החלטה בתיק בשא 13836/08

1.         המשיבה הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, בטענה כי המבקשת חייבה את לקוחותיה בגין שיחות בינלאומיות לפי שער דולר הגבוה מהשער הייציג, בניגוד להסכמים עמם.

2.         המבקשת הזדרזה להגיש בקשה זו, לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, וזאת עוד בטרם הגישה תגובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית. הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה ביום 6.7.08, ועד כה לא הוגשה תגובת המשיבה (המבקשת בבקשה זו) לבקשה לאישור התובענה הייצוגית, אף כי חלף המועד הנקוב בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולבית המשפט לא הוגשה בקשה להארכת המועד.

3.         בבקשה לחיוב המשיבה במתן ערובה לתשלום הוצאות המשפט, טוענת המבקשת כי סיכויי התובענה הייצוגית להיות מאושרת נמוכים ביותר. אכן, סיכויי התביעה להצליח הם אחד השיקולים שבית המשפט מביא בחשבון כשהוא דן בבקשה להטלת ערובה לתשלום הוצאות המשפט (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), סעיף 690, רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650). אמנם, כאשר מדובר בתאגיד, והמשיבה היא חברה בע"מ, נטל ההוכחה מוטל על שכם החברה התובעת, להראות כי אין מקום להטיל עליה חיוב במתן ערובה, משום שיהיה ביכולתה לשלם הוצאות משפט אם תפסיד בדין (ראה סיכום ההלכות בנושא בהחלטתי בת.א. 2554/06, בש"א 12825/07 איי.טי.אס. שירותי תנועה בע"מ נ' Decell Inc., תק-מח 2007(3) 11062). אולם, בכל הנוגע להוכחת סיכויי התביעה, עשתה המשיבה את מה שנדרש ממנה: היא הגישה בקשה מפורטת לאישור התובענה הייצוגית, ובקשה זו נתמכת בתצהיר. המבקשת, לעומת זאת, לא טרחה עד כה להגיש תגובה לבקשה. בנסיבות אלו, ברור שאין כל בסיס לקבל את טענתה כי סיכויי התובענה קלושים, ולמעשה אין לבית המשפט בשלב זה כל דרך להעריך את סיכויי התובענה, אף שזה אחד מהשיקולים החשובים בעניין הטלת הערובה. אך אם לקבל את דברי המבקשת עצמה, בדו"ח מיידי שהגישה בעקבות הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בתיק זה, הרי שהיא הודיעה כי היא " לומדת את התביעה ואין באפשרותה... להעריך, בשלב זה, את סיכוייה" (נספח ב' לתגובת המשיבה). די בכך כדי לדחות את הבקשה.

4.         השיקול המרכזי בהטלת ערובה על החברה הוא יכולתה לשאת בהוצאות המשפט אם תפסיד בדין. מדובר בעניין עובדתי טהור. גם בעניין זה לא טרחה המבקשת להגיש תצהיר, אף כי כאמור לעיל נטל הראיה בסוגיה זו מוטל על המשיבה. המשיבה אכן הרימה את הנטל. בתצהיר מנהלה, יעקב אביעד, נאמר כי על פי מאזן החברה לשנת 2007, המצורף לתגובה, למשיבה עודף נכסים על התחייבויות בסך העולה על מיליון ש"ח. בנוסף, רואה החשבון של החברה מאשר כי בשיטת עבודתה, קרי: לפי מפתח של עלות בתוספת רווח (cost plus), היא איננה יכולה להיות במצב גרעוני. המשיבה לא הגישה תשובה לתגובת המבקשת ולא ביקשה לחקור את אביעד על תצהירו. יש גם לציין כי ההוצאות בהן מדובר בשלב זה, שבו טרם אושרה התובענה הייצוגית, אינן עולות על כמה עשרות אלפי שקלים, על פי הניסיון השיפוטי הקיים. אין מדובר בסכומי עתק.

5.         על כל האמור לעיל, יש להוסיף ולומר כי יתכן שהכללים שנקבעו לעניין הטלת ערובה על תובע בדין הכללי יהיו שונים כאשר מדובר בתובענה ייצוגית. מרכז הכובד של תובענה זו מצוי באינטרס הציבורי שבהרתעה ובאכיפת נורמות התנהגות ראויות, ומטרות אלו מסיטות את שיקול הדעת מן התובע המייצג לעבר שיקולים ציבוריים. לא לחינם פטר המחוקק תובע מייצג מתשלום אגרת משפט עם הגשת הבקשה לאישור התובענה, והורה על הקמת קרן למימון תובענות ייצוגיות (סעיף 27 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006). אינני מביע דעה נחרצת בסוגיה זו, שכן גם לו היה מדובר בתביעה רגילה לא היה מקום להטיל ערובה על התובעת במקרה הנדון, מן הסיבות שפורטו לעיל.

6.         לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7.         המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א בתשרי, תשס"ט (10 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.