1. המשיבה הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה שהמבקשת איננה משלמת למבוטחיה ולצדדים שלישיים התובעים אותה את הריבית הקבועה בחוק, במקרים בהם תגמולי הביטוח משולמים בחלוף 30 יום ממועד הגשת התביעה. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת בגין פגיעה ברכבה, שכן הרכב הפוגע היה מבוטח אצל המבקשת, ולטענתה הריבית ששולמה לה איננה תואמת את הנדרש בחוק, וכך נוהגת המבקשת גם עם מבוטחים או צדדים שלישיים אחרים. הקבוצה התובעת הוגדרה ככוללת הן מבוטחים בביטוח מקיף אצל המבקשת, והן מי שקיבלו מהמבקשת תגמולי ביטוח כצד ג'.
2. המבקשת הגישה בקשה לדחות על הסף את התביעה (למעשה היה צריך לבקש למחקה על הסף) בשל העדר עילה לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). המבקשת טוענת כי על פי סעיפים 3(א) ו-4(א) לחוק תובענות ייצוגיות, וסעיף 2 לתוספת השניה לחוק, ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגד מבטח רק בעניינים הנוגעים ליחסים החוזיים שבין המבוטח, או מבוטח פוטנציאלי ("לקוח"), לבין המבטח. המבקשת מדגישה כי רשימת המקרים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית היא רשימה סגורה. המשיבה, שהיא צד שלישי שהגיש תביעתו נגד המבקשת מכוח עילה
נזיקית, איננה זכאית להגיש תובענה ייצוגית בעניין הנדון, ואין בינה ובין המבקשת יריבות חוזית. המבקשת מסתמכת על ההחלטה שניתנה בת.א. 1773/06, בש"א 13624/04
מדינת ישראל ואח' נ' ליאור שפירא ואח', תק-מח 2008(1) 6451 (כב' השופטת ד"ר ד. פלפל, 10.2.08), שבו נפסק כי לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות אלא על ידי מי שיש לו חוזה עם מבטח או סוכן ביטוח, או שניהל מו"מ עמם (ואז הוא נחשב כ"לקוח").
אשר לשלב בו מועלית הבקשה למחיקה על הסף, טוענת המבקשת כי אמנם הכלל הוא שבית המשפט איננו דן בבקשה למחיקה על הסף בתובענה ייצוגית, אלא במקרים יוצאי דופן בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום. הלכה זו חלה מקל וחומר לאור הוראת סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, המאפשרת לבית המשפט לאשר תובענה ייצוגית גם בהעדר עילה אישית, תוך מתן הוראות להחלפת התובע הייצוגי (ראה: רע"א 2022/07
הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ, תק-על 2007(3) 3016, מפי כב' השופט א. גרוניס). אך במקרה דנא, מדובר בסוגיה פשוטה, שדורשת בירור פשוט יחסית, שיש בו כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור התובענה, וזה המקרה שבו יש לדון בבקשה למחיקה על הסף, על פי הלכת
אר און הנ"ל.
3. ב"כ המשיבה טוען כי ניתן לראות בצד ג' המגיש תביעה נגד חברת ביטוח "לקוח" לעניין סעיף 2 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, וכי אין צורך בקיום יחס חוזי בין התובע לבין חברת הביטוח. יש לפרש את המונח 'לקוח' בהרחבה, על מנת להגשים את תכלית החוק. כך נפסק בת.א. 1618/06 בש"א 15818/06
ליאור ציגלר נ'
HOT
שידורי טלוויזיה בכבלים ואח', תק-מח 2007(2) 1275, מפי כב' השופטת צ. ברון, 17.4.07, כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד "בזק" אף שאיננה "עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן, משום שהיא קשורה במערכת הסכמים עם HOT, שהיא "העוסק". מכאן נובע כי ניתן להסתפק בקשר עקיף בין התובע הייצוגי לבין הנתבע. תכלית החוק, כמפורט בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, מחייבת מתן פרשנות מרחיבה, שתאפשר את אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, כמו גם מתן סעד הולם לנפגעים.
זאת ועוד, לטענת המשיבה הקבוצה התובעת כוללת גם מבוטחים שחברת הביטוח לא שילמה להם את הריבית המגיעה על פי החוק בגין תגמולי הביטוח. לכן, אין סיבה למחוק את התובענה, שהרי לפי סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, בית המשפט יוכל לאשר את התובענה, תוך מתן הוראה לגבי החלפת התובע המייצג.
4. יאמר מייד: לו סברתי כי המשיבה נעדרת עילת תביעה אישית, מן הסוג המאפשר לה הגשת תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, לא הייתי מאפשר את המשך ניהול התביעה רק בשל האפשרות להחליף תובע ייצוגי על פי סעיף 8(ג)(2) לחוק זה. אמנם כן, אם לאחר בירור הבקשה לאישור התובענה הייצוגית מסתבר כי המבקש עצמו נעדר עילת תביעה אישית, מוסמך בית המשפט להורות על החלפתו, כאשר מתקיימים כל שאר התנאים האחרים לאישורה של התביעה. אך אין זאת אומרת שניתן לנצל לרעה הוראת חוק זו, ולהגיש
מלכתחילה תובענה ייצוגית על ידי אדם שברור כי איננו זכאי להגישה, קרי: אדם שאיננו משתייך כלל לקבוצה אשר רשאית להגיש תובענה על פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות. כך לא יעלה על הדעת, למשל, שבן הדת הנוצרית יגיש תביעה נגד יצרן מזון שאיננו כשר בעילה של הטעיית הצרכן, ויטען כי אם תאושר התביעה, ניתן יהיה להחליפו בצרכן יהודי. לא לשם כך נועדה הוראת סעיף 8(ג)(2) לחוק.
5. אולם במקרה דנא, נראה לי כי המשיבה זכאית להגיש תובענה ייצוגית נגד המבקשת בעניין הנדון, מכוח הוראות חוק התובענות הייצוגיות. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "
לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה...". סעיף 4(א)(1) לחוק קובע כי רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית "
אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)...". מכאן שעל מנת שלאדם תהא זכות להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית צריכות להתקיים שתי דרישות מצטברות: האחת - קיומו של "עניין" מאילו המפורטים בתוספת השניה לחוק; והשניה - קיומה של עילה לתבוע בקשר לעניין זה.
כאשר בתחום הביטוח עסקינן, מאפשר סעיף 2 לתוספת השניה לחוק הגשת תובענה ייצוגית, שהיא: "
תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לעניין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו".
6. לאור האמור לעיל, יש לבחון האם התובענה הייצוגית שמבקשים לאשר בתיק זה נוגעת לעניין כאמור בתוספת השניה, והאם למשיבה יש עילה בעניין כאמור. ב"כ הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה האם ניתן לראות את המשיבה כ"לקוח" על פי סעיף 2 לתוספת השניה. לו היה עלי להכריע בשאלה זו, הייתי סבור כי אין בסיס לסברה שניתן לראות בצד שלישי המגיש תביעה נגד חברת ביטוח "לקוח" של החברה. לפירוש שכזה אין כל אחיזה לשונית בחוק (כך גם פסק בית המשפט העליון כי לא ניתן לראות בערב "לקוח" של בנק: ע"א 1304/91
טפחות נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309, שאושר בע"א 5893/91
טפחות נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573). סביר להניח כי סעיף 2 לתוספת השניה נוקט במונח "לקוח", משום שהוא מתייחס גם ליחסים בין סוכן הביטוח לבין המבוטח, וכן לפרק הזמן הקודם לכריתת חוזה הביטוח, כאשר לא נחתם חוזה לבסוף. פרט לכך, תתכנה עסקאות בין חברת ביטוח לבין צדדים אחרים, שאינם בבחינת חוזה ביטוח (למשל: מתן הלוואה על ידי חברת ביטוח). אך ברור כי הכוונה לא הייתה לראות בצד שלישי המגיש תובענה נגד חברת ביטוח "לקוח". אולם, אינני סבור שעל מנת להגיש את התביעה הייצוגית בתיק זה, צריכה המשיבה להיות "לקוח": די לה בכך שהתובענה עוסקת בעניין כמפורט בסעיף 2 לתוספת השניה, ושיש לה עילה להגשת התובענה. בתנאים אלה עומדת המבקשת.
7. התנאי הראשון להגשת תובענה ייצוגית הוא, כאמור, קיומו של עניין כמפורט בתוספת השניה. בענייננו, נוגעת התובענה הייצוגית לשאלת גובה הריבית שחייבת חברת הביטוח לשלם במסגרת תגמולי הביטוח, ושאלה זו בהחלט באה בגדרו של סעיף 2 לתוספת השניה לחוק, שכן היא נוגעת ליחסי המבטח עם המבוטח. תביעת הצד השלישי נגד חברת הביטוח - כאשר מדובר בביטוח אחריות - מוגשת מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, אשר קובע כי: "
בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח...". מכאן עולה כי חברת הביטוח משלמת לצד השלישי את תגמולי הביטוח בהתאם להתחייבותה כלפי המבוטח, שכן זכותו של הצד השלישי היא לקבל את הסכום המגיע למבוטח.
התובענה הייצוגית שמבקשים להגיש בתיק זה נוגעת לשאלה מהו סכום הריבית שצריכה המבקשת לשלם
למבוטח שפגע ברכבה של המבקשת, ושאלה זו היא בקשר לעניין שבין מבטח למבוטח, ועל כן באה בגדרו של סעיף 2 לתוספת השניה. בכך, התמלאה הדרישה הקבועה בסעיף 3(א) לחוק, קרי: הגשת "
תביעה כמפורט בתוספת השניה". כך גם התמלאה הדרישה הראשונה הקבועה בסעיף 4(א)(1) לחוק, קרי: הגשת תביעה "
בעניין כאמור בסעיף 3(א)". אשר לדרישה השניה הקבועה בסעיף 4(א)(1) לחוק, קרי: הגשת תביעה על ידי "
אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)", הרי שגם דרישה זו מתמלאת בענייננו. ברור לחלוטין כי לצד השלישי - המשיבה במקרה דנא - יש עילה בעניין גובה הסכום המגיע למבוטח שפגע בה על פי חוזה הביטוח שבינו לבין המבטח (המבקשת), שכן על פי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח זה גם הסכום שישולם לצד השלישי.
8. לאור כל האמור לעיל, אין כל מניעה שהמשיבה תגיש את התובענה הייצוגית שהיא מבקשת להגיש, ככל שהדבר נוגע לשאלת העילה האישית על פי חוק תובענות ייצוגיות, למרות שהיא איננה מבוטח או לקוח של חברת הביטוח. עוד יש לציין כי המשיבה מבקשת להגיש את התובענה הן בשם צדדים שלישיים שקיבלו את תגמולי הביטוח מהמבקשת, והן בשם מבוטחיה של המבקשת. בשלב זה לא אתייחס לשאלה האם זכאית המשיבה, שהיא צד שלישי, לייצג גם את הקבוצה הכוללת את מבוטחי המבקשת. שאלה זו תידון במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.
9. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. הואיל והבקשה נדחתה לא מהנימוקים שהעלה ב"כ המשיבה, אין צו להוצאות בשלב זה, והעניין ישקל במסגרת ההחלטה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית.
10. המבקשת תגיש כתב תשובה בתוך 20 יום ממועד קבלת החלטה זו (כפי שביקשה ואושר לה בבש"א 12918/08).
11. המזכירות תעלה את התיק לקביעת מועד לדיון מוקדם בבקשה לאישור התובענה הייצוגית לאחר הגשת כתב תשובה של המבקשת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית (ככל שיוגש).
12. המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.