החלטה בתיק בשא 10818/08

הרקע

1.         בפני בקשת הנתבע מס' 1 (להלן - " המבקש") למחוק את תביעת במשיב מס' 1 על הסף.

2.       בין הצדדים קיים סכסכוך הנוגע לבעלות במקרקעין, הידועים כחלקה 31 בגוש 18887.

3.       בתחילה נדון הסכסוך במסגרת תביעה שהוגשה בתיק א' 1044/00, ובתאריך 9.5.2005 נעשתה פשרה בין הצדדים, וניתן לה תוקף של פסק דין (כב' השופט ר' ג'רג'ורה).

4.       למבקש היו טענות שונות בנוגע לפגמים שנפלו בכריתת הסכם הפשרה שנעשה, וכפועל יוצא מכך אף על פסק הדין שנתן לה תוקף, ולפיכך הגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה. תביעת המבקש נדונה במסגרת תיק אז' 702/05, וטענתו העיקרית הייתה, כי פסק הדין גרע מזכויות הבעלות שהגיעו לו במקרקעין.

5.       בתאריך 20.3.2006, הגישו המבקש והמשיב מס' 1 הודעה על כך שהגיעו להסכם פשרה, ואולם, באותו שלב, ומכיוון שטרם התבררו זכויות הבעלות שהמבקש טען להן כלפי יתר הנתבעים (הם המשיבים 2 עד 5 בבקשה שלפני), לא ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

6.       בתאריך 8.11.2007, התקיימה ישיבת לשמיעת ראיות בתביעת המבקש. ב"כ המשיב מס' 1 לא התייצב לדיון, שהרי מבחינתו של המשיב מס' 1 העניין הגיע לסיומו בהסכם הפשרה שהוגש מספר חודשים קודם לכן. עם זאת, ארשה לעצמי להעיר, שמכיוון שעד לאותו מועד עדיין לא ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנעשה בין המבקש והמשיב מס' 1, לא היה מקום שב"כ המשיב מס' 1 יראה את העניין כגמור, והיה מצופה שיגיע לדיון חרף הסכם הפשרה שכרת עם המבקש.

7.       במהלך שמיעת הראיות הגיעו המבקש (שכאמור, היה התובע באותה תביעה) ויתר המשיבים להסכם פשרה, אשר קבע את חלקו של המבקש בזכויות הבעלות במקרקעין. פסק הדין שניתן לאחר שנעשתה הפשרה, נתן איפוא תוקף הן לפשרה שנשעתה קודם לכן בין המשיב מס' 1 והמבקש והן לפשרה שנעשתה באותו מעמד בין המבקש והמשיבים 2 עד 5.

8.       בהסכם הפשרה שנעשה בין המבקש והמשיבים מס' 2 עד 5 נקבע, כי המבקש זכאי להיות בעלים של 3,200 מ"ר במקרקעין, ועוד נקבע בהסכם הפשרה, כי "מוסכם כי התובע (הוא המבקש שלפני - י"כ) מחזיק בשטח של 2,678 מ"ר (בין קירות הבטון), וכי הוא זכאי להשלמה של 500 מ"ר בצמוד לשטח בו הוא מחזיק".

9.       התביעה עתה הוגשה על ידי המשיב מס' 1, ולטענתו, ההסכמה אליה הגיעו כל יתר הצדדים, כי המבקש יקבל את השלמת השטח המגיע לו (500 מ"ר) "בצמוד לשטח בו הוא מחזיק"  פוגעת בזכויותיו של המשיב מס' 1, שכן מדובר בשטח המצוי בבעלותו ובהחזקתו. על כן, המשיב מס' 1 עותר בתביעתו לכך שתוספת זו תבוטל, ולחילופין, עותר הוא לכך שהסכם הפשרה כולו יבוטל, וכמוהו יבוטל אף פסק הדין שנתן לו תוקף.

טענות הצדדים

10.     המבקש, כאמור, עותר בבקשתו לכך שתביעת המשיב מס' 1 תמחק על הסף. לטענת המבקש, מדובר בעניין הנוגע לשימוש והחזקת מקרקעין, ועל כן לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בו. ככל שהדברים אמורים בעתירת המשיב מס' 1 לבטל את הסכם הפשרה, טוען המבקש, כי המשיב מס' 1 אינו צד להסכם פשרה זה, ועל כן אין הוא זכאי לבקש את ביטולו.

          ב"כ המבקש מוסיף וטוען, כי מבחינה פורמאלית המשיב מס' 1 היה צד לתביעה שהתנהלה בין הצדדים, ואם סבר שפסק הדין שניתן בהעדרו פוגע בזכויותיו, היה עליו להגיש בקשה לבטלו בתוך 30 ימים מיום שנודע לו עליו, והדרך בה נקט, דהיינו, להגיש תביעה לביטולו אינה הדרך הנכונה. עוד מוסיף ב"כ המבקש וטוען:

"הואיל ולית מאן דפליג שהקרקע (חלקה 31 בגוש 18887) היא חלקה שהבעלות של התובע והנתבעים היא במושע, הרי שהשאלה אם ה- 500 מ"ר יהיו צמודים ל- 2,700 מ"ר בהם הנתבע מס' 1 מחזיק מצד צפון או מצד דרום או מערב או מזרח עת תחולק החלקה, שאלה זו אינה בסמכותו של ביהמ"ש הנכבד אלא בסמכותו של בימ"ש השלום אשר ידון בחלוקה, הוא ביהמ"ש שלו הסמכות בעניין חלוקה, השימוש והחזקה - בימ"ש השלום (סעיף 51 לחוק בתיהמ"ש)

  ממילא נראה לנו שכב' ביהמ"ש נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה".

(ההדגשות במקור - י"כ)

          למטה מדברים אלה הוסיף ב"כ המבקש וטען:

"אם יחפוץ מאן דהוא "להשתלט" על שטח שהתובע טוען ויוכיח שיש לו לגביו זכויות (מוכחות), הדרך תהא פתוחה בפניו לעתור בפני ביהמ"ש המוסמך (שהוא בימ"ש השלום) למניעת השימוש או החזקה או החלוקה."

11.     המשיבים 2 עד 5, בתגובתם לבקשה כתבו:

"הנתבעים 2 עד 5 מצטרפים לאמור בבקשת הנתבע מס' 1, תומכים ומאמצים מלוא הטענות שהועלו בה כנגכד תביעתו חסרת העילה של התובע כנגדם."