אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 1146/08

החלטה בתיק בשא 1146/08

תאריך פרסום : 20/08/2009 | גרסת הדפסה

בש"א
בית המשפט המחוזי נצרת
1146-08
04/06/2008
בפני השופט:
עאטף עיילבוני

- נגד -
התובע:
1. לייזר צפירה
2. זיוה צפירה

הנתבע:
1. נעמת מחוז צפון
2. גב' רונית עמיר
3. גב' פנינה טפירו

עו"ד לאה שכטר הדסי
החלטה

הקדמה :

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' השופט יוסף בן-חמו) מיום 8/4/08, במסגרתו נדחתה תביעתם של המבקשים לקבלת החזר של תשלומי הרשמה ומקדמה ששילמו למשיבה מס' 1, נעמ"ת (להלן: "נעמת"), לאחר שנקבע כי המבקשים הם אלה שבחרו, על דעתם ומשיקול שלהם, לבטל את הרישום למעון של נעמת ולרשום את בנם לגן ולא למעון.

המבקשים הגישו את בקשתם דנא להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור רק ביום 11/5/08, בתום למעלה מ- 30 יום (וליתר דיוק בתום 33 ימים) מיום פסק הדין.

טענות הצדדים :

לטענת המבקשים, הטוענים לעצמם, המועד בו הומצא להם פסק הדין של בית המשפט קמא הוא 15/4/08, והינם עותרים להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 20/5/08, בשל העובדה שהינם "זקוקים לזמן להכנת בר"ע ממצה ועניינית", כלשונם.

בהודעה שהגישו המבקשים ביום 25/5/08, פירטו המבקשים את מסכת העובדות שהובילה להגשת תביעתם בפני בית המשפט קמא וציינו בקצרה את נימוקיהם כנגד פסק הדין. בקשת רשות הערעור עצמה לא צורפה לבקשה.

מאידך, המשיבים 1-3, נעמת, גב' רונית עמיר וגב' פנינה טפירו (להלן: "המשיבים") סבורים כי יש לדחות את הבקשה וכי אין כל סיבה מוצדקת לאפשר למבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור כעת, מקום בו היה עליהם להגישה עוד ביום 8/5/08, בהתחשב במועד בו הומצא להם פסק הדין קמא וכן בהתחשב בפגרת חג הפסח.

לטענת המשיבים, הגם שבית המשפט לתביעות קטנות לא כבול בסדרי הדין הנהוגים בבתי משפט אחרים, המבקשים לא הצביעו על כל נימוק או טעם מיוחד בגינו יש להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, שהינו מועד שנקבע בחיקוק, ואי שביעות רצון מתוצאות ההליך אינו בגדר טעם מיוחד להארכת המועד כאמור, ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא פירטו את נימוקי הערעור, מעבר לטענתם כי בפסק הדין קמא נפלה טעות מהותית, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה, מה גם שלגופו של עניין אין כל טעות בפסק הדין קמא ואין כל הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

דיון והכרעה :

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי אין בדעתי להיעתר לבקשה וכי דין טענותיהם של המבקשים להידחות.

הדרך להשיג על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות קבועה בסעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984  הקובע כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי.

תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות") קובעת כי המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

יוצא אפוא, כי בהתחשב בטענתם של המבקשים כי פסק הדין קמא הומצא להם רק ביום 15/4/08 ובהתחשב בפגרת חג הפסח, היה על המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור על בית המשפט לתביעות קטנות עוד ביום 8/5/08, בעוד שבקשתם להארכת המועד הוגשה רק ביום 11/5/08.

הואיל והמועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות קבוע בחיקוק, חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א).

טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006):

"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו".

מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986)).

ההבחנה שיש לעשות באשר לנסיבות האיחור היא בין נסיבות שהן בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, שאינן מהוות "טעם מיוחד", לבין נסיבות שהן בגדר "כוח עליון" (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ