כללי
1. בפני בקשה להתיר לתובעת הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה רפואית לעררים של המל"ל , ולמנות מומחה רפואי מטעמו תחתיה.
2. התובעת הייתה מעורבת ביום 30.5.02 בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת בראשה, בחזה , בגב תחתון וסבלה מאיבוד הכרה., אושפזה להשגחה בבית החולים ושוחררה ביום 31.5.02. בנוסף התובעת סבלה משברים בצלעות, מכאבי ראש וסחרחורות , כאבי צוואר וגב תחתון עם מגבלות בתנועות, מסך עצבנות נמוך, הפרעות שינה, מגבלות תפקודיות משך תקופה ממושכת, מבלי שהמצב השתפר.(ראה: בקשה להבאת ראיות לסתור 28.5.05).
3. ביום 5.9.02 הגישה התובעת תביעה למל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה, וביום 19.10.03 נקבעה דרגת נכות בשיעור של 0% נכות. ביום 23.11.03 הגישה התובעת ערר על החלטת הועדה הרפואית בפני הרפואית בפני הוועדה הרפואית לעררים, הוועדה דנה בערר התובעת ביום 19.7.04 וביום 24.1.05 וקבעה כי לא נותרה לתובעת כל נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה.
טענות הצדדים
4. ב"כ המבקשת, טוענת בבקשה כי בתחום הא.א.ג. התובעת ביצעה ביום 12.8.03 בדיקת VNG, אשר הדגימה דיספונקציה וסטיבולרית פריפרית ימנית. לטענת ב"כ התובעת הוועדה אימצה את קביעת היועץ, ד"ר ברוורמן, באופן עיוור, מבלי לנמק מדוע היא מקבלת את דעתו למרות קיומם של ממצאים בבדיקת ה- VNG, וקבעה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום הא.א.ג.
מאידך, טוען ב"כ המשיבה כי המומחה קבע בבדיקתו כי "אין עדות לניסטגמוס ספונטני..." כמו כן מציין המומחה כי "בבדיקת VNG מיום 12.8.03 , מתואר ניסטגמוס שהופיע בבדיקה וכי בבדיקה היום אין ניסטגמוס בבדיקה זו.", דהיינו לטענת ב"כ המשיבה המומחה קבע כי לא הופיע בבדיקה שביצע ניסטגמוס, ועל כן לא אימץ את בדיקת ה- VNG. בנוסף טוען ב"כ המשיבה כי ד"ר ברוומן ציין בסיכום ובמסקנות כי " למרות החולשה הקלה שנצפתה בבדיקת ה- VNG מאחר וכל הפרמטרים של בדיקת השמיעה וכן הבדיקה הגופנית היו תקנים, לא מדובר בסחרחורות המקנה אחוזי נכות". מכאן שלטענת ב"כ המשיבה מעיון בתקנה 72(4)(ב) לתקנות המל"ל עולה כי, הקניית אחוזי נכות לפי התקנה מותנה בקיומם של סחרחורות ובחילות, מאחר והמומחה קבע כי לא מדובר בסחרחורות המקנה אחוזי נכות, אזי, לא מתקיימת בענייננו דרישת התקנה ולכן אין מקום לקבוע אחוזי נכות לפי אותה תקנה.
ובאשר לטענת ב"כ המבקשת כי הוועדה לא ציינה את הסעיף על פיו נקבעו 0% נכות טוען ב"כ המשיבה כי מדובר בדרישה אבסורדית שכן בנסיבות אלה, תדרש הוועדה להציג את כל סעיפי המל"ל ולנמק מדוע אותם סעיפים לא חלים בעניין.
5. בתחום האורטופדי טוענת ב"כ המבקשת כי הוועדה התעלמה מקיומם של ממצאי ישור לורדוזיס צווארי ומותני בצילומי הרנטגן מיום התאונה , אשר מצביעים על קיומן של פגיעות באיברים אלה. בנוסף טוענת ב"כ המבקשת כי לא עמד בפני הוועדה תיקה הרפואי של התובעת עובר לתאונה ועל כן לא יכולה הייתה לקבוע באופן וודאי כי אין כל קשר בין הממצאים שנתגלו בצילומי עמוד שידרה של התובעת לבין התאונה. כמו כן לטענתה הוועדה לא בדקה קיומה של החמרה במצבה של התובעת עקב התאונה, והיעדר דיון בעניין זה מהווה פגם בולט במסקנות הוועדה.
מאידך, טוען ב"כ המשיבה כי הוועדה לא התעלמה ממצאי "יישור לורדוזיס צווארי ומותני" מיום התאונה כפי שב"כ המבקשת טענה, וזאת מאחר והוועדה ציינה כי ביחס לאותם ממצאים, אין המדובר בממצאים טראומטיים, כלומר הממצאים אינם אופניים לממצאים שהם תוצאה של פגיעה. ובאשר לעניין השבר ב- 4L טוען ב"כ המשיבה כי הוועדה ציינה כי מדובר בשבר ישן שלא נגרם כתוצאה מהתאונה, וכי ממצאי ה- CT מצביעים על שינויים ניווניים. בנוסף טוען ב"כ המשיבה כי "החמרת מצב" מכוונת להחמרה שחלה במצבו של נפגע לאחר הקביעה של המל"ל וכתימוכין לכך מפנה לע"א 5779/90
הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77,עמ' 82-83.
6. באשר לתחום הפסיכיאטרי טוענת ב"כ המבקשת כי הוועדה אימצה את מסקנות היועצת, ד"ר גלינה פובר, ללא נימוק, וזאת חרף קיומם של ממצאים אובייקטיביים שנמצאו בבדיקות הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי וכן תלונותיה של התובעת. כמו כן טוענת ב"כ המבקשת כי הן הוועדה והן היועצת מטעמה התעלמו מהמלצת עורך הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי אשר המליץ על בדיקה חוזרת כעבור שנה, וקבעו נכות צמיתה בתחום זה ללא הפניית התובעת לבדיקה חוזרת. כתימוכין לכך מפנה לר"ע 54/88
הסנה נ' גרינשפן, פד"י מ"ב (1) 169.
מאידך, ב"כ המשיבה טוען כי היועצת הפנתה את המבקשת לבדיקה אצל מומחה נוירו-פסיכולוג והדו"ח של המומחה היה מנומק והינו חלק בלתי נפרד מחוות דעתה. בנוסף טוען ב"כ המשיבה כי ההמלצה על אבחון חוזר הינה לאור גילה הצעיר של המבקשת, ולא לאור הממצאים כפי שהציגה ב"כ המבקשת, זוהי בדיקה שהינה בגדר המלצה בלבד, באם היועצת הייתה רואה לנכון להפנות את המבקשת לבדיקה נוספת אזי היא הייתה עושה זאת.
לאור האמור לעיל טוען ב"כ המשיבה כי אין מקום להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המל"ל וזאת מאחר ובטענות המבקשת אין משום פגם מהותי או טעם עובדתי כבד משקל כגון החמרה במצבה של התובעת כדרישת ההלכה.
היבט נורמטיבי
7. סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד מורה כדלקמן:
"6.ב קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר
נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה , אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו."
8. הלכה ידועה זה מכבר היא, שהליך של בקשה להבאת ראיות לסתור אינו מהווה ערעור על החלטת הועדה הרפואית של המל"ל. להתיר הבאת ראיות לסתור יינתן רק אם יוכח כי עסקינן במקרה חריג ובנסיבות יוצאות דופן, ובפרט בשני מקרים: האחד, כאשר הבקשה כוללת בחובה טעמים משפטיים (הליך פגום, תרמית, בטלות מעיקרא) , האחר, כאשר עסקינו בטעמים עובדתיים משמעותיים (שינוי ניכר במצב המבקש וכד').