המבקשת, עמותה שהוקמה ונרשמה כדין בשנת 2007 ובה חברים תושבי שכונת רוממה הישנה בחיפה, מבקשת לבטל את החלטת ההחייאה שניתנה ביום 10.8.07 על ידי כב' השופטת ר. למלשטרייך בביהמ"ש המחוזי בחיפה ולפיה הוחיאתה המשיבה 1 לאחר שהייתה מחוקה מזה זמן. כן מבקשת המבקשת לצרף אותה כצד להליך ההחייאה שבנדון. יצוין כי פסק הדין ניתן, כאמור, ע"י מותב אחר במסגרת התורנות בפגרה. מאחר וכל נושא הסכסוך בעניין בית הכנסת ברוממה מתברר בפני, הועברה גם בקשה זו, הקשורה באותו סכסוך, לבירור בפני.
המשיבה 1 הינה עמותת בית הכנסת מאיר אשר מטרותיה הן "ניהול ואחזקת בית כנסת". המשיבה 1 נרשמה כעמותה בשנת 1987 ונמחקה מפנקסי רשם העמותות ביום 27.6.02 בגין אי הגשת מסמכים ודו"חות כספיים כנדרש על פי חוק העמותות. במאי 2007 הגישה המשיבה 1 בקשה להחייאתה לביהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת פש"ר 538/07 והמציאה למשיב 2 את המסמכים הדרושים לפי דרישתו לצורך החייאתה.
הרקע לויכוח בין העמותות הינו מאבק שליטה על בית הכנסת בשכונת רוממה הישנה כאשר המאבק נסב על דרך הניהול והשימוש בבית הכנסת בין קבוצת התושבים שאינם חרדים ובין קבוצת חרדים שהחלה להשתמש בבית הכנסת לאחרונה, למורת רוחם של התושבים שאינם חרדים.
לטענת המבקשת, על אף שפנתה לרשם העמותות (המשיב 2), ביקשה ממנו לצרפה להליך ההחייאה והביעה התנגדותה להחייאת העמותה, התנגדותה לא הובאה לידיעת ביהמ"ש שדן בהליך ההחייאה ולא ניתנה לה כל הזדמנות להשמיע טיעוניה בעניין. על כן, מבקשת היא לבטל את ההחלטה שניתנה ביום 10.8.07 על ידי כב' השופטת ר. למלשטרייך ולפיה בוצעה החייאת המשיבה 1, וזאת עד לאחר בדיקת טענות המבקשת לגופן, בדיקת דוחותיה הכספיים של המשיבה 1 והתאמתם לכספים המצויים בחשבונותיה. כן מבקשת היא לצרפה להליך החייאת העמותה.
המבקשת טוענת כי מטרת החייאת העמותה הינה הקמת ו/או המשך קיום ישיבה בבית הכנסת ומטרה זו אינה חוקית ואינה מתיישבת עם רוחם ולשונם של דיני העמותות. כן טוענת המבקשת כי רשם העמותות לא בדק האם בקשת ההחייאה הוגשה על ידי מי שהוסמך לכך וכן לא נבדקו כראוי מסמכי העמותה ופעילותה במשך השנים בהן הייתה מחוקה. לטענת המבקשת, היה על רשם העמותות לבדוק האם הדו"חות שהוגשו נכונים והאם הכספים שדווחו אכן נמצאים בחשבון הבנק ומנוהלים בשם העמותה.
עוד טוענת המבקשת כי החייאת העמותה המחוקה תביא לידי כך שהעמותה המחוקה תוסיף ותבסס את מעמדם הבלתי חוקי של קבוצת החרדים בבית הכנסת שבנדון ולטענת המבקשת אסור שעמותה תשמש כלי שרת להשתלטות על מבנה ציבור וזו למעשה מטרת החייאתה של העמותה המחוקה, לטענת המבקשת. כן טוענת המבקשת כי רשם העמותות לא בדק כראוי את טענותיה בדבר קיום פעילות בלתי חוקית במבנה בית הכנסת על ידי המשיבה 1.
רשם העמותות מתנגד לביטול החלטת ההחייאה. לטענתו, קיימים 2 תנאים לאישור החייאת עמותה על ידי ביהמ"ש: הבקשה להחייאה הוגשה בידי העמותה, אחד מחבריה או אחד מנושיה; שוכנע ביהמ"ש כי העמותה המשיכה בעסקיה או הייתה מופעלת בעת שנמחק שמה. לטענת רשם העמותות, העמותה מילאה אחר התנאים הקבועים בחוק והגישה את המסמכים הדרושים על פי הנהלים ורשם העמותות בדק את המסמכים שהוגשו כפי שנהוג במקרים בהם אין חשש להעלמות כספים וזיוף דו"חות כספיים וזאת משום שלמיטב ידיעתו לא נטענה טענה כזו באף אחת מן העתירות שהוגשו בעניין.
רשם העמותות טוען כי אינו אמור ליידע כל מי שאינו צד להליך, אך לפנים משורת הדין, הגם שהמבקשת אינה צד להליך, יידעה ב"כ המשיב את ב"כ המבקשת בכל הצעדים שננקטו עד להגשת תגובת רשם העמותות ואף הביאה את דבר ההתנגדות שהוגשה אליו לבית המשפט ככתבה וכלשונה (מכתבה של המבקשת צורף לתגובת המשיב שהוגשה לביהמ"ש ביום 8.8.07 במסגרת פש"ר 538/07). כן טוען רשם העמותות כי השיב לכל דרישותיה של המבקשת במכתבה מיום 30.7.07. לטענת רשם העמותות, ב"כ המבקשת לא דאג לברר מהם הנהלים במקרה של החייאת עמותות ומהן הדרישות אותן דורש רשם העמותות לצורך אישורו את החייאת העמותה. רשם העמותות טוען כי לא סטה מן הנוהל המקובל אצלו ונתן תגובתו לביהמ"ש לאחר שהמשיבה 1 הגישה את כל שנדרש ממנה והדברים נבדקו על ידי רשם העמותות בטרם מתן התגובה לביהמ"ש.
המשיבה 1 טוענת כי למבקשת אין כל זכות עמידה או מעמד בהליכים להחייאת המשיבה 1 ולכן אין באפשרותה לעתור לביטול פסק הדין שניתן במסגרת פש"ר 538/07. עוד טוענת המשיבה 1 כי הגוף המוסמך לבחון את טענות המבקשת הינו המשיב 2, רשם העמותות ואין זה מתפקידו של ביהמ"ש לעשות כן. המשיבה 1 טוענת כי רשם העמותות בדק את טענות המבקשת לעומקן והן נדונו ונדחו על ידו. כן טוענת המשיבה 1 כי טענות המבקשת היו בפני ביהמ"ש כאשר קיבל את עמדתו של המשיב 2 בנוגע להחייאת העמותה וקבע כי יש לדחות את טענות המבקשת.
דין הבקשות להדחות. אבהיר להלן.
סעיף 59 לחוק העמותות, תש"ם-1980 קובע כי "
על ביטול מחיקת עמותה יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיף 369 לפקודת החברות והתקנות שהותקנו על פיו".
סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, קובע כי:
"
חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה ; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה".
יש לציין כי סעיף 369 לפקודת החברות בוטל בחוק החברות, תשנ"ט - 1999, אך ההוראות שבוטלו אינן פוגעות בזכות לבקש ביטול מחיקת עמותה (ראה: סעיף 367(א)(3) לחוק החברות).
מהמסמכים שצורפו לתשובת המשיב לבקשה עולה כי המשיבה 1 הגישה לרשם העמותות את כל המסמכים הדרושים וכי רשם העמותות אף פנה למשיבה 1 בבקשה לקבל מסמכים שהיו חסרים לטעמו וליתן מענה לעניינים מסוימים אשר היה צורך בבדיקתם בטרם מתן המלצתו של רשם העמותות להחייאת העמותה. כן עולה מתגובת רשם העמותות לבקשת ההחייאה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי במסגרת פש"ר 538/07 כי רשם העמותות ביצע תפקידו ובדק את הנושאים שהיו דרושים בדיקה, כולל התנגדותה של המבקשת להחייאת העמותה. רשם העמותות אף השיב לב"כ המבקשת, לאחר ששמע את עמדתה של המשיבה 1 בעניין טענות המבקשת ובדק את הטענות, כי לא מצא עילה המונעת ממנו לאשר את החייאת העמותה. בנוסף, רשם העמותות צירף לתגובתו שהוגשה לביהמ"ש ביום 8.8.07 את מכתבה של המבקשת בעניין טענותיה כנגד החייאת המשיבה 1. רשם העמותות ציין בתגובתו שהוגשה לביהמ"ש במסגרת פש"ר 538/07 כי בדק את טענות המבקשת בעניין התנגדותה להחייאה ולא נמצאה כל עילה בגינה לא ניתן לאשר את החייאת העמותה. מהמסמכים שהוגשו עולה כי רשם העמותות פעל כדין ועל פי הנהלים ובדק את טענות המבקשת. על כן, לא ניתן לקבל את טענות המבקשת כנגד התנהלותו של רשם העמותות בהליך בקשת ההחייאה שהוגש על ידי המשיבה 1.
בנוגע לטענות המבקשת כי יש ליתן לה זכות טיעון בנוגע לבקשת העמותה לביטול מחיקתה, אציין כי קיימת מחלוקת לגבי השאלה למי יש זכות עמידה בבקשה לביטול מחיקת שם עמותה, זאת בשים לב להוראות סעיף 369 שבפקודת החברות כאמור לעיל, הקובע כי "
חברה או אחד מחבריה או מנושיה
שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט,
על פי בקשת אחד מאלה..." (ההדגשות שלי. ר.ש.). לכאורה, זכות העמידה מוגבלת לאותם אלו המנויים בסעיף הנ"ל. בנוסף, גם אם נקבע כי למבקשת מעמד להתנגד לבקשת ההחייאה, ספק רב אם יש לה מעמד לבקש את ביטול ההחייאה. ראה:
ת"א (מחוזי יר') 8480/06
עו"ד גורן אברהם נ' שנית מהנדסים בע"מ, לא פורסם;
דוד בקר,
חיסול והחיאה של חברות
, מהדורה שניה מעודכנת ומורחבת (1998), עמ' 170-171.
לגישתי, הוראות אלו שבפקודת החברות אינן באות במקום הכלל הבסיסי הקובע כי בית משפט ישמע את טיעוניו של צד העלול, לטענתו, להיפגע מתוצאות ההליך השיפוטי המתקיים בפניו. סבור אני כי גם אם אין המבקשת נכנסת תחת הגדרות בעלי המעמד כמפורט בסעיף 369 הנ"ל, הרי שמעת שהודע לבית המשפט כי המבקשת מתנגדת להליך ההחייאה, הגישה התנגדותה לרשם העמותות ולטענתה עלולה להיפגע מהחייאת המשיבה 1, כי אז היה מקום להורות על צירופה כמשיבה בבקשת ההחיאה ולברר את טעמי התנגדותה.