כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 18.12.04, בשעה 1:30 לערך, החל בחזית המועדון בשפיים עימות מילולי בין אמיר אבוטבול, אחיו של המשיב 2, לבין הנרצח, רענן לוי ז"ל. כתוצאה מהעימות התפתחה תגרה בין חבריו של רענן (להלן - חבורת ראשל"צ) לבין אמיר וחבריו (להלן - חבורת נתניה), כאשר מיד בתום התגרה התקשר אמיר לאחיו, המשיב 2, והזעיק אותו למקום על מנת לסייע לו.
בעקבות שיחת הטלפון הגיעו בסביבות השעה 1:50 המשיבים למועדון, ביחד עם חבריהם שי מכלוף (נאשם 3 בכתב האישום, להלן - שי) ואסי בן-דוד (להלן - אסי) - כאשר שי נוהג בג'יפ, לצידו יושב המשיב 1, ובמושב האחורי יושבים המשיב 2 ואסי.
מיד עם הגיעם של הארבעה, התפתחה קטטה אלימה בין חבורת נתניה לחבורת ראשל"צ, כאשר במהלך הקטטה נדקרו שניים מחבורת נתניה: חברו של אמיר, חן מסיקה, ואחיו של המשיב 1, אביב אבוטבול. בתום הקטטה פונו חן ואביב לבית החולים "לניאדו" בנתניה.
עם תום הקטטה, החלה חבורת ראשל"צ לברוח מהמקום, לעבר צידו הדרומי-אחורי של המועדון. רענן ושניים מחבריו, אלעד פרננדס ושהראד מורים, הלכו במרחק של כ-10 מטרים מאחורי שאר חבריהם.
המשיבים גמרו בדעתם לבוא חשבון עם הנסים. המשיבים, יחד עם אסי ושי, שבו לג'יפ - המשיב 2 נהג ברכב, המשיב 1 ישב בכיסא הצמוד לו, וחבריהם אסי ושי ישבו במושב האחורי. הארבעה פנו לתוך שביל עפר המוביל לחלקו הדרומי-אחורי של המועדון. משיב 2 האיץ נסיעת הג'יפ לעבר החבורה הנמלטת והתמקד במרדף אחר רענן ז"ל, פרננדס ושהראד.
עובדות אלה, הצריכות לעניין, אינן במחלוקת ממשית לצורך הדיון לפני.
עתה אפנה לסקירה מפורטת של העדויות והראיות הנוגעות לזירת המחלוקת העובדתית.
אלעד פרננדס, חברו של רענן, מתאר במ.ט. 112/06(1) את השתלשלות העניינים באותו ערב:
"הבנתי שרענן צחק על מישהו עם שהראד או שלא יודע, הם צחקו על משהו ואז היה שם היתה שם בחורה עם עוד איזה מישהו, שהוא חשב שצוחקים על הבחורה, ואז כאילו הוא אמר הוא בא כאילו לרענן אמר לו מה הבעיה וזה[..] אני הייתי מאחוריהם ואני לא אני לא זוכר את זה כל-כך[..] אני לא התייחסתי לזה כל-כך אני המשכתי בשלי[..]" (עמ' 11);
"אני פתאום ראיתי בלגן, מלא אנשים כאילו מלא היה שם, מלא על מלא אני לא זוכר בדיוק, כאילו היה שמה איזה עשרים איש[..] הבנתי שזה הם, שזה החברה מראשון[..]אחרי איזה כמה שניות או משהו פתאום כבר לא היה שם כלום[..]" (עמ' 15-16);
"אחרי שהתפזרו המכות אני התקדמתי שכזה לפה ולזה וראיתי את האיש בטחון כזה פה, ואז ראינו את החבר'ה מראשון הולכים[..] ראינו חבורה הולכת[..]" (עמ' 18-19);
"אהה, כן, כל החבר'ה האלה מראשון זה... הלכו לפה[..] הם הלכו לכיוון השביל, כן[..] ואז כבר ראינו אותם הולכים מתקדמים, התחלנו... לאט, נראה מה קורה איתם[..] אז התחלנו ללכת אחריהם, אני, רן [צריך להיות רענן - ד.ר.]
ושהראד, ורענן נמצא לפנינו, בינינו לביניהם[..] והתחלנו להיכנס שם לשביל הזה[..]" (עמ' 22-23);
"הם היו כמו שאמרתי לפנינו איזה עשרים שלושים מטר[..] התחלנו ללכת פתאום מאחורינו אורות, איזה מכונית[..]" (עמ' 26-27);
"הג'יפ הגיע מכיוון המועדון[..] אז
שהג'יפ התחיל להתקרב אלינו ו, עם, אהה, האורות, הוא התחיל להאיץ כאילו והתחלנו להבין שכאילו הוא הולך לפגוע בנו[..] ושרעבי [צריך להיות שהראד - ד.ר.]
, ברגע שהוא כבר היה די קרוב אלינו, אהה, שהראד התחיל לחתוך אהה לעלות שמה, יש כמו אהה עיקול כיפה כזאתי שמה, הוא עלה וצעק לרענן שיבוא יעלה איתו, הוא חתך הוא הספיק לעלות, רענן התחיל כאילו להסתובב, אני לקחתי שמאלה[..]
ואז אני זוכר תמונה אחת שאני זוכר שראיתי שהג'יפ פגע ברענן, רענן נתלה על המנוע שלו[..] הוא כאילו סטה ימינה כדי לתפוס את רענן כזה[..]" (עמ' 28-32
); "
נראה לי שהוא תלוי על הגריל... על המגן הזה, הוא היה תלוי ובאותו שלב התחלנו לרוץ חזרה לכיוון המועדון, איפה אין כניסה, התחלנו לרוץ, אני ושהראד[..] לקראת הסוף לקראת הפניה אני זוכר שהסתובבתי אחורה, ואני זוכר
שזה היה שרענן עוד רץ, אני זוכר שהוא עוד רץ ואז אני לא ראיתי[..] רץ לכיוון השדה הפתוח[..] הסתובבתי חזרה והמשכתי לרוץ[..]" (עמ' 35-36);
"והמשכנו לרוץ והגענו לכניסה, ראינו שמה הגעתי ראיתי את שהראד, נפגשנו כולנו ראינו את נדב גם, ראינו שמה את עידן[..]" (עמ' 40);
"התחלנו לדבר בינינו מה וזה איפה איפה רענן איפה, ראינו שאנחנו רק שלושתנו, איפה רענן, התחלנו להתקשר אליו שיחות, התקשרנו התקשרנו התקשרנו לא עונה, התקשרנו מלא פעמים[..] הוא לא ענה לנו לטלפונים, התחלנו לחשוב על לחזור לשם לראות אם הוא שם, כי מצד אחד גם פחדנו שאולי עוד יש שם את האנשים האלה[..] אלה שהיו בג'יפ, ועידן אמר לנו טוב, אז בוא נלך וזה, אני הולך לחפש אותו, ואני זוכר שאמרתי לו לא, אל תלך לבד וזה, ובסוף הלכתי איתו[..] ואיך שהגענו לפניה פתאום ראינו אותו,ראינו את רענן שוכב על הרצפה
, רצנו אליו, ראינו שהוא לא מגיב, קראנו לו, צועקים לו רענן רענן, ועידן התחיל[..]
ניסה להעיר אותו הוא לא התעורר, וראינו דם וכל הסריג שלו היה מלא דם, אני זוכר שאמרתי לעידן שירוץ לקרוא למישהו[..] אני נשארתי עם רענן, עידן הלך לקרוא לשוטרים[..] ואז באו, עידן בא עם השוטרים ולקחו אותו משם[..]" (עמ' 43-46).
פרננדס מבהיר כי הוא ועידן לא הזיזו את גופתו של רענן מהמקום בו היתה:
"לא הזזנו אותו מהמקום שהוא היה, כאילו את יודעת להוריד אותו ככה ועידן נגע לו בפנים, ולא, לא הזזנו אותו מהמקום שהוא היה בו" (עמ' 53). עוד מוסיף פרננדס כי רק הוא ועידן היו באזור עם הגופה, ואף אחד לא נגע בה (עמ' 60).
בעמ' 57 מעריך פרננדס כי הזמן שחלף בין ההימלטות בחזרה לכיוון המועדון לבין הרגע בו חזרו הוא ועידן לבדוק מה קורה עם רענן היה בין שבע לעשר דקות.
במ.ט. 111.06 מוסר שהראד מורים, חברו של רענן, את גרסתו לאירועים. גרסתו של שהראד תואמת, בעיקרה, את גרסתו של פרננדס. שהראד מוסיף את הפרטים הבאים:
"באיזה שלב כלשהו רענן צחק ופלט משהו כנראה, אני לא יודע, אני לא ייחסתי חשיבות למה שהוא אמר[..] ובזמן שהוא צחק עמד, עמדו פה זוג שהסתובבו אליו, בחור ובחורה, והבחור ניגש אל רענן ואמר לו, הוא אמר לו משהו, ואני לא הבנתי מה הוא אמר לו. ואז הוא רצה לקחת אותו הצידה ואז בתנועה, באתי בתנועה כזאת אל הבחור, ואמרתי לו: 'תשמע, מה אמר? מה הבעיה?' אז הוא אמר: 'אני רוצה לדבר איתו בצד'. אמרתי לו: 'תשמע, אין לו מה לדבר איתך, עזוב הבן אדם שתה קצת, הוא שמח'. אז הבחורה והבחורה הלכו, יעני הפסיקו לדבר איתנו, זה היה בערך כשתי שניות של דיבור איתו אולי[..] כעבור אולי חמש דקות הגיעו מהכיוון הזה איזה חמש חבר'ה עוד פעם אחד, אחד החבר'ה הצביע על רענן. הוא הגיע כבר שהוא עמד פה, ואז אמרו לו: 'תשמע, תשמע בוא רגע, אנחנו רוצים לדבר איתך'[..] ואז ניסו וכמה חבר'ה שלו הגיעו מאחורה, שניסו שמע אותו מדבר אלי, הוא אמר רוצים לדבר איתו בצד[..] אז כל החבר'ה של ניסו והחבר'ה ההם הלכו לשמה[..] אנחנו היינו פה ואני אמרתי לרענן: 'תשמע, עזוב, אל תסתובב, בוא לכיוון הזה'. עוד פעם המתנו עם הפנים לכיוון הזה[..] ואז כעבור אולי עשרים דקות[..] אני הסתובבתי לכיוון אחורה, ראיתי כבר אנשים רצים מפה יענו אנשים רודפים אחד אחרי השני והולכים מכות[..] אני ראיתי פה בחור שוכב על הרצפה[..] אה, ניגשתי לעזור לו, רענן היה עדיין לידי, הוא המתין פה והוא המתין גם להיכנס[..] אז זהו, כן, הרמתי אותו עזרתי לו הוא בא כמה צעדים... הוא הלך כנראה לחבר'ה שלו, פה זה כבר התפזר פחות או יותר[..] חזרתי פה לרענן ולאור[..] ואז, אחרי כמה דקות, עידן צעק לנו 'בואו, בואו'[..] ללא ידיעה למה אנחנו הולכים, רק יודעים שעידן עם החבר'ה, כאילו, עידן הוא חבר שלנו[..]" (עמ' 4-7).
המשך תיאורו של שהראד את השתלשלות העניינים תואם את תיאורו של פרננדס: הבריחה שלו עם רענן ופרננדס מספר מטרים מאחורי כל שאר החבורה, הגעתו הפתאומית של הג'יפ שהאיץ לכיוון שלהם וניסה לפגוע בהם:"
וככל שראינו שהוא
מתקרב והוא רואה אותנו אז הוא מאיץ את המהירות שלו, אז ברגע שהוא קלט אותנו באמת פשוט ניסה לעלות ולפגוע בנו" - עמ' 11; בריחתם שלו ושל פרננדס מהג'יפ, והיגררותו של רענן יחד עם הג'יפ:
"בשלב כלשהו שרענן ניסה לעלות הוא כנראה מעד והחליק מהטרסה, כי זה היה בוץ והכל החליק. עכשיו את הג'יפ
כנראה שהצליח לתפוס את רענן והוא גרר אותו מרחק מסויים, הוא גרר את רענן. רענן אה תחילה עמד ליפול, אבל הוא התייצב והצליח להחזיק בג'יפ" - עמ' 12. מנקודה זו והלאה, מוסיף שהראד פרטים לתיאורו של פרננדס:
"והג'יפ נעצר בנקודה מסויימת, אני עמדתי על הטרסה, ראיתי את הדלת של הנהג עומדת להיפתח, ומסביבי לא ראיתי אף אחד. לא רענן, לא את החבר'ה מראשון
שכבר הספיקו לברוח ולא את אלעד, וברגע שראיתי את הדלת של הג'יפ נפתחת, אחד מתוך הג'יפ יצא ואמר: 'בואו הנה, יא בני זונות' והוא בא לצאת. איך שראיתי את זה פשוט ירדתי לצד השני של השביל והתחלתי לרוץ לכיוון חזרה[..] אני לא ראיתי מישהו יוצא פיזית, אני ראיתי את הדלת של הג'יפ נפתחת[..] הבאתי ריצה עד הסוף, פניתי, כשהגעתי לפינה הסדרתי את הנשימה שלי, והתחלתי ללכת לכיוון המועדון[..] פגשתי בחבר שעמד שם מראשון[..] אלעד, אלעד עטיה[..], הוא ראה אותי רץ, אמרתי לו: 'תשמע, תרוץ תברח, מה אתה עומד', לא זוכר מה הוא הגיב והמשיך לעמוד פשוט, אני המשכתי בשלי וברחתי[..]" (עמ' 12-14).
בהודעתו מיום 18.12.04 נשאל שהראד בנוגע לבחור שישב ליד הנהג. שהראד משיב, כי:
"בחור, היה לו שיער קצר קוצים, מסורק לאחור. יכול להיות מצב שהשיער מחומצן, והוא זה שצעק 'בני זונות, תעצרו נראה אתכם'" (עמ' 4, שורה 18).
אלעד עטיה, מחבורת ראשל"צ, מוסיף מספר פרטים במ.ט. 125/06. אלעד מוסר כי שמע את חבורת נתניה "עושה טלפונים" לפני הקטטה האלימה (עמ' 5), ואז
"הנתנייתים הגדולים יותר באו שמה, מהחניון... הוא, אחד הנתנייתים, צעק לנתנייתים מאחורה, לבחור היותר צעיר, צעק, תארגן את מי שהיה שם, תאסוף אותם וזה, לא יודע משהו כזה, עמדנו פה, בלי הרבה יותר מדי... לא יודע, בלי הרבה דיבורים וזה, ישר התחיל מכות, התחלנו פה לריב[..] בקיצור מפה לשמה, אחרי כמה זמן, אחרי זמן התפנה יענו, הנתנייתים נעלמו, עמדנו[..] אתה יודע, נשענים על המכוניות וזה, אתה מנסה להתאושש, הלכתי לשמה פה לצד אני זוכר, ואז רענן בא אלי, עמדתי פה איפה השער, רענן בא אלי אמר לי מה קרה וזה עם מי רבתם, רבתם בגללנו וזה. אמרתי לו רענן עזוב אותי, אל תשגע אותי, לך מפה עכשיו. הלך וזה, לא יודע, ואז... ואז כולם התחילו ללכת מאחורה שמה[..]" (עמ' 5-6).
בהודעתו מיום 10.3.05 מוסיף אלעד את הפרטים הבאים:
"אני רוצה לציין שהחבר'ה שבאו מאחורינו היו צעירים, בני 18 בערך, ואלו שבני ה-18 התקשרו אליהם היו בני עשרים פלוס. חלק היו לבושים ג'ינסים וחלק טרנינגים, רואים שהם הגיעו מהביתה, נראה לבוש ביתי. אחד מהם שהיכה אותי היה לו כובע גרב בצבע כהה ומכנסיים טרנינג בד מיוחד כמו ניילון בסגנון הזה בצבע צהוב עם פסים שחורים, היה גובה ממוצע נראה מבנה גוף ממוצע, פנים לא הצלחתי לראות" (עמ' 2, שורה 7).