הנתבעת עותרת לחייב את התובעת למסור לה תצהיר
גילוי ספציפי של המסמכים המפורטים בסעיף 3 לבקשה, ולאפשר לה
לעיין בהם.
במסגרת התביעה עתרה התובעת להשבת אגרת שילוט שנגבתה שלא כדין, המסתכמת בסכום של 8,494,068 ש"ח .
התובעת טענה כי היא מפרסמת שילוט חוצות על גבי "מתקני פרסום עירוניים", החל משנת 2002, וזאת לאחר שזכתה במכרז, שהקנה לה את הזכות לכך, תמורת תשלום דמי זיכיון עבור השימוש שהיא עושה במתקנים אלה. לטענתה, על פי הסכמי הזיכיון, עליה לשלם עבור הנתבעת אגרות שילוט הנגבות כדין, אלא שבשלב מסויים התברר לה, כי החיובים בגין אגרות שילוט שהוטלו עליה במהלך השנים, הוטלו שלא כדין ובחוסר סמכות. הטעם לכך הוא, שהסכום שנגבה על ידי הנתבעת הוא מס מוסווה, ורק 10% מהסכום הכולל שנגבה שימש את הנתבעת לצורך מימון הפעולות שלשמן נועדה האגרה. בנוסף, טוענת התובעת כי הדבקת המודעות מתבצעת מטעמה, ולכן אין יסוד לחיובה בגין רכיב ההדבקה. לפיכך, טענה התובעת, כי הגבייה אינה חוקית והיא בלתי סבירה באופן קיצוני, ויש להשיב את הפרשי הסכומים.
בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, בין היתר, כי התובעת הפיקה רווחים משמעותיים מפירסום השלטים בתחומה המונציפלי של הנתבעת, אך במקביל, וללא הצדקה, היא מבקשת לשנות את אגרת השילוט, לה התחייבה מראש במסגרת ההסכמות בין הצדדים. לטענת הנתבעת, התובעת מנועה מלצאת כנגד ההסכמות בין הצדדים, שכן היא בחרה להתקשר עם הנתבעת על בסיס שיעורי אגרות שילוט אלה, ומעולם לא העלתה טענות אלה במשך תקופת התקשרותם הארוכה של הצדדים.
בקשת הגילוי נסבה על עשר קבוצות של מסמכים, שהתובעת טוענת כי הם מהווים סודות מסחריים ודרישת גילויים היא גורפת ומכבידה, וזאת ללא רלוונטיות להליך וללא הצדקה.
המתווה הדיוני הרלוונטי לגילוי ועיון במסמכים פורט בהרחבה בפסק דין שניתן לאחרונה ברע"א 9322/07
Gerber Products Company
נ' חברת רנדי בע"מ (15/10/08). בפסק הדין נקבע, כי התנאי הראשון לקיומה של חובת גילוי הוא שהמסמכים יהיו רלוונטיים לעניין נשוא התביעה. פרשנות תנאי זה היא מרחיבה למדי, ונקבע, בין היתר, כי חובת הגילוי קיימת גם כאשר תועלתם של המסמכים המבוקשים היא עקיפה, ואפילו אם המסמכים לא יהיו קבילים בהליך עצמו. בנוסף, לא נדרש להוכיח כי הרלוונטיות של המסמכים היא וודאית, וניתן להסתפק בהוכחת רלוונטיות אפשרית (וזאת מאחר שמדובר בשלב מקדמי, ולא ניתן לבחון את טענות הצדדים במלואן). מנגד, קיימים סייגים העשויים להוביל לצמצום היקף הגילוי, גם כאשר מדובר במסמכים רלוונטיים להליך. כך לדוגמה, כאשר יש בגילוי בכדי להכביד על בעל הדין, או שדרישת הגילוי היא בלתי סבירה בנסיבות העניין.
שיקול נוסף העשוי להצדיק את צמצום היקף הגילוי ואף את מניעתו הוא קיומו של סוד מסחרי הגלום במסמכים המבוקשים.
סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, כמידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בקלות על ידי האחרים, שסודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעל הסוד המסחרי נוקט באמצעים סבירים בכדי לשמור כל סודיותו של הסוד המסחרי.
במסגרת האיזון הראוי בין אינטרס הגילוי לבין השמירה על הסוד המסחרי נקבע בפסיקה כי יש לקבוע הסדרי גילוי שיצמצו את הפגיעה ככל האפשר, לחייב את הגילוי רק בזיקה לתשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה ולבחון האם ניתן להסתפק בראיות חלופיות שפגיעתן בסודות המסחריים של בעל הדין קטנה יותר. על בית המשפט להימנע ממצב שבו בעל דין עושה שימוש לרעה בהליך הגילוי והעיון לשם השגת סודות מסחריים למטרות בלתי ראויות, ולכן אין לאפשר את הגילוי כל עוד לא הונחה תשתית ראייתית, לפחות מינימלית, לטענות מבקש הגילוי, ובכל מקרה להגביל את היקף הגילוי רק למסמכים הכרחיים לבירור התביעה (רע"א 918/02
ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ (19/6/02); רע"א 3638/03
ביטום תעשיות
פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן ישראל בע"מ (16/9/03); בש"א (תל אביב-יפו) 14993/07
Decell Inc
נ' איי.טי.איי. אס שרותי תביעה בע"מ(3/6/08)).
בהתאם למתווה זה, יש לבחון את קבוצות המסמכים השונות שגילויין נדרש-
(א) המאזנים החשבונאיים, דוחו"ת כספיים וכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת לשנים 1996-2004- בסעיף 11 לתשובתה לתגובה טוענת הנתבעת כי היא מוותרת על רכיב גילוי זה, ובכך מתייתר רכיב זה של הבקשה.
(ב) מחירון ללקוחות התובעת בעיקר בשנים 1990 ואילך- בתשובתה לתגובה, עומדת הנתבעת על רכיב בקשה זה, ולחלופין, מוכנה לצמצם את דרישתה לשנים 1998-2003. בתגובתה, טוענת התובעת כי מדיניות המחירים שלה היא סוד מסחרי מדרגה גבוהה ביותר, שכן היא פועלת בשוק תחרותי מאד. התובעת מציינת כי במסגרת הליך הגילוי, היא מסרה לנתבעת שני הסכמים מדגמיים, שערכה עם צדדים שלישיים בתקופה הרלוונטית לתביעה, וניתן להסתפק בכך לצורך ההליך. מעבר לכך, לטענתה, אין במדיניות המחירים בכדי ליתן ביטוי כלשהו לסכום האגרה הראוי. אני בהחלט שותף לעמדת התובעת. איני רואה כל קשר בין מדיניות המחירים של התובעת לבין שיעור האגרה הראוי, האמור להיקבע על פי קריטריונים ברורים ומוגדרים, וללא כל קשר למחירי הפרסום. בניגוד לטענת הנתבעת בבקשתה, איני סבור כי מדיניות התובעת בדבר תעריפי הפרסום עשויה להעיד על כך שהתובעת שקלה את צעדיה בעניין תשלום האגרה בתקופה הרלוונטית, ולכן אינה זכאית להשבת אגרות הפרסום. על פני הדברים, ספק עד כמה סכום האגרה בגין פרסום השלטים הוא פונקציה של תעריפי המחירים, ומנגד, חיוב התובעת בגילוי המסמכים הקשורים למדיניות המחירים, עלול להכביד עליה יתר על המידה ולפגוע באינטרסים עסקיים שלה (גם אם הם אינם בגדר סוד מסחרי כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות).
(ג) מסמכים המעידים על מדיניות שינוי תעריפי התובעת ללקוחותיה- כשם שאין לחייב את התובעת בגילוי המחירון ללקוחותיה, כך גם אין לחייבה במסמכים המעידים על שינוי כלשהו בתעריפים, ומאותה הסיבה. אציין, כי גילוי מסמכים אלה עשוי להכביד על התובעת אף יותר מגילוי הקבוצה הקודמת, שכן משמעות הדבר היא בחינה מדוקדקת של הפרשי התעריפים, ולכך, כאמור, אין כל הצדקה.
(ד) הסכמים מכל סוג שחתמה התובעת עם עיריות או רשויות מקומיות לצורך מתן שירותי פרסום, שילוט או שירותים נלווים אחרים- הנתבעת טוענת, כי גילוי מסמכים אלה עשוי להבהיר את מידת מודעותה של של התובעת בעניין תשלום אגרות השילוט, ניסיונה בתחום, ומודעותה לגבי אגרות השילוט בערים אחרות (על מנת שניתן יהיה להשוותה עם מידת מודעותה לגובה אגרות השילוט בתל אביב). אני סבור כי מדובר בדרישה מכבידה ביותר, שאין בה צורך ממשי, שכן התובעת עצמה טוענת כי היא היתה מודעת לחלוטין לעניין גובה סכום האגרה, אלא שהיא לא ידעה שהמדובר בחיוב בלתי חוקי או שגוי. בתשובתה לתגובה, מציעה הנתבעת לצמצם את דרישתה לשנים 1998-2003. אני סבור כי גם לדרישה עדכנית זו, המצומצמת בהשוואה לקודמתה אך רחבת היקף בפני עצמה, אין כל הצדקה.
(ה) כתבי בית דין בכל הליך משפטי שבו היתה מעורבת התובעת בנוגע לתשלום אגרות מכל סוג שהוא- דרישה זו היא גורפת מדי. היא גם מערבת אינטרסים של צדדים שלישיים. ייתכן שראוי, אם בכלל, לצמצמה להליכים ספציפיים ומוגדרים, תוך מחיקת פרטים מזהים. אם תוגש דרישה מתוקנת יבחנו אותה הצדדים בנפרד.
(ו) תכתובות של התובעת עם עיריות או רשויות מקומיות בנוגע לתשלום אגרה בכלל ותשלום אגרת שילוט בפרט- בתשובתה לתגובה, הציעה הנתבעת לצמצם את היקף הגילוי לתכתובות שבהן השיגה התובעת על גובה האגרה בפני הרשויות המקומיות. דרישה זו היא סבירה יותר, ולאור הרלוונטיות האפשרית של המסמכים, יש להעתר לה. התובעת מתבקשת לגלות בתצהיר תוך 30 יום את דבר קיומן של התכתובות האמורות, ולאפשר את העיון בהן תוך 30 יום נוספים.
(ז) הצעותיה של התובעת בכל המכרזים שבהם השתתפה והודעת בעל המכרז על תוצאותיו; מכתבים או פניות של התובעת לבעלי מכרזים בהם השתתפה לצורך מתן שירותי פרסום או שילוט בהם השיגה על גובה האגרה- לטעמי, אין קשר ישיר בין גובה הסכומים שהציעה התובעת במכרזים השונים לבין סבירות שיעור האגרה, ומנגד, חיוב התובעת בגילוי מסמכים אלה עשוי לפגוע באינטרסים העסקיים של התובעת, באופן שאינו יחסי למידת הרלוונטיות שלהם. בהקשר זה, אין רלוונטיות לעובדה שהנתבעת אינה חברה מסחרית המתחרה עם התובעת. לפיכך, נדחים שני רכיבים אלה.
(ח) הסכמים עם צד שלישי מכוחם נדרש הצד השלישי לשאת בתשלום אגרת הפרסום או השילוט- הנתבעת טוענת, כי ככל שקיימים הסכמים מעין אלה, הרי שהתובעת אינה רשאית לתבוע את השבת הפרשי האגרה. התובעת טוענת בתגובתה, כי לא מצויים ברשותה הסכמים או מסמכים מעין אלה. טענה זו נתמכה בתצהיר מטעם התובעת, ולכן נדחה רכיב זה של הבקשה.
(ט) החלטות ופרוטוקולים של התובעת בנוגע להחלטות להשתתף בכל אחד ממכרזי הנתבעת בהם השתתפה- הנתבעת טוענת כי גילוי החלטות אלה יבהיר את השיקולים שניצבו בבסיס החלטת התובעת להשתתף במכרזים השונים ואת המשקל שייחסה לאגרת הפרסום. אני שותף לעמדת התובעת לפיה מדובר בדרישה מכבידה וגורפת של מסמכים פנימיים שעשויים להיות חסויים, ולפחות במתכונתה הנוכחית, אין לה הצדקה. אציין, כי לצורך העניין, אין רלוונטיות לשאלה, האם החלטות ופרוטוקולים עשויים להיחשב כ"סוד מסחרי".