1. אודה ואתוודה, שדעתי אינה נוחה בעת כתיבת שורות אלו משום התקלה, שארעה, כשנאלצתי לכתוב את החלטתי זו בלא שמונחים בפני תיק הבקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם וכתב האישום הרלוונטי. בשובי לבית המשפט, כדי ליטול את התיק, העליתי חרס בידי, כי ב.ש. 9697/05 לא היה מצוי בלשכתי או בלשכת השופט התורן.
2. בלית ברירה, אסכם בקווים כלליים את האירוע נשוא תיק זה. כאשר כח משטרתי, המונה 53 שוטרים, הגיע למתחם שבט אבו סבית להדביק צווי הריסה על בתים, הותקפו השוטרים על ידי המון זועם, שיידה לעברם אבנים, ירק על השוטרים ואיים עליהם. קצין משטרה נקלע להמון, שסקלו באבנים ושוטרים ירו יריות אחדות למען חילוצו תוך התחושה, שהם מצויים בסכנת חיים.
3. הסניגורים המלומדים חלקו על קיומן של ראיות לכאוריות וככל שהם התייחסו למשיבים ספציפיים, אתייחס לראיות אלו בהרחבה. באשר לשאר המשיבים, ייאמר, כי זיהוי המשיב 1 כמי שזרק אבנים ממרחק של מטרים ספורים על שוטרים, איים עליהם והסית את הנוער לתקוף שוטרים מתבסס על הודעתו של השוטר ניסים טהר. זיהוי המשיב 2 כמי שיידה אבנים בשוטרים מסתמך על הודעת השוטרים יגל בשארי וניסים לוי. לפי הודעתו של השוטר יוסי סלע, הוא צפה במשיב 3 מיידה אבנים בשוטרים ותאר אותו כלבוש חולצה כתומה בעלת פסים בשרוולים ומכנס טריינינג אפור. הוא גם תאר, כיצד האדם הזה ברח מפני השוטרים ונתפס עטוף בברזנט. תאורו זה מאומת על ידי השוטר דוד תורג'מן בהודעתו. המשיב 4 זוהה על ידי השוטר משה אלגזאייל כמי שיידה בו אבנים. זאת לאחר שרדף אחרי משיב זה תוך שמירת קשר עין רציף. המשיב 9 זוהה כמי שיידה אבנים לעבר השוטרים על ידי השוטרים תומר בדש ואלי שוקרון בהודעותיהם. הוא נתפס בכף בזירת התקיפה עצמה.
4. מה באשר למשיבים 5, 6, ו-7? השוטר תומר בדש בהודעתו תאר כיצד המשיב 5 בהיותו לבוש בגדים כחולים בעט בו בגבו. גם השוטר יוסי סלע תאר את המשיב 5 לבוש מכנסיים וחולצה כחולים כשהוא יידה אבנים ולאחר מכן נאבק עם השוטר תומר בדש. בא כוחו המלומד של המשיב 5 תקף את זיהוי מרשו על -ידי ראש ענף הפיקוח במשרד הפנים, ניר ביטן, כמי שבעט בשוטר תומר בדש (הודעת ניר ביטן מיום 15.11.05 בשעה 16:09), כי כחצי שעה קודם לכן (בשעה 15:34 ביום 15.11.05), נחקר מר ביטן ומסר לחוקרו: "לא ראיתי מי תקף שוטרים". ואולם, די יהיה בהודעותיהם של השוטרים תומר בדש ויוסי סלע, כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית נגד המשיב 5.
5. באשר למשיב 6 השוטר יגל בשארי תאר, כיצד מיידי האבנים ברחו בעקבות ירי השוטרים באוויר וכיצד זיהה בוודאות את המשיב 6, שנתפס בשיג בסמיכות מקום, כמי שיידה אבנים. בהודעתו זו מסר השוטר בשארי לחוקרו, שגם ניסים לוי זיהה בוודאות את המשיב 6. ואולם, השוטר ניסים לוי לא התייחס כלל למשיב 6 בהודעתו. יש בכך כרסום בראיות הלכאוריות.
6. המשיב 7 זוהה בוודאות על ידי השוטר תום אלגרט כמי שיידה אבנים בשוטרים. שוטר זה מסר בהודעתו, כי רדף אחרי המשיב 7 עד אשר תפסו. בסעיף 4 (ג) לדו"ח המעצר של משיב זה, אשר נערך על ידי אותו השוטר אלגרט, לא נכתב, שהמשיב 7 נחשד בתקיפת שוטרים, אך כן נרשם שנחשד בגין "הפרת סדר". לא ראיתי בכך כרסום בראיות התביעה. טען סניגורו של המשיב 7, שלגרסת מרשו, הוא צילם את האירוע כעובד מועצה. הא ותו לא. לטענת הסניגור המלומד, קיים מחדל בחקירה משלא נחקרה גרסתו זו של המשיב 7. יש תמיכה לטענה זו של מרשו, שכן השוטר דניאל סילברג, שהוא לוחם, ציין בהודעתו, ששוטר בשם תום עצר את הצלם ושהוא הוציא מן המצלמה הדיגיטלית את כרטיס הזכרון. הסניגור המלומד טען, שרק מרשו מסר גרסה, שהוא צילם במקום. אמנם, תיאורתית מי שצילם יכול היה לבצע יידוי אבנים וצילום לסירוגין. הדבר ניתן לבדיקה מסוימת בסרט המצולם ולא נכריע עתה במהימנות גרסת המשיב 7. יחד עם זאת, המחדל החקירתי, כאמור לעיל, מכרסם בראיות הלכאוריות נגד המשיב 7.
7 לסיכום פרק זה של החלטתי זו, מצאתי ראיות לכאוריות נגד כל המשיבים, אך שקיים כרסום בעוצמתן לגבי המשיבים 6 ו-7.
8. באשר לעילת המעצר, סבורני, שהיא נלמדת מן האירוע עצמו. נכון, שבזכות הקסדות והאפודים רק שוטרת אחת, פרי משה, נזקקה לטיפול רפואי לשם הטיפול בשטף דם חמור בפרק כף ידה. יחד עם זאת, התמונה המצטיירת מעדויות השוטרים היא של התקפה שלוחת רסן תוך השלכת אבנים מכל הגדלים לעבר השוטרים מטווח קצר, אשר הביאה את השוטרים לחשוש לחייהם. נראה, שבזכות הירי באוויר ובריחת מיידי האבנים בעקבותיו, הסתיים האירוע כפי שהסתיים. ברם, אין בירי זה של השוטרים, כדי ללמד על העדר מסוכנותם של המשיבים.
9. נשאלת השאלה, אם יש מקום להשיב את המשיבים - אשר כולם כבר שוחררו מן המעצר, חלקם על-פי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת מרוז) מיום 18.11.05 וחלקם על ידי, כדי למנוע הפליה - אל בית המעצר. מלבד המשיב 2, שהורשע רק פעם אחת, אך זאת בגין תקיפת שוטר לפני שבע שנים, אין לאף משיב אחר כל עבר פלילי. כידוע, קיימת רתיעה הלכתית ממשית להשיב אדם למעצר. רתיעה הלכתית זו קיימת מימים ימימה [ראה, לדוגמא,ב.ש 1145/84
מדינת ישראל נ'
רובין, ואח' , פ"ד ל"ט (1) 46]. אמנם, יש ובית המשפט יחזיר אדם למעצר, דוגמת המקרה נשוא בש"פ 1649/99
מטר נ'
מדינת ישראל, פ"ד נ"ג (2) 23. ברם, צעד זה ננקט כצעד נדיר ומתוך זהירות רבה. בהשוואה לעורר בבש"פ 1649/99 הנ"ל, אף לא אחד מן המשיבים, אשר משוחררים פרק זמן ניכר, הוא בעל עבר פלילי מכביד. לכן, אין מקום להשיבם אל מאחורי סורג ובריח.
10. לטעמי, כפי שמוסמך בית המשפט להחזיר את המשיבים אל מאחורי סורג ובריח, כך גם הוא מוסמך להורות עתה על הגבלת חירותם תוך השמתם במה שקרוי בפי העם "מעצר בית". אמנם, פקע "מעצר הבית" של אלו ששוחררו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד כבר ביום 20.11.05 והושוו תנאיי שחרורם של האחרים מן המעצר. ואולם, נשאלת השאלה, אם נוכח הגשת כתב האישום והצפוי בעתיד לבוא, די בשחרורם של המשיבים מן המעצר בתנאיי ערובה וערבון. סבורני, שדווקא בגלל הראיות הלכאוריות נגד המשיבים 1, 2, 3, 4, 5 ו-8 ונוכח הצפי, שיבוצעו צווי ההריסה, שהודבקו בעת האירוע, דרושים אמצעי ריסון נוספים, כדי להבטיח את בטחון השוטרים. לכן, בעניינם של המשיבים 1, 2, 3, 4, 5 ו-8 הריני מורה על המשך שחרורם מן המעצר בהתקיים מלוא התנאים כדלקמן:
א. ההפקדה בסך 7,500 ש"ח על-ידי כל אחד מהם (בנוסף לערבון, שכבר הופקד) בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 07.12.05;
ב. שהיית כל אחד מהם בביתו בכתובת הרשומה בבקשה נשוא תיק זה ושם בלבד למעט יציאתו בלווי ערבו הצד השלישי למפגשים עם סניגורו תוך הדיווח על כך לקצין חקירות או לקצין התורן בתחנת העיירות, לישיבות בית המשפט ולקבלת טיפול רפואי, שיתועד בתיעוד רפואי מתאים.
לא יתמלאו מלוא התנאים דלעיל, ייעצר המשיב הרלוונטי ויובא בפני ביום 08.12.05.
יופר אחד התנאים דלעיל, צפוי המשיב הרלוונטי למעצר מחודש.
לאחר ביצוע צווי ההריסה נשוא תיק זה או בתום 3 חודשים מהיום, לפי המוקדם יותר, יהיו המשיבים 1, 2, 3, 4, 5 ו-8 רשאים להגיש בקשה לעיון חוזר בשל חלוף הזמן או שינוי הנסיבות.
11. באשר למשיבים 6 ו-7, שמצאתי כרסום בראיות הלכאוריות נגדם, הריני מורה על המשך שחרורם מן המעצר בהתקיים מלוא התנאים כדלקמן:
א. ההפקדה בסך 2,500 ש"ח על ידי כל אחד מהם (בנוסף לערבון שכבר הופקד) בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 07.12.05.
ב. ההתייצבות לצורך החתימה בפני היומנאי או הקצין התורן בתחנת העיירות אחת לשבוע בימי א' בשבוע עד השעה 14:00.
לא יתמלאו מלוא התנאים דלעיל, ייעצר המשיב הרלוונטי ויובא בפני ביום 08.12.05.