1. המבקשים עותרים לעיכוב ביצועו של פסק - הדין מיום 18.12.06, שניתן בבית משפט זה ע"י כב' השופטת גבריאלה (דה - ליאו) לוי, וזאת עד להכרעה בבקשתם למתן רשות ערעור,שהגישו לבית המשפט העליון. מדובר בפסק-דין המאשר פסק בוררות, שחייב את המבקשים לשלם למשיבים סכום של כ- 500,000 ש"ח.
2. הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה בשעתו נגד המנוח אבי מנע ז"ל, שהלך לעולמו במהלך המשפט, והמבקשים, אלמנתו ובנו, כיורשיו, באו במקומו. לטענת המבקשים, על אף שהם נכנסו בנעלי המנוח כיורשיו בלבד, הליכי ההוצל"פ שנקטו המשיבים בעקבות פסק הדין, מתייחסים גם לרכושם ולזכויותיהם האישיים, שאין מקורם בעיזבון, כמו משכורתה של המבקשת. לשיטת המבקשים, בהתאם לסעיף 126 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 אחריות היורשים לחובות העיזבון, כל עוד לא חולק העיזבון, הינה "בנכסי העיזבון" בלבד. עוד טוענים המבקשים, כי המשך נקיטת ההליכים ואי עיכוב ביצועו של פסק הדין, עלולים להביא לתוצאות בלתי הפיכות, בקיפוח פרנסתה של המבקשת ובקריסתה הכלכלית ואף עלולים להוביל למאסרה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי סיכויי הערעור טובים.
3. בתגובתם מיום 26.2.06, מתנגדים המשיבים בתוקף לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לטענתם, המבקשת לא פירטה את כלל הנכסים שירשה מבעלה המנוח ולא ציינה, כי מזה שנה ניתן צו ירושה לטובתה ולטובת בנה, כך שהעיזבון כבר חולק וכי במסגרת חלוקת העיזבון, אף ירשו המבקשים בנוסף לנחלה במושב מרגליות, מלונית - צימר וכן זכויות מכסות ביצים. עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור הינם קלושים, שכן מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק בוררות.
4. בתשובת לתגובת המשיבים, טוענים המבקשים, כי אמנם הוצא צו ירושה, אולם טרם חולק העיזבון בפועל, כך שעדיין יש תחולה להוראת סעיף 126 לחוק הירושה. המבקשים מוסיפים, כי ביום 10.4.06 התקיים דיון בפני ראש ההוצל"פ בבקשת המבקשים לביטול כל ההליכים שננקטו שלא כנגד העיזבון, והמבקשת אף נחקרה בפניו, אם כי, טרם ניתנה החלטה בעניין. המבקשים מדגישים, כי מדובר בגביית חוב המגיע כמעט ל- 500,000 ש"ח, שעלול להביא לקריסתה של המבקשת. באשר לסיכויי הערעור, מוסיפים המבקשים, כי הם מעלים בבר"ע טענות משפטיות שטרם הוכרעו בהלכה הפסוקה, כך שקיימים סיכויים טובים שתתקבלנה. המבקשים מציינים, כי אין להם התנגדות, ליתן את המשק כעירבון להבטחת חובם הפסוק, שלטענתם, שוויו עולה על גובה החוב הפסוק. לשיטתם, משכון המשק והפעלתו ע"י המבקשים, בהסכמת המשיבים, ישמר את זכויות המשיבים כזוכים, וימנע תוצאה בלתי הפיכה, ובנוסף, עצם הפעלתו והנבת פירותיו, יאפשר למבקשים להתחיל לפרוע את החוב הפסוק.
5. הגשת הערעור כשלעצמה איננה מונעת בעד המשיבים - הזוכים להוציא לפועל את פסק הדין; צריך טעם מיוחד כדי שבית המשפט ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי זכייתו. טעם מיוחד מותנה בדרך כלל בהצטברותם של שני גורמים אלה : האחד - סיכוי טוב לקבלת הערעור; והשני - קושי בהחזרת המצב לקדמותו, אם פסק הדין ימומש והערעור יתקבל לאחר מכן, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ראה ע"א 2965/96
עטיה נ.
עיריית תל-אביב - יפו ואח', פד"י נ(1) 668, 672 ובש"א 8240/96
חנני נ.
פקיד השומה, פד"י נ(5), 403). בנוסף, כאשר מדובר בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב ביצועו של פסק הדין.
6. בעניינו, עיון "בהסכם הפשרה" המצורף לבקשה לאישור פסק בוררות מיום 10.3.05, מלמד כי המחלוקת בין הצדדים איננה כספית גרידא אלא משולבים בה עניינים הקשורים לניהולם של עסקים משותפים.
באשר לטענותיה של המבקשת בדבר נקיטת הליכים נגד זכויותיה האישיות, שאינן חלק מנכסי העיזבון, מדובר בטענות העומדות להכרעה בפני ראש ההוצל"פ בראשל"צ, שם אף נחקרה המבקשת; משכך, סבורני, כי מן הראוי שהצדדים ימתינו להכרעתו של ראש ההוצל"פ בעניין זה.
7. באשר לסיכויי הערעור: מעיון בבקשתם של המבקשים למתן רשות לערער עולה, כי המבקשים מעלים טיעונים כבדי משקל שלא מן הנמנע, כי בית המשפט העליון יקבלם או לכל הפחות להחזיר את הצדדים להתדיינות מחודשת.
באשר לגורם השני בדבר הקושי בהחזרת המצב לקדמותו, מקובלת עלי טענת המבקשים, כי ביצועו המידי של פסק הדין עלול למוטט את המבקשת כלכלית. מדובר בגביית חוב בסכום משמעותי של כ- 500,000 ש"ח; מנגד, "
העקרון הוא כי הזוכה בדין רשאי לקבל לידיו את פירות זכייתו, מיד עם הנתן ההחלטה המזכה" (בג"צ 5580/98 סופר נ. שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4), 319), אולם, מאחר והמבקשים מציעים ערובה שיש בה כדי לכאורה להבטיח את גביית החוב הפסוק בבוא העת, שהינה משכון המשק, סבורני, כי יש בכך איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בב"ש 978/84
שיכון עובדים בע"מ נ.
מלובנציק, פ"ד לח(4), 572):
"ומלבד שני השיקולים שכבר הוזכרו על בית המשפט, הדן בבקשה לעיכוב ביצוע, גם לבחון ולשקול את מאזן הנזקים או מאזן הנוחיות והאינטרסים של הצדדים ואת התוצאות, שתיגרמנה לכל אחד מהם בהמשך להחלטה. כאשר נזקו של האחד יהא קשה ואילו לצד שכנגד ייגרמו רק השהייה או נזק שניתן לפצות עליו, תגבר הנטייה שלא ליצור עובדות מוגמרות, ולעתים ניתן יהא להסתפק בערובה מתאימה, שימציא הצד המבקש עיכוב הביצוע. כל אלה שיקולים במסגרת הנסיבות המיוחדות, כדי לא לעשות פלסתר התוצאה בערעור (ב"ש 646 /82, בעמ' 19), כשהעיקרון הבסיסי הוא כאמור בתקנה 466 הנ"ל, היינו, כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועם של פסק-דין או החלטה"
8. לאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין בכפוף למשכון זכויות המבקשים במשק החקלאי במושב מרגליות לטובת המשיבים וזאת עד להכרעה בערעור.
ניתנה היום 23 באפריל, 2006 (כ"ה בניסן תשס"ו) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
|
שאהר אטרש, שופט
רשם בית המשפט המחוזי
|
מירי בן-עמי