החלטה בתיק בשא 1598/06

1. המבקשת עותרת למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר תשלום יתרת חובה בחשבון עו"ש ובהלוואה שלא שולמה במלואה.

למען הסר ספק, אני מורה על תיקון הפרוטוקול מיום 12.11.07 באופן שיובהר כי המבקשת המפורטת בכותרת החלטה זו נחקרה בדיון.

2. כתב התביעה כשיר להתברר בסדר דין מקוצר כפי שכבר נקבע בהחלטת כב' הרשמת קויפמן מיום 01.05.06. אין מקום לטענות בעניין זה בסיכומים שכן פלוגתא זו הוכרעה.

יוער כי המבקשת אשר עתרה לגילוי מסמכים ואף ערערה על החלטה בעניין זה וערעורה התקבל באופן חלקי בהחלטה מיום 20.09.06, לא טרחה לתקן בקשתה המקורית לרשות להתגונן, לפרטה או לצרף לה חוות דעת כנטען בגוף הבקשה.

3. סכום התביעה, נכון למועד הגשתה, מורכב מיתרת חובה בחשבון עו"ש בסך 5,850, יתרת חוב בהלוואה מיום 17.02.04 בסך של 15,113 וחובות כרטיסי אשראי בסך 431 ש"ח.

מנספחי כתב התביעה עולה כי יתרת החובה בחשבון העו"ש עמדה ביום 15.12.05 ע"ס 5,703 ש"ח לאחר שביום 28.11.05 נפרעה יתרת ההלוואה לחשבון בסך של 39,600 ש"ח. מעבר ליתרת חובה זו ובטרם הועמדה יתרת ההלוואה שלא נפרעה לפרעון, כבר היו בחשבון ההלוואה פיגורים בסך של 15,094 ש"ח כאמור בנספח ב' לכתב התביעה.

עיון בנספח ו' לכתב התביעה מלמד כי בטרם מצב עובדתי זה עמד החשבון ביתרת חובה של מעל 80,000 ש"ח ובמקביל היו פיגורים בהלוואה.

המבקשת אישרה מצב עובדתי זה בחקירתה וכן אישרה כי יתרת הזכות הזמנית בחשבון נולדה מפרעון חסכון של בתה.

אין בידי לקבל טענות המבקשת כי מדובר בהרחבת חזית, אלא עסקינן בשאלות בחקירה נגדית הנוגעות לטענות המבקשת בתצהירה.

4. אם עסקינן בהרחבת חזית, אזי דווקא סיכומי המבקשת עוסקים בעיקרם בטענות עובדתיות אשר לא נטענו כלל ואשר נולדו לשיטת המבקשת לאחר הדיון.

מקבל אני את עמדת המשיב כי תקבולים שונים לאחר הגשת התביעה אינם משמיטים הקרקע מתחת לכתב התיעה, כאמור בספרו של בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006) עמ' 78.

5. לאחר ברירת המוץ מן התבן לא מצאתי כי בפי המבקשת ולו טענה עובדתית מפורטת אחת אשר יש בה כדי להראות הגנה לכאורה.

בבקשת רשות להתגונן אין די בהפרחת ססמאות אודות הטעיה, מצג שווא, חיוב ריבית ביתר, חוסר תום לב ותנאים מקפחים בחוזה אחיד.

6. המבקשת לא פירטה ולו ראשית ראיה ביחס לחישוב החוב השגוי לטענתה. למרות שניתנה לה אפשרות לעיין במסמכים לא טרחה היא להפנות לתשלומי ההלוואה ולהראות מדוע לא קמה למשיב הזכות להעמיד את ההלוואה לפרעון כפי שעשה.

הטענה כי החשבון היה ביתרת זכות הינה היתממות העומדת בסתירה לעובדה כי בהלוואה היו תשלומים שלא נפרעו במועד טרם הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי.

ככל שחפצה המבקשת להוכיח כי לא היה מקום לפרוע את יתרת ההלוואה לאחר פרעון החסכון של בתה, היה עליה לפרוס תשתית עובדתית רחבה ממנה ניתן היה ללמוד על טענותיה בדבר חוסר תום ליבו של הבנק בפרעון ההלוואה.

טענות כאמור לא נטענו אלא המבקשת הסתפקה כאמור בסיסמאות ריקות מתוכן ממשי.

הוא הדין בנוגע לריביות, הפרת חובת תום הלב והאמון והשענות על סעיפים מקפחים בחוזה אחיד אשר בוטל בשלב מאוחר יותר ע"י בית הדין לחוזים אחידים.

כל הטענות נטענות כלאחר יד ללא תשתית עובדתית ומבלי לקשור קשר עובדתי בין הטענות המשפטיות לעובדות המקרה.