החלטה בתיק בשא 10597/05

זו בקשה לביטול שורה של החלטות שניתנו ביום 9.5.05, בהעדר המבקש, שהם: החלטה על מחיקת כתב ההגנה המתוקן, החלטה על מחיקת כתב התביעה שכנגד ופסק דין. אין חולק שהמבקש לא הופיע לישיבת יום 9.5.05, אלא שהוא טוען שהסיבה לכך היא טעות אנוש, באשר רשם את מועד הדיון ביומנו ליום 9.6.05 במקום 9.5.05. לכן, לדבריו, יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הופעה. כמו כן, נטען כי הבקשה למחוק את כתב התביעה המתוקן נמסרה למבקש ביום 22.4.05 ובהתחשב בפגרת הפסח, המועד להגשת תגובה לבקשה עוד לא עבר ביום 9.5.05. עוד נטען, כי הבקשה למחיקת כתב הגנה היתה למעשה בקשה למחיקת סעיפים מסוימים מכתב ההגנה המתוקן, ולכן מחיקת כתב ההגנה כולו היתה מעבר למבוקש. עם מחיקת כתב ההגנה המתוקן, נמחק גם כתב התביעה שכנגד המתוקן ונטען כי לא היתה הצדקה למוחקו שכן הוא זהה לכתב תביעה שכנגד שהוגש קודם לכן. כמו כן, נטען כי לא חלף המועד להגשת ראיות משלימות שהותר למבקש להגישן, ועל כן לא היתה הצדקה ליתן פסק דין בטרם הוגשו הראיות המשלימות. זאת ועוד, נטען שלא היתה הצדקה ליתן כנגד המבקש פסק דין המחייב במלוא סכום התביעה כאשר המבקש שילם לטענתו לאחר הגשת התביעה לפי הראיות סכומים העולים פי 5 על סכום התביעה.    

מן הראוי לתאר קצת את עברו של תיק זה. כתבי התביעה והתביעה הנגדית הוגשו עד נובמבר 99. ביום 28.11.99 ציויתי על ביצוע הליכים מקדמיים. הצדדים ביקשו הארכה שניתנה עד שנקבע קדם משפט ביום 25.9.00. הדיון נדחה לבקשת הצדדים והתקיים ביום 24.10.00, ללא נוכחות הנתבע ששלח יום קודם הודעה שהוא חולה. התברר, כי הנתבע אינו מכחיש את חובתו לשלם דמי שכירות, אם שיעור דמי השכירות ואת העובדה שהוא לא משלם דמי שכירות, אלא טוען שנגרמו לו על ידי התובע נזקים שונים שאותם הוא מקזז. בהחלטתי מיום 6.12.00 ציוויתי על הגשת ראיות בתצהירים. בקדם משפט ביום 5.6.01, הסכים הנתבע להכרעה בשאלה מה הנזקים שנגרמו עקב עבודות שביצעה רשות הפיתוח על ידי מינוי שמאי מכריע. ב"כ התובע ביקש לענות בכתב, וניתן לו זמן לשם כך. לאחר שהודיע על הסכמתו, מיניתי את השמאי דן ברלינר כשמאי מכריע לענין זה. משלא הוגשה חוות דעת השמאי, למרות אורכה שניתנה, קבעתי קדם משפט ליום 25.11.01. בישיבה זו לא הופיע הנתבע וב"כ התובעת הופיע והודיע שאפשר שעוד לא פנו לשמאי. בסופו של דבר הוגשה חוות דעת השמאי ביוני 2002. קבעתי קדם משפט ליום 7.7.02, והנתבע לא הופיע. הטלתי על ב"כ התובעת לזמן את הנתבע וקבעתי קדם משפט נוסף ליום 18.9.02. גם בישיבה זו לא הופיע הנתבע. ב"כ התובעת מסר שבבוקרו של אותו יום הודיע לו הנתבע שהוא לא יכול להגיע מכיוון שהוא מגיע מכרמיאל, והוא מבקש לקבוע קדם משפט בשעות מאוחרות יותר. קבעתי קדם משפט ליום 22.10.02 בשעה 13.00. ואולם, גם הפעם לא הופיע הנתבע. הסתבר שב"כ התובעת הודיע לנתבע על הדיון בפקס, ואין לו אישור מסירה לפי התקנות. לפיכך, קבעתי קדם משפט נוסף ליום 17.11.02 בשעה 11.00 וציויתי על מסירה אישית. בישיבת יום 17.11.02 הופיע הנתבע וביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו, בטענה שהוא לא התייחס לדברים שמצויים בשטח. קבעתי חקירה ליום 26.1.03 בתנאי שהנתבע יפקיד פקדון על חשבון שכרו. ביום הדיון הוגשה בקשה  לדחיית מועד הדיון בטענה שמנהלים משא ומתן. דחיתי את הבקשה. באותו יום הוגשה בקשה נוספת לדחיית הדיון מטעם הנתבע מהטעם שהוא נפל למשכב. דחיתי את הדיון ליום 16.3.03. ביום הדיון, הוגשה בקשת הנתבע לדחיית הדיון בטענה שעבר ניתוח ביום 12.3.03 ועליו לשהות במנוחה של שבועיים לפחות. מאחר שבאישור הרפואי נאמר שהנתבע זקוק למנוחה של 8 ימים, קבעתי את הדיון ליום  25.3.03. ביום הדיון, הוגשה בקשה לדחיית הדיון בטענה שהנתבע חולה ויש לו בעיות רפואיות ובדיקה בבית חולים רמב"ם. לבקשה צורף אישור כללי לפיו הוא אינו מסוגל לעבוד מיום 24.3.03 עד 26.3.03. קבעתי שלא ברור מתי ניתן האישור ולא מובן מה המחלה שממנה סובל הנתבע שבגללה כל פעם ביום הדיון מוגשת בקשה דחופה לדחיית הדיון. על כל פנים, דחיתי את הדיון ליום 6.4.03 וקבעתי כי אם אין הנתבע מסוגל התייצב לדיון, ימציא אישור רפואי הכולל התייחסות של הרופא לכך שמדובר בהתייצבות בבית המשפט ומסביר מדוע אינו יכול להתייצב. במקרה זה, קבעתי, ידאג הנתבע לייצוג על ידי עו"ד אחר. ביום הדיון,  הגיש הנתבע בקשה לדחיית הדיון, בטענה שאינו מסוגל לנסוע ולהופיע לדיון ולא מצא עורך דין אחר, וחוץ מענין הניתוח הוא לא חש בטוב ותמיד בטיפול רפואי וכבר פנה למספר עורכי דין על מנת להופיע במקומו, אבל עקב עיסוקם ניתן לעשות זאת בתחילת חודש מאי. לבקשה צורף אישורו של ד"ר חאג מיום 3.4.03 לפיו הנתבע סובל מכאבים ודימום באיזור הניתוח, אינו מסוגל לנסיעות וזקוק למנוחה של שבוע ימים. לא נאמר שידוע לרופא שמדובר בהתייצבות בבית משפט, ולא ניתן הסבר מדוע הבקשה הוגשה ביום הדיון. דחיתי את הדיון ליום 14.5.03. ביום 14.5.03 הופיע הנתבע ואמר שהוא בא ממיטת בנו בבית החולים ולא ישן שבוע והוא לא בכושר שהוא יכול לחקור מומחה באותו יום. בניגוד לדבריו הקודמים, לא הופיע מטעמו עורך הדין היכול להופיע בראשית מאי. דחיתי את הדיון למועד אחר וקבעתי שעל הנתבע לשלם את שכר המומחה שהופיע לישיבה הקודמת, אם ידרוש שכר. כמו כן קבעתי כי אם עד 4 ימים לפני הדיון יגיע הנתבע למסקנה שאינו יכול להופיע, ידאג להעברת הייצוג לעו"ד אחר שיוכל להופיע. הדיון נקבע ליום 24.6.03 בשעה 13.00. ביום 19.6.03 ביקש הנתבע לדחות את הדיון מכיוון שבבוקר יש לו דיונים  בבית משפט בעכו ואחרי הצהריים יש לו בדיקה אצל הכירורג. לא בדקתי האם אינו יכול להופיע בין שני אלה. דחיתי את הדיון ליום 26.10.03 שעה 13.00. ביום 26.10.03 התקיים דיון ובו נחקר המומחה. בסופה של הישיבה קבעתי סיכומים בכתב, הנתבע תוך 40 יום והתובעת תוך 14 יום. סיכומי הנתבע לא הוגשו במועד וביום 4.4.04 נתתי לנתבע הזדמנות נוספת, ביוזמתי, להגיש סיכומיו תוך 21 יום. הוא ביקש ארכות שקיבל ובהחלטתי מיום 11.1.05 קבעתי כי במקום להגיש סיכומים, הגיש הנתבע ביום 6.1.05 בקשה לתיקון כתב ההגנה ולהגשת תצהירים חדשים בסוגיה שנטען שהיא לב ליבה של התביעה. נתתי לתובע הזדמנות אחרונה להגיש סיכומיו תוך 14 יום שאם לא כן יחשב כמי שלא התייצב לדיון. ביום 27.1.05 הגיש הנתבע בקשה שבה טען שקיבל את ההחלטה מיום 11.1.05,  רק ביום 24.1.05. נתתי לנתבע אורכה נוספת להגיש סיכומיו עד 15.2.05 שאם לא כן יחשב כמי שלא התייצב לדיון. עוד קבעתי, באשר לבקשה לתיקון כתב ההגנה כי על המבקש להגיש לבית המשפט בתוך 14 יום אישור מסירת הבקשה למשיב שאם לא כן תימחק הבקשה מחוסר מעש.  ביום 14.2.05 נתתי החלטה נוספת, לאור בקשה שהוגשה על ידי המבקש, שבה טען שאינו יודע מה הוא צריך לעשות וצירף העתק מכתב שלפיו שלח את הבקשה למשיב. קבעתי שוב, שהארכה שניתנה להגשת סיכומים היתה ארכה אחרונה, וכי אין עליו להגיש העתק מכתב שלפיו שלח העתק הבקשה למשיב אלא אישור מסירת הבקשה למשיב. בסופו של דבר, המציא המבקש אישור מסירה ובהעדר תגובה החלטתי לקבל את הבקשה שעוד אדון בה. הוגש כתב הגנה מתוקן ותביעה שכנגד ביום 15.3.05. קבעתי קדם משפט ליום 9.5.05, שבה לא הופיע הנתבע המבקש.

אין חולק שהנתבע ידע על המועד, מספר חודשים מראש, ולא הופיע. בנסיבות אלה, זכאי המשיב לפסק דין כנגד המבקש, ובנסיבות הענין, שבהן התיק מתנהל כבר 6 שנים וקויימו בו הוכחות לפי המוסכם על שמאי מכריע שיפסוק בשאלות השנויות במחלוקת, ולפי שהנתבע כלל אינו מכחיש את התביעה העיקרית אלא טוען לקיזוז (ולא טען "פרעתי" בכתב ההגנה המקורי), מוצדק היה להיענות לבקשה. אני דוחה את הטענה כי הטעות היתה סבירה לאור המועדים שנקבעו בהחלטתי מיום 20.2.05 שקבעה את קדם המשפט. לפי החלטתי זו, היו המועדים עוברים כולם לפני קדם המשפט. בהחלטתי קבעתי כי כתב הגנה מתוקן יוגש תוך 10 ימים. לאחר חלוף המועד, ביום 3.3.05 המבקש הגיש בקשה להארכת מועד ב- 10 ימים עד 15.3.05 (למרות שזו הארכת מועד ב- 13 יום) ונעניתי לה. המבקש, שידע היטב על ההחלטה לקבוע קדם משפט ליום 9.5.05 לא ביקש דחיית קדם המשפט והוא לא נדחה. אני דוחה גם את הטענה שמאחר שניתנה למבקש רשות להביא ראיות נוספות, לא היה זה מן הראוי ליתן פסק דין שהעדר הופעה. פסק הדין ניתן עקב העדר הופעה ולא עקב העדר ראיות נוספות. לאחר מתן פסק דין עקב העדר הופעה אין צורך בראיות נוספות. הסיבה שנותן המבקש להעדרו, טעות אנוש ברישום התאריך ביומן היא סיבה המצדיקה ביטול פסק הדין בתנאי שהמבקש ישלם הוצאות משפט ניכרות למשיב. זאת, ביחוד על הרקע של השתלשלות התיק הזה, שבו מאז 99 מתנהל התיק ללא הכרעה, בגלל בקשות של הנתבע. לפיכך, פסק הדין שניתן כנגד המבקש ביום 9.5.05 יבוטל אם המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ בתוך 21 יום מהיום וימציא ראיה על קבלת התשלום על ידי המשיב לתיק בית המשפט בתוך 30 יום מהיום. 

בהחלטתי מיום 9.5.05 מחקתי את כתב ההגנה המתוקן ואת כתב התביעה שכנגד שהוגשו ביום 15.3.05. להסיר ספק, לא מחקתי את כתב ההגנה ואת כתב התביעה שכנגד שהוגשו בשנת 99. בעשותי כן החלטתי בבש"א 8066/05. ביום 9.5.05 הנחתי שעבר המועד להגשת תגובה לבקשה שהוגשה ביום 17.4.05. מסתבר מדברי המבקש שקיבל את הבקשה רק ביום 22.4.05, ולא חלף המועד. בנסיבות אלה, מן הדין לבטל את ההחלטה, אך המבקש פירט את טענותיו שהיה אמור להגיש בתגובה ומהן עולה שאין לו טענה של ממש. אין ספק שהמבקש קיבל רשות להגיש כתב הגנה כמבוקש, דהיינו תיקון של 3 סעיפים. אין ספק גם שהמבקש ראה זכות לעצמו להגיש כתב הגנה שונה לגמרי. בכך לא פעל לפי הרשות שניתנה לו אלא לפי רצונו החופשי. אילו היה הדיון בתביעה ממשיך, הייתי מוחק את כתב ההגנה המתוקן, ואיתו את כתב התביעה שכנגד ומאפשר לנתבע להגיש כתב תביעה מתוקן מחדש, על פי הרשות שניתנה. בנסיבות שבהם ניתן פסק דין, לא ראיתי מקום ליתן למבקש אורכה נוספת. אם אכן יבוטל פסק הדין שניתן, תינתן לו האורכה לתקן את שעוול. לפיכך, כבר עתה אני נותן למבקש רשות מחדש להגיש כתב הגנה מתוקן המתאים להחלטתי בבקשה לתיקון כתב ההגנה, דהיינו מוגבל לתיקון של אותם סעיפים שבהם נתבקש התיקון, וזאת תוך  21 יום מהיום. אם יבוטל פסק הדין, והמבקש לא יגיש כתב הגנה מתוקן כאמור,  תעמוד המחיקה בתוקפה. אם לא יבוטל פסק הדין, ממילא אין מקום לשנות את החלטתי על מחיקת כתב ההגנה המתוקן, ואיתו התביעה שכנגד. 

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ט"ו באלול, תשס"ה (19 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.