1. המשיב 1 (להלן: "
התובע"), יליד 1.1.41, נפגע קשה בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 14.2.04. התובע טופל בבי"ח רמב"ם, משם הועבר להמשך טיפול, לבי"ח לוינשטיין, ולאחר מכן אושפז בבי"ח אלישע, שם הוא מאושפז עד היום, במצב רפואי סטטי, אשר יפורט להלן.
2. בבקשה דנן עותרות חברות הביטוח, המבקשות 2 ו- 3 (להלן: "
המבקשות"), להעברת התובע לאישפוז במחלקה לאישפוז סיעודי מורכב בבית אילדן (להלן: "
בית אילדן"), בטענה, לפיה האישפוז בבי"ח אלישע (שעלותו 860 ש"ח ליום), יקר יותר, בעוד שאישפוז בבית אילדן (שעלותו 580 ש"ח ליום), עונה, באופן סביר, על כל צרכיו של התובע. (לפי מסמכים שהומצאו לאחר הגשת הבקשה, ההפרש בין שני המוסדות גדול אף יותר).
לטענת המבקשות, חייבות הן, על פי הדין, במימון טיפול סביר, וכי עליהן לממן חלופה יקרה יותר, רק כאשר החלופה היקרה נחוצה לרווחת הניזוק.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה בטענה, כי בית אילדן אינו יכול לענות על כל צרכיו של התובע.
עוד טוענים המשיבים, כי הסכמת המבקשות, עד כה, לאישפוזו של התובע בבי"ח אלישע יוצרת השתק ומניעות כנגד טענתם, במיוחד לאור כך שלא היה כל שינוי בנסיבות.
4. אמור מיד, כי אין מקום לקבל את טענתם האחרונה הנ"ל, של המבקשים, ואין לראות בעבור הזמן מאז אישפוזו של התובע בבי"ח אלישע ועד להגשת הבקשה דנן, כיוצר השתק או מניעות.
5. לצורך הדיון בטענתם הראשונה והעיקרית, ובטרם אחליט בבקשה, מיניתי את ד"ר אילנה פרבר, מומחית ברפואה פיזיקלית ושיקום, כמומחית מטעם ביהמ"ש, על מנת שתבדוק את תנאי האישפוז בשני המוסדות הנ"ל ותחווה דעתה באשר ליכולת שני המוסדות למלא צרכיו של התובע.
על פי חוות הדעת, נמצא התובע במצב וגטטיבי עם תגובה מועטה ולא עקבית לסביבה. הוא זקוק להשגחה רפואית צמודה ואינו מתאים לטיפול בבית.
בפי המומחית שבחים לבי"ח אלישע, אולם היא התרשמה לטובה גם מאילדן, אם כי היא מציינת שהמחלקה הסיעודים באילדן די צפופה (2-3 מאושפזים בחדר, עם חדר רחצה צמוד).
עוד מציינת המומחית, כי כדי לבצע צילום רנטגן, וכן במצבי חירום, יש להעביר את החולה למד"א או למיון.
לדעת המומחית, עדיף להשאיר את התובע באשפוז במקום בו הוא נמצא כבר שנתיים ימים, כלומר - בבי"ח אלישע, שם הוא מקבל טיפול מטבי.
6. סבורתני כי, בנסיבות הענין יש מקום להיעתר לבקשה, ואלה נימוקי:
אין חולק, שעל פי דיני הנזיקין יש להעדיף את טובתו של הניזוק. קביעת שיעור הפיצויים בנזיקין (ובכללה גם אופן הטיפול בניזוק), מושתתת על הגישה האינדיווידואליסטית, שכן על המזיק להחזיר, ככל האפשר, את המצב "לקדמותו".
על המזיק לספק לניזוק את הטיפול אשר יכול, באופן הטוב ביותר, להטיב את מצבו, או אף לאפשר לו חיים וטובים יותר (גם אם לא ניתן לשפר את מצבו הרפואי) - ע"א 357/80 -
יהודה נעים ו-2 אח' נ' משה ברדה . פ"ד לו(3), 762; ע"א 6978/96 - בערעור שכנגד:
סמדר עמר נ' בערעור שכנגד . פ"ד נה(1), 920 ,עמ' 924-925, ופסקי הדין הנזכרים שם.
עם זאת, אין לדרוש מהמזיק אשר יוציא הוצאות בלתי סבירות, אשר אין בהן כדי להביא תועלת ממשית לניזוק.
אולם, בענייננו (בניגוד למקרים אשר נדונו בפסקי הנ"ל), על פי חוו"ד המומחית, אין הבדל מהותי בין הטיפול אשר יינתן לתובע בבית אילדן, לעומת הטיפול שהוא מקבל בבי"ח אלישע.
7. על פי חוו"ד המומחית, תנאי האישפוז בבי"ח אילדן הינם טובים, כפי שעולה מהאמור בסוף עמ' 3 ותחילת עמ' 4 לחוות דעתה. 2-3 מאושפזים בחדר עם חדר רחצה צמוד, הינם תנאים סבירים בהחלט, ואף הטיפול הרפואי הניתן בבית אילדן, על פי חוו"ד המומחית, הינו טיפול רפואי טוב.
המומחית אף מפרטת את הצרכים להם זקוק התובע, ואינה מציינת כי צורך כלשהו מהם אינו יכול להתמלא בבית אילדן.
אמנם, במקרה חירום, או לצורך צילום רנטגן, יש להעביר את המאושפז למד"א או למיון, אולם אין בכך כדי להוות הבדל כה משמעותי, עד שיש להימנע מלהורות על העברתו אל בית אילדן.