הקדמה
:
לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת נבילה דלה מוסא) מיום 3/4/08, אשר על פי הנטען בבקשה הומצא בפקס למשרד בא כוחם הקודם של המבקשים ביום 6/5/08.
הערעור הוגש בפועל בתאריך 23/6/08, אף שמניין ה-45 ימים הסתיים ביום 20/6/08 שהינו יום שישי בשבוע, ובשל כך המועד האחרון להגשת הערעור הינו 22/6/08, כך שהאיחור בהגשת הערעור הוא איחור של יום אחד. הבקשה דנא להארכת המועד להגשת הערעור הוגשה רק ביום 25/6/08.
טענות הצדדים
:
לטענת המבקשים, הגשת הערעור באיחור של יום אחד נבעה מהעובדה שבא כוחם הנוכחי של המבקשים קיבל לידיו את ייצוגם רק לאחרונה, בעיצומו של מעבר למשרד חדש, וכן כתוצאה מכך שעקב בעיות עם בעלי המשרד הקודם, לא הצליח עורך הדין להישאר במשרד עד למעבר, כך שלמעשה לא היה לו מקום עבודה של ממש בתקופת המעבר.
המבקשים טוענים כי יש בטעם המפורט כדי להצדיק הארכת המועד כמבוקש.
מאידך, המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה.
לטענתה, הבקשה שהוגשה על ידי המבקשים הינה בקשה סתמית ולאקונית, אשר אינה מפורטת די הצורך, וממילא אין בנסיבות המצוינות בה כדי להצדיק הארכת המועד להגשת ערעור. כן טוענת המשיבה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, כך שגם מטעם זה יש להורות על דחייתה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי באותו אופן בו פעלו המבקשים כדי לדחות את הדיונים בבית המשפט קמא, פעם אחר פעם, כך הם פועלים גם כיום, ועל כן גם מטעם זה מוצדק לדחות את בקשתם.
דיון והכרעה
:
בראש ובראשונה יצוין כי לבקשה לא צורף תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות המועלות במסגרתה, ודי בכך כדי להביא לדחייתה על הסף. עם זאת, גם לגופו של עניין אין בדעתי להיעתר לבקשה ודין טענותיהם של המבקשים להידחות, כפי שיפורט להלן.
המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 ל
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:
"תקסד"א").
טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א 5636/06
נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006):
"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו".
מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ב"ש 1038/85
בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986)).
ההבחנה שיש לעשות באשר לנסיבות האיחור היא בין נסיבות שהן בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, שאינן מהוות "טעם מיוחד", לבין נסיבות שהן בגדר "כוח עליון" (בש"א 6402/96
הועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).
אמנם בהתאם לנטען בבקשה, האיחור בהגשת הערעור הינו איחור בן יום אחד בלבד, ואולם הטעמים שציינו המבקשים להגשת הערעור באיחור, ובכלל זה חילופי ייצוג וכן מעבר משרד של בא כוחם, אין בהם כדי להוות טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.
באשר למשך האיחור, כבר נקבע לא אחת כי אף איחור בן יום אחד אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד להארכת מועד, וגם במקרה של איחור כזה, על המאחר ליתן צידוק לאיחורו (ע"א 694/01
מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח', תק-על 2001 (2) 831 (2001); בש"א 902/98
PARAG HOLDINGS
נ' הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה (לא פורסם, 28/4/98); בש"א 3086/95
אנגל חברה לקבלנות כללית נ' בויום מהנדסים, פ"ד מט (5) 89 (1995)).
אף הטענה בדבר חילופי עורכי דין (טענה שלא פורטה די הצורך והועלתה באופן כללי וללא ציון תאריכים מדויקים), אין בה כדי לסייע למבקשים, שכן מקום בו מדובר בטעמים הקשורים ביחסי עורך דין ולקוחו, לרבות העברת הטיפול מעורך דין אחד למשנהו, אין הדבר מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (בש"א 2212/94
ישעיהו נ' בובליל (לא פורסם, 20/12/94); ב"ש 600/86
שינפלד נ' כורים בע"מ (לא פורסם, 22/10/86)). לפיכך, גם בטענה זו אין משום טעם מיוחד להארכת מועד.
כך גם ביחס לטענה בדבר מעבר בא כוח המבקשים למשרד חדש, שכן נסיבות אישיות ידועות וצפויות אינן עולות כדי "טעם מיוחד" (בש"א 1786/08
יוסף חבה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (לא פורסם, 21/5/08).