1. בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. הבקשה נסמכת על כתב האישום, חומר הראיות שהוצג לעיוני וחזקת המסוכנות העולה מהאמור בסעיף
21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. קרי, עילת המעצר היא שחומר הראיות מגלה, לכאורה, ביצוע עבירה של סחר בסמים, עבירה על פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן -
"פקודת הסמים"). המבקשת סבורה כי נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן שוללות אפשרות לחלופת מעצר, שכן מדובר במסוכנות מובנית של סוחרי סמים.
כתב האישום
2. כתב האישום המתוקן כולל שלושה אישומים כנגד המשיב 1, והאישום השלישי מופנה כלפי שני הנאשמים. במסגרת כתב האישום המתוקן, מיוחסות לנאשם 1 עבירה של הספקת סם מסוכן, שלוש עבירות של נהיגה בזמן פסילה, שתי עבירות של סחר בסם מסוכן ועבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. למשיב 2 מיוחסות עבירה של סחר בסם מסוכן, עבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה של נהיגה בלא רישיון ועבירה של נהיגה בזמן פסילה.
3. באישום הראשון מואשם המשיב 1, כי נהג ברכב מסוג "גולף", למרות שרישיון הנהיגה שלו נפסל בנוכחותו והנאשם לא הפקידו, כשברשותו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.0062 גרם. המשיב 1 הגיע לרחוב השליו 417 בירושלים ושם פגש את אריק אבוחצירה (להלן -
"אריק") וסיפק לו את הסם המסוכן, כפי שסוכם מראש בשיחות טלפון לפני הפגישה.
באישום השני מואשם המשיב 1, כי בשיחת טלפון שניהל עם נתנאל זקן (להלן -
"נתי"), סוכם כי המשיב 1 ימכור לנתי שתי מנות סם וכי אורן אדרי (להלן -
"אורן") יהיה שליחו של נתי, יפגוש את המשיב 1 וירכוש ממנו את מנות הסם. כפי שסוכם מראש בין המשיב 1 לאורן, נהג המשיב 1 למקום המפגש ברכב מסוג "אאודי", וברכבו שני אנשים נוספים שזהותם אינם ידועה למאשימה. המשיב 1 נהג ברכב למרות, שכאמור, רישיונו נפסל. המשיב מכר לאורן שתי מנות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 1.3027 גרם, תמורת סכום שאינו ידוע.
באישום השלישי מואשמים המשיבים, בכך שנסעו מירושלים לכיוון תל אביב באופנוע מסוג "סוזוקי", כאשר המשיב 2 נוהג בו למרות שמעולם לא היה לו רישיון לנהוג באופנוע ולמרות שרישיון הנהיגה שלו על רכב מנועי נפסל בידי בית משפט לתעבורה בירושלים. המשיבים פנו לכביש מספר 6 ולאחר נסיעה של מספר קילומטרים עצרו ליד רכב מסוג "טרנו", שבו היו שני נוסעים שזהותם אינה ידועה למאשימה. המשיבים רכשו משניהם סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 38.07 גרם, תמורת סכום לא ידוע.
לאחר רכישת הסמים שבו המשיבים לירושלים כשהסם ברשותם. כשהגיעו השניים לרחוב יוסי בן יועזר, ירד המשיב 1 מהאופנוע והמשיב 2 המשיך בנסיעתו לרחוב הסמוך. לאחר שהמשיב 1 ירד מהאופנוע ניגשו אליו שוטרים. המשיב 1 הבחין בשוטרים והשליך את הסם לגינה סמוכה. כאשר התקרבו אליו השוטרים ניסה המשיב 1 לחבוט בהם באמצעות קסדת אופנוע שהחזיק בידו. שוטר אחר ניגש למשיב 2 וניסה לעצור אותו, כשהוא קורא לעברו: "משטרה עצור". המשיב 2 ניסה להלום בידו בראשו של השוטר והחל להשתולל ולהתנגד למעצר עד אשר נאזק בסיוע שוטרים נוספים.
טענות הצדדים
4. ב"כ המבקשת, עו"ד רונן יצחק, הציג בפני חומר ראיות שמקיים לטענתו את הדרישה של ראיות לכאורה. החומר כולל דוחות מעקבים, ציתותים לשיחות שנערכו בין הנאשמים לאחרים ואשר מהם ניתן, לטענתו, להסיק כי אין מדובר בשיחות תמימות, אלא בשיחות שבהן הוזמן סם באמצעות מילות קוד. כמו כן, הוגשו לעיוני הודעות של השוטרים והודעות נוספות, ביניהן הודעות המשיבים.
5. ב"כ המשיבים, עוה"ד ליאורה ברקו ותמיר סננס, טענו כי חומר ראיות דל וכי לא ניתן להרשיע על פיו, ולכן יש לשחרר המשיבים בערבות או למעצר בית.
דיון
6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר הראיות בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי ישנן ראיות פוטנציאליות גולמיות אשר בסוף ההליך קיים סיכוי סביר שמכוחן יורשעו המשיבים. כפי שאמר הנשיא ברק בבש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, עמודים 147-146 (1996):
"בית המשפט צריך לבחון את הפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה. הוא צריך לבחון את מהותן הפנימית של הגירסאות ואת מידת הסתירות הפנימיות המצויות בהן. הוא צריך להעריך את ה'עיבוד' שחומר 'גולמי' זה יעבור במהלך המשפט. על יסוד כל אלה עליו להחליט, אם קיים כיום סיכוי סביר להוכחת האשמה בסוף המשפט...
הוא [השופט] עוסק אפוא בהערכת הסיכויים הגלומים בראיה. על בסיס כל אלה הוא קובע, אם ישנו סיכוי סביר לכך כי בסיום המשפט תיהפך הראיה הגולמית לראיה רגילה, אשר על פיה ניתן לקבוע את אשמת הנאשם. אכן, בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע מימצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים."
7. מאחר וב"כ הצדדים מיקדו את טענותיהם באישום השלישי, שהינו האישום העיקרי, אתחיל אף אני בבחינת הראיות הנוגעות לאישום זה. כעולה מהודעתו של השוטר שי עלפי, ביום 16.4.2007 בוצע מעקב אחרי המשיבים החל מיציאתם מפסגת זאב, בצפון ירושלים ועד חזרתם לירושלים למקום מגוריהם. כך גם עולה מדוח מעקב שהחל ביום 16.4.2007 בשעה 21:32 ועד חזרת המשיבים לירושלים לרחוב יוסי בן יועזר באותו יום בשעה 23:05.
השוטר ניסן משיח, שעצר את המשיב 1, ראה אותו משליך דבר מה בצבע לבן, עטוף בנילון שקוף לכיוון גינה מגודרת בצבע לבן. השוטר יפתח אורי הבחין אף הוא בחפץ שנזרק לאותה גינה. שניהם נכנסו לגינה ומצאו באותו מקום שבו נפל החפץ את המעטפה האמורה, שתיאורה זהה לתיאור החפץ שניסן משיח ראה את המשיב 1 זורק. במקום היתה תאורת רחוב. השוטר ניר ברנע הגיע בריצה ועצר את המשיב 1. בהודעתו אין דבר וחצי דבר אודות זריקת החבילה. העובדה שניר ברנע לא הבחין בעובדה שהמשיב 1 זרק דבר מה, אינה סותרת את עדויותיהם של שני השוטרים האחרים. מדובר בתנועת גוף מהירה שהעד לא הבחין בה ולכן לא יכול לערוך תרשומת בעטיה (השוו, בש"פ 1305/90
ציון רובבשי נ' מדינת ישראל, תק-על 90(2) 261, (1990).
המשיב 1 שמר על זכות השתיקה ולא מסר דבר בהודעותיו במשטרה.
אשר למשיב 2, כעולה מהודעתו מיום 17.4.2007, במהלך חקירתו שמר המשיב על זכות השתיקה. בהודעה נוספת מיום 18.4.2007, אמר המשיב 2, כי הוא חזר מאילת דרך מישור האדומים, חלף על-פני הגבעה הצרפתית, הגיע לשכונת קטמון ואז נעצר. המשיב 2 חדל לשתף פעולה עם החוקר כאשר נשאל האם היה עם המשיב 1 בכביש מספר 6. במזכר של השוטר רחמים (רמי) דיין, מיום 18.4.2007, נרשם כי המשיב 2 אמר לשוטר, כי חזר מאילת שעה לפני שנעצר (המשיב נעצר בשעה 23:05). במזכר של השוטר רוני אברהם, מיום 18.4.2007, נאמר כי המשיב 2 אמר לשוטר, כי הוא חזר מאילת בסביבות השעה 20:00-19:00. יצוין, כי כאשר המשיב 2 נחקר למחרת היום, ביום 19.4.2007, שמר גם הוא על זכות השתיקה. אמירות אלה של המשיב 2 באשר לשעת הגעתו מאילת ומה עשה מעת שהגיע לירושלים, אינן עולות בקנה אחד עם הראיות דלעיל.