זוהי בקשה לביטול פסק - דין שניתן נגד המבקשת (הנתבעת 3) ביום 31.3.04 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמה.
בתיק ביהמ"ש מצוי אישור מסירה למבקשת לפיו בוצעה מסירת מסמכי התביעה בכתובת המבקשת: סביוני עתלית 28 עתלית ביום 27.1.04, אך המבקשת סירבה לחתום.
בתצהיר התומך בבקשה למתן פסק - דין טוען שליח המסירה כי הגיע לכתובת הנמענת, קרן דרעי, ביום 27.1.04 בסביוני עתלית 28 עתלית, "ומסרתי את המסמכים לידיה - סירבה לחתום".
בתצהיר התומך בבקשתה לביטול פסק - הדין טוענת המבקשת כי כתב - התביעה לא נמסר לה, שכן בתאריך זה לא התגוררה בכתובת האמורה אלא ברח' סורוקה 33 חיפה. (מאז חודש פברואר 2003). המבקשת לא צירפה ראיה כלשהי לתמיכה בטענתה זו (צילום מתעודת זהות, חוזה שכירות, ו/או חוזה מכר), ובחקירתה הנגדית התברר כי פני הדברים שונים.
ראשית, אישרה המבקשת כי בזמן שחתמה על כתב - הערבות מסרה לבנק את הכתובת סביוני עתלית 28 עתלית. לדבריה, גרים בכתובת זו חמה וחמותה, והיא התגוררה במקום זה כחודשיים בלבד.
בתשובה לשאלה הודתה המבקשת כי "נכון להיום (3.3.05) במשרד הפנים אני עדיין מופיעה כרשומה בכתובת סביוני עתלית 28 דירה 4 עתלית". (תדפיס משרד הפנים - מש/1). עוד ציינה המבקשת כי היא "רשומה כגרה בסביוני עתלית מאז שהייתי רווקה כי עברתי כמה דירות בשכירות".
מן האמור לעיל עולה כי המשיב ביצע את המצאת מסמכי התביעה בכתובתה של המבקשת אשר נמסרה לו על ידה, הרשומה ככתובתה גם בתעודת הזהות שלה. המצאת מסמכי התביעה בוצעה אפוא כדין, וביטול פסק - הדין, אם בכלל, הוא משיקול דעת בית - המשפט ולא מחובת הצדק.
עסקינן בתביעת בנק נגד שלושה נתבעים: נתבעים 1,2 הם הוריה של המבקשת (הנתבעת 3), וכולם נתבעים בגין ערבותם להלוואה שנטלו החייבים העיקריים (הילה אלבאז בתם של הנתבעים 1,2 ואחותה של הנתבעת 3, וכן חב' נ. הילה שיווק והפצה בע"מ - שבבעלותה ו/או ניהולה של הילה אלבאז).
לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:
1. כתב - התחייבות וערבות להחזרת הלוואה מיום 20.11.01.
2. העתק מדף החשבון של ההלוואה המשקף את מצב החוב, וכולל את שיעור הריבית.
המסמך מאומת ע"י מורשה חתימה מטעם הבנק.
התביעה על פי נספחיה ראויה להידון בסדר דין מקוצר שכן "די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית, ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו, שיפרטו כיצד חושב הסכום אותו הוא תובע". (ע"א 688/89 הילולים נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מ"ה 188 (3) בעמ' 196).
ביום 25.4.04 ניתן פסק - דין נגד הנתבעים 1,2 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמם, ואילו הנתבעת 3 הגישה בקשה לביטול פסק - הדין, שניתן נגדה ביום 31.3.04.
המבקשת טוענת בתצהירה כי בהיותה בת 23, מובטלת ובחודש השביעי להריונה, חתמה לבקשתו של אביה על כתב - התחייבות וערבות להחזרת הלוואה ע"ס 110,000 ש"ח שניטלה ע"י חב' נ. הילה שיווק והפצה בע"מ. לדבריה, עלתה ארצה 6 שנים קודם לכן, אינה בקיאה בעברית, ומתקשה בקריאה ובהבנה. כן טענה כי חתמה על כתב - הערבות מבלי שהוסברו לה מהותה ופרטיה.
המבקשת ממשיכה וטוענת כי לא היתה מעורה בחברה ולא ידעה כי היא מצויה בקשיים ובחובות. עוד טענה המבקשת כי מיום חתימתה על כתב - הערבות ועד למועד בו נודע לה על ההליך המשפטי לא קיבלה מהמשיב שום הודעה או התראה כלשהי על קיומו של חוב בגין ההלוואה.
טענותיה של המבקשת רחוקות מלהיות מדוייקות. המבקשת אישרה כי חתמה על "גילוי מידע לערב" (מש/2), הכולל פיסקה לפיה: " הריני מצהיר ומאשר בזה, כי הבנק הביא לידיעתי את העובדות המפורטות להלן בקשר עם החוב הנערב בחוזה הערבות (להלן: "החוב הנערב"), והוסברה לי מהותו של חוזה הערבות על ידי הבנק, ואני מסכים ליטול על עצמי את ההתחייבויות המפורטות בו". המבקשת חתמה 4 פעמים לצד הסעיפים העיקריים ב - מש/2, וכן חתמה פעם נוספת בתחתית המסמך, היכן שמופיע בבירור הכיתוב: "ערב יחיד". המלים "ערב מוגן" נמחקו.
המבקשת היא ערב יחיד שאינו מוגן, ועל אף טענתה כי כשחתמה על מש/2 לא הסבירו לה על מה היא חותמת, הרי שהמבקשת, אשר חתמה על כתב - הערבות ועל טופס "גילוי מידע לערב", מוחזקת כמי שקראה את הכתוב במסמכים אלו, הבינה את האמור בהם, ואישרה בחתימת ידה את הסכמתה לתוכנם.
בע"א 467/64 שוויץ נ' בלץ ואח', פ"ד י"ט (2), עמ' 113, בעמ' 117 נאמר בהאי לישנא: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא".... ובע"א 325/89 טוויל נ' בית - מנוחה לזקנים בני - ברק, פ"ד מ"ד (1) 341, בעמ' 349-348 נקבע כי: "אפילו עיוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעיסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה, והפרטים אינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה "לא נעשה דבר", אינה עומדת לחותם".