

ב"כ המשיבה הוסיף כי "לצד הדברים טוען המבקש כי אינו זקוק לפיצול סעדים, ואם כך, לשם מה הוגשה הבקשה מלכתחילה?".

4.       לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות הענין הגעתי למסקנה כי אין הצדקה  להיענות לבקשה.  

          הרעיון הגלום בתקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן  - "התקנות") הינו רעיון אחד, היינו כי אין זה מן הדין להציק לנתבע פעמים רבות בשל עילה אחת: ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 169.  

          עניינה של התביעה שלפנינו הוא לסעד הצהרתי באשר לזכויות קנייניות.  גם טענות המבקש בענין גג הבנין הן טענות בקשר לזכויות קנייניות.

          לא מובן על שום מה עותר המבקש לעכב את הגשת תביעתו בענין הגג למועד עתידי. אם יש למבקש זכויות קנייניות בגג, הרי שהזמן לדון בהן הוא היום, בעת הדיון בתביעתו שבת.א. 668/06. אין כל הצדקה לגרור את הנתבעת להליך נוסף בעתיד כאשר המבקש (התובע) יכול למצות את מלוא זכויותיו בהליך הנוכחי.

          זאת ואף זאת: כידוע, אין תובע זקוק לרשות בית המשפט לתבוע סעד אחר בנפרד כאשר בית המשפט שבו תבע את תביעתו הראשונה אינו מוסמך ליתן לו גם את הסעד האחר. מקום שדיני הסמכות מחייבים את התובע להגיש תובענות נפרדות, ממילא אין הוא יכול לרכז את כל מבוקשו בכתב תביעה אחד: ד"ר יואל זוסמן, שם, בעמ' 170.